פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הממשלה נגד השעות הנוספות

      משרד התמ"ת מתכוון לשנות את חוק שעות העבודה ולאפשר למעביד להאריכו ללא הגבלה. ד"ר אפרים דוידי סבור כי מדובר בהפרת האיזון ביחסי העובד מעביד המוטים ממילא

      הוויכוח סביב הגזירות המתוכננות, התוספת במע"מ וממשלה המתעקשת לקחת מאלה שאין להם – כדי לתת למי שיש (והרבה!) העמיד בצל יוזמה ממשלתית נוספת – לא פחות חשובה ואף הרסנית יותר עבור העובדים. זו ההצעה הממשלתית הבאה לשנות את הגדרתן של שעות עבודה ומנוחה. משרד התמ"ת כבר הקים וועדה לשינוי החוק. הנושא הועלה לדיון בישיבת ועדת העבודה של הכנסת ורוב חברי הוועדה לא תמכו בשינוי המוצע, אבל מהתמ"ת נמסר כי המשרד נותר בעמדתו שיש לשנות את החוק. על פי "גלובס" (12.7) הוועדה שהוקמה מורכבת משני נציגים של משרד האוצר, שלושה נציגים של משרד התמ"ת, נציג ממשרד המשפטים, נציג של המעסיקים הפרטיים ונציג מההסתדרות הכללית (הארגון עדיין לא אישר את השתתפותו). אם לוקחים בחשבון שנציגי המדינה הם לא רק רגולטורים אלא גם המעסיקים הגדולים במשק, הרי שבוועדה חברים שבע נציגי מעסיקים ונציג עובדים אחד ויחיד.

      יפגע בעובדים המוחלשים

      על מה הוויכוח? מטרת "חוק שעות עבודה ומנוחה" הינה איזון בן שעות העבודה לשעות הפנאי. על פי החוק המקורי והוותיק, יום עבודה הוא בן 8 שעות ביום רגיל, ושבע שעות בלילה, בערבי שבת ובערבי חג. שבוע עבודה הינו בן 45 שעות על פי חוק, ובן 43 שעות על פי צו ההרחבה בדבר קיצור שעות העבודה. יש לציין כי גם שבוע עבודה של 43 שעות הינו הארוך ביותר בעולם הקפיטליסטי, אחרי דרום קוריאה ויפן. החוק המקורי מאפשר חריגה משעות העבודה והמנוחה על פי אישור שר התמ"ת, אך זו תחומה למשלחי יד ספציפיים, עד לגבול של 10 שעות ביום או 45 שעות בשבוע. כן נקבעו היתרים כללים על מנת לענות לדרישת המעסיקים ל"גמישות"; לרשות המעסיקים עומד היתר כללי להעבדה בשעות נוספות, אשר אינו דורש אישור מיוחד, ומאפשר העסקה למשך 4 שעות נוספות ליום, אך לא יותר מ-12 שעות נוספות לשבוע, או היתר העסקה של 3.5 שעות נוספות ביום, אך לא יותר מ-15 שעות נוספות לשבוע, למקומות העובדים חמישה ימים בשבוע. מלבד קביעת נורמות בדבר אורכו של יום העבודה, מאפשר החוק חישוב של שעות נוספות שמשקיע העובד, ומתן פיצוי ראוי עבורן.

      כיום, חישוב השעות הנוספות הינו יומי; עובד שעבד שעות נוספות, זכאי לתוספת של 25% לפחות משכרו הרגיל לכל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות, כל שעה נוספת מעבר לזה מזכה את העובד בתוספת של 50% לפחות משכרו הרגיל. עובד המקבל את שכרו על בסיס חודשי או יותר מכך ישנה אפשרות לתת לו, במקום הגמול, מנוחה של שעה ורבע לכל אחת משתי שעות נוספות ומנוחה של שעה וחצי לכל שעה נוספת שלאחריהן - וזאת מבלי לפגוע בגובה השכר הקבוע לאותו חודש או תקופה. התיקון המוצע פוגע בתגמול עבור שעות נוספות הצעת החוק הממשלתית מתירה לשר לאשר הסכם קיבוצי המאריך את יום העבודה ללא כל הגבלה. תיקון זה יהווה, הלכה למעשה, תמריץ למעסיקים להאריך את מסגרת העבודה, משום שלא יידרשו לשלם עבור שעות העבודה הנוספות, וימנע מהעובדים את היכולת לסרב לעבוד בשעות נוספות. וחמור מזה: התיקון המוצע פוגע באופן בלתי מידתי בעובדים בלתי מקצועיים ובעובדים עונתיים.

      בצד הפגיעה בכלל העובדים, וההפרה הנוספת של יחסי הכוחות, הנוטים גם כך לטובת המעסיקים, תיקון זה יפגע בראש ובראשונה בעובדים המוחלשים. כך שהתיקון המוצע מטה את הכף עוד יותר לטובת המעסיקים, ויפגע בכלל העובדים במשק, אך יותר מכל יפגע בעובדים המוחלשים גם כך; עובדי הקבלן. באופן כללי התיקון לחוק יפגע בעובדים הלא-מאורגנים, שאינם יכולים להתגונן קבוצתית מול גחמות מעסיקיהם – כולל עובדי ההיי-טק שבפועל עובדים על פי התיקון המוצע שלא קיבל את אישור הכנסת.


      * ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית