אין רגע דל בממלכה של ממשלת ה"פליק-פלאק" הימנית. בלילה הולכים לישון עם "האיום הכימי והביולוגי הסורי", כדי להתעורר עם "האיום הגרעיני האירני". בצהריים זהו "איום החיזבאללה הלבנוני" המתפרץ ביומני החדשות ולפנות ערב אנו צופים ב"איום האחים המוסלמים במצרים" במשדרי החדשות של הטלוויזיה. העיסוק הממשלתי האובססיבי באיומים מהחוץ, מדומים ומדומיינים, אמור להשכיח מאתנו איום אמיתי וממשי: יוון כבר כאן, יוון זה כאן.
צועדים בדרכי יוון
אמנם ראש ממשלת ה"פליק-פלאק", בנימין נתניהו, שב והזכיר שקיים ה"איום היווני", יחד עם ה"איום הספרדי"; ושר האוצר, יובל שטייניץ', אף הרחיק והזכיר את "האיום האמריקאי" (לדבריו: "אין לנו את בן ברננקי שיזרים לנו דולרים בעת משבר"), אבל לדידם זהו איום העומד בפתחנו. עוד מנה גדושה של מדיניות כלכלית וחברתית פליק-פלאקית ניאו-ליברלית, ולדידם, נתגבר על האיום. כי זו ממשלה המבינה רק את שפת הכוח. וכפי שהיא מנתחת את התהליכים במזרח התיכון רק דרך הכוונת, היא סבורה שרק בדרך הניאו-ליברלית, קרי: מכה בראש של השכירים, הגמלאים, העניים ובני משפחותיהם, ניתן "להציל את המשק".
אבל, כאמור, יוון כבר כאן. במילים אחרות: נתניהו וממשלתו צועדים בדרך בה צעדו ממשלות יוון עוד בטרם המדינה נכנסה למעגל הקטלני של המשבר הקפיטליסטי העולמי. ומהי הדרך היוונית, הרצופה כוונות-לא-טובות? קודם כל, עמדה נחושה כלפי השכירים. הם אמורים לשלם את מחיר המשבר. שנית, קיצוץ כואב עד מאוד ברווחה, ברפואה הציבורית והחינוך. קיצוצים אלה אמורים "להציל את הכלכלה". שלישית, לא פוגעים בהוצאות הביטחון. יתר-כל-כן, בעתות משבר צריך לחזק את הצבא. כידוע, איש לא יודע מה יילד יום. רביעית: העשירים והתאגידים הגדולים בייחוד החברות הרב-לאומיות פטורים מכל הצרות האלה. הסיסמא "נשיאה בנטל" אינה נוגעת להם. הם הרוויחו היטב בעת גאות והממשלה צריכה להבטיח שהם ימשיכו להרוויח היטב בעת שפל.
השילוב הקטלני הזה: פגיעה נמשכת ברמת השכר והרווחה של העם, המשך הוצאות הביטחון מופרזות ושאינן יודעות גבול יחד עם עשירים החוגגים כאשר היתר משלמים את מחיר החינגה; הביא את יוון למשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה. ממשלות יוון של השנתיים האחרונות (והיו ארבע כאלה...) מתעקשות להמשיך ולצעוד באותה דרך. ממשלת ה"פליק-פלאק" הישראלית צועקת וזועקת "יוון-יוון!", אבל, יוון כבר כאן.
* ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית