לא ברור מי התחיל בחוות דעת פסיכולוגית על "יציבות נפשית" אהוד ברק או יובל שטייניץ. בכל מקרה ברק "נענש" בקיצוץ תקציב הביטחון על ההתגרות בשר האוצר. נענש ולמחרת נמחל כשהסכים לקיצוץ. בין לבין, נתניהו רותח על שר הרווחה (והתקשורת) משה כחלון שהתנגד לקיצוץ. בעוד ביבי מתעצבן, מודיע ברק שהתוכנית הכלכלית של נתניהו פשטה את הרגל. בתווך מתעורר עופר עיני "שנושל" מדיוני הקיצוץ ומציע מע"מ דיפרנציאלי ובאותה נשימה מזהיר מפגיעת הקיצוץ בהסכמים חתומים עם המקוצצים הפוטנציאלים עליהם ההסתדרות תגן עד השבתת המשק. חום אוגוסט הלח והדביק גורם לקיצוץ בסבלנות, בתקציב, בזלזול בין השרים ובין העם כלפיי ממשלתו. בינתיים ש"ס ומפלגת העצמאות מצליחות לכרסם בחלק מהקיצוץ שהוסכם. ומיד לאחר שהתנגדו לקיצוץ בממשלה עכשיו הם תומכים. זה לא חזיון תעתועים.
הלחות המעיקה גרמה, כנראה, לנתניהו להסביר לאומה, לאחר הקיצוץ, שמצבם של החלשים בחברה - השתפר. המע"מ עלה, הלחם והמזון יעלו, הבנזין קפץ, הקיצוץ הרוחבי יפגע בשירותי הממשלה והשכבות החלשות - מצבן בדרך פלא השתפר. ההסברים מופרכים מהיסוד אבל העניים ומעמד הביניים התייאשו מהניסיונות להבין את ההיגיון של ביבי.
קיצוץ 2013 מתקרב-הפטנטים?
אוגוסט התחיל והנה, בור הגרעון לא יתמלא למרות הקיצוץ. בכלכלה כמו בכלכלה קיצוץ והעלאת מיסים אינם משפיעים לחיוב על הכנסות המדינה. להפך, סביר שהכלכלה השחורה תפרח, ההכנסות ממיסוי דווקא יקטנו, הצריכה הפנימית והצמיחה יקטנו כי אנשים יחסכו. על הרקע הזה באוצר כבר מתכננים את קיצוצי 2013. לא מיד אבל בקרוב יתחילו ההצעות. אחרי מיסוי האלכוהול והטבק לנרגילות, האוצר מחפש רעיונות יצירתיים. משהו בסגנון- ניקח ממכם עוד מיסים אבל תישארו עם יותר כסף בכיסכם. פטנט מוזר רק בישראל.
על הכוונת הקצבאות מהילד השני במשפחה. החרדים כרגיל יזעקו שוב. אפשרויות נוספות: מס ירושה, שוב העלאת מס חברות, עוד שיפוץ בביטוח לאומי וגם "קיצוץ קטן" בחינוך ובבריאות אפשרי. שוב מעמד הביניים שהפך למעמד נמוך, כמעט נזקק בתקופת שלטון נתניהו, יישא בחלק מהגזירות. מי שמצפה שעד הקיצוץ הבא יהיה שיווין בנטל או לחילופין קיצוץ בתקציבי ההתנחלויות עלול לקבל מכת שמש.
העם שומע ולועג לפוליטיקאים
קיץ 2012 גרם לעם ישראל להיות ציני ומאוכזב מתמיד. כשראש הממשלה מסביר כלכלה הזויה כאילו עומדים מולו אוסף של בורים כולם בורחים לצל המזגן ומצקצקים בלשונם כלפיי נתניהו. כששטייניץ מסביר כמה "לא כייף להטיל מסים אבל אין ברירה" אנו בוהים ומבינים שהמנהיגות שלנו תלושה או מנותקת מהעם. לקח לנו שלוש שנים להבין שהממשלה מנופחת להחריד ואנו משלמים מהמסים שלנו על כל סגן שר לענייני כלום. מהר קלטנו שבכלכלה לא נוגעים בחרדים וגם חלוקה בנטל הצבא והשרות הלאומי היא משאלת לב חסרת סיכוי.
מה נשאר בעצם? מעט מאוד עם הרבה ייאוש כלכלי במדינה שעד לפניי שלושה חודשים נחשבה "מודל כלכלי לחיקוי מול המשבר העולמי" לדברי נתניהו ושריו. לא מובן לאיש מדוע נתניהו שהתגאה לפניי חודשיים "במצבנו הכלכלי המזהיר" גילה לפתע שהמשבר הגיע לישראל. עכשיו שטייניץ זועק בכל כיכר ומעל כל במה "לא נהיה כמו יוון או ספרד" ובאותה נשימה מסביר "שהחלשים לא משלמים מסים בכלל". מחזה אבסורד, כיוון שהחלשים לא אוכלים ולא נוסעים ולא משלמים מע"מ כנראה. הם גם התייאשו מהאטימות של ביטוח לאומי.
המשבר הכלכלי ממחיש שאין לנו מנהיגות כלכלית. זו בעיה ממשית רצינית שמקרינה חולשה על המשק. אוגוסט הפך למעין מערכון בנוסח הגשש החיוור רק שהאזרחים הפסיקו מזמן לצחוק. חלקם בוכים ואחרים מתחבאים ומתביישים.
ד"ר דפנה פפר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.