מספרים על איכר ולו חמור, קצת בזבזן היה האיכר אך מלא כוונות טובות. נוכח המצב הכלכלי המתדרדר של המשק החליט זה האיכר לקצץ בהוצאות וגם להרוויח יותר. חשב האיכר כיצד להיערך לשנה הבאה וקבע תקנות חדשות: להאכיל את החמור רק שישה ימים בשבוע, ולהעביד אותו שעה יותר בכל יום. החמור רטן ונער והפגין חוסר שביעות רצון אבל בגדול העניינים עבדו טוב לאיכר. משראה כי טוב הוסיף עוד שעה והוריד עוד ארוחה. כך המשיך ועשה עד שנפח החמור את נשמתו על מזבח התועלת הכלכלית והבזבוז התקציבי.
שר האוצר שטייניץ ואחרים קוראים להעלאת מיסים מתוך ההיקש כי אם יעלה נטל המס יעלה סך הסכום הנגבה מתשלום מיסים. אותו סוג של היגיון הפעיל גם האיכר כשתכנן הגזרות שהטיל על החמור. הרי אם הצליח פעם אחת באבחת קולמוס לקבוע תקנה חדשה שתפיק עוד שעות עבודה ותחסוך בהוצאות, מדוע שלא לחזור על אותה פעולה? מה שלא נלקח בחשבון הוא שהכלכלה לא פועלת כך, לא במשק חקלאי של חמור אחד ולא במשק כלכלי של שבעה מיליון חמורים.
מי ישלם?
חלק הארי של גביית המיסים הישירים מפרטים, אלו המנוכים לשכירים מהשכר והמשולמים ישירות לרשויות המס על ידי עצמאיים, מגיע משלושת העשירונים העליונים. בקומות העליונות של העשירונים הללו שוכנים הטייקונים ובעלי הממון העצום, תחתם שוכנים עצמאיים קטנים ובינוניים ושכירים שמרוויחים טוב. במידה ואתם מחפשים דרכים להעשיר את קופת המדינה, על העשירונים שמתחתם אל תסתכלו. אין יותר מידי כסף להוציא מהם והתבוננות ממושכת בהם יכולה להרוס את מצב הרוח. אז עכשיו נניח שהועלו המיסים הישירים, מה יקרה?
מי שממוקם גבוה יגיע למסקנה שלא משתלם להחזיק כאן כסף, ובעזרת עורכי דין ורואי חשבון ימצא מבנה מס אגרסיבי וישלח את כספו לחוף מבטחים. העצמאיים ובעלי הפירמות הקטנות פשוט יעלימו יותר מס, לא בגלל שהם אנשים רעים, בגלל שזה מה שיכול להיות ההבדל עבורם בין לסגור את החודש ובין להיכנס לחובות. תרבות "והשאר במזומן" פשוט תעלה הילוך. מי יזכה להיות החמור מהמשל? כל אלו שבאמצע. עובדי המגזר הציבורי והשכירים בפירמות הגדולות והמסודרות, מעסיקיהם של אלו לא ישלמו להם "חלק במזומן" אלא ינכו משכרם על פי התקנות החדשות. קיבלנו שתי תופעות שיקזזו אחת את השנייה ומראש ברור מי יפסיד ומי ירוויח.
כל עוד לא יהיה סוף לבזבזנות לא יהיה סוף לצורך להגדיל את הקופה הציבורית. כל עוד לא יגדל מספר המשתתפים בשוק העבודה הברירה היחידה תהיה לחלוב עוד ממי שעובד באופן מדווח. כל עוד ימשיכו להגדיל את הנטל כך יגדל היקף הכלכלה השחורה והלא מדווחת. לקרוא לתופעה מעגל קסמים נותן נופך חייכני מידי, כרוניקה של מוות ידוע מראש יותר מתאים פה.
אור בקצה המנהרה
נקודה חיובית לסיום אופטימי. וודאי שמתם לב לרצף התשבחות וגילויי ההערצה שהופנו אל השר כחלון בחודשים האחרונים, יש אפילו שמיהרו להכתירו כמלך וראש הממשלה הבא. מה סך הכל עשה כבוד השר? בדיוק את מה שצריך לעשות שר תקשורת לעסוק בתקשורת. בחר השר כחלון לתת את מלוא מרצו בתחום פעילותו וראו איזה פלא. כמעט כל משק בית בישראל חוסך מאות שקלים כל חודש, וזה עוד לא הסוף. תחשבו ששר התחבורה היה דואג לחסוך לנו סכום דומה על תחבורה ושינוע, ושרי האנרגיה, התשתיות והבריאות היו עושים דבר דומה בתחומם וכן הלאה. מה היה קורה אז? היינו נשארים עם יותר כסף פנוי. חלקו היה מכסה חובות וחוסך בהוצאות מימון או הולך לחסכון, וחלקו היה הולך לצריכה. משמעות הצריכה היא יותר מס עקיף לממשלה ויותר תעסוקה, והנה גדלה לה הקופה הציבורית והחמור נשאר בחיים. כל שביקשנו הוא שיעשו נבחרי הציבור את עבודתם. זה לא אמור להיות בלתי אפשרי עבורם.
שחף מזין, מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה