שטרום מתנגד להחלטת משרד התמ"ס למנוע תחרות בתחום המלט

מאת אורה קורן



הממונה על ההגבלים העסקיים במשרד התמ"ס, דרור שטרום, פועל לטרפוד החלטת משרד התמ"ס המחייבת יבואני מלט להתאים את מחיר המלט המיובא לזה של חברת נשר. רשות ההגבלים העסקיים מתכננת לשתף במהלך את היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כדי למנוע יצירת קרטל בין היבואנים לנשר בתחום המלט.



מנכ"ל משרד התמ"ס, אמיר חייק, אישר השבוע את המלצתו של הממונה על ההיצף, ראובן פסח, שלפיה יבואני המלט יתחייבו למכור אותו במחיר אשר יהיה, לכל היותר, נמוך ב-2% מהמחיר של חברת נשר. פסח קבע את מחיר המלט מתוך שיקול של השארת "רווחים סבירים" לנשר, כהגדרתו. לדבריו, הרווח יהיה נמוך מ-15% מהרווח התפעולי - שיעור הרווח הממוצע בעולם לחברות מלט.



מחיר המלט יהיה 244 שקל לטונה החל ב-1 באוגוסט, 254 שקל לטונה החל ב-1 בנובמבר, ו-269 שקל לטונה החל ב-1 במאי 2003. ההחלטה התקבלה בעקבות תלונת נשר על יבוא בהיצף מרומניה, ירדן וטורקיה. יבוא בהיצף הוא מכירת מוצר במדינת היעד במחיר הנמוך ממחיר מכירתו במדינת הייצור. על פי כללי הסחר העולמי, חברה מקומית הנפגעת מההיצף זכאית להגנה ממשלתית.



ברשות ההגבלים העסקיים אמרו כי בהחלטה על התאמת מחירי היבוא למחירי נשר חרג המפקח על ההיצף מסמכותו באופן משמעותי ביותר, וכי בהחלטתה יוצרת הנהלת התמ"ס הסדר כובל הפוגע בתחרות.



ברשות מתחו ביקורת נוקבת על איכות הבדיקה שערך פסח בעניין תלונת חברת נשר על יבוא מלט בהיצף. בין השאר אמרו ברשות כי הממונה קבע את שיעור ההיצף על סמך מחירי מחירון, ולא על סמך מחירים אמיתיים בשוק, וכי החלופות שהציע תאמו את האינטרסים של נשר. פסח אמר בתגובה כי קביעת ההיצף התבססה על מחירי מחירון ומחירי מכירה בפועל ברומניה ובטורקיה, שפורטו בחשבוניות העסקות.



מתנגדי ההחלטה בתמ"ס אמרו כי מחיר המלט שנקבע היה צריך לשקלל את מחיר השוק הנוכחי בתוספת ההיצף בלבד. כך, אם המחיר הנוכחי הוא 240 שקל ותרומת ההיצף היא 10 שקלים, המחיר צריך היה להיות 250 שקל. ואולם לדבריהם, בפועל נקבע מחיר גבוה יותר - אשר שיקף את מה שפסח קבע כרווח סביר עבור נשר. לדבריהם, פסח קבע את התעריף לפי מחיר המלט במחצית השנייה של 2000, בתוספת עליות המדד.



מקורות בתמ"ס אמרו כי בשנים האחרונות נקבע מחיר המלט של נשר בהתאם להחלטה לאפשר לחברה רווח תפעולי בשיעור 12%-6%. על פי ממצאים שהציג פרופ' עזרא סדן, שייצג את היבואנים, ב-2000 היה הרווח התפעולי של נשר 15.9%. ב-2001, שבה נפגעה הרווחיות של נשר כתוצאה מהיבוא המתחרה ומירידת המכירות על רקע השפל הכלכלי, הגיעה רווחיותה התפעולית ל-14.8%. ביחס למוצר שבגינו הוגשה התלונה - מלט בתפזורת - רווחיותה התפעולית של נשר היתה 18.1% ב-2001 ו-26.9% ב-2000.



פסח אמר בתגובה כי אינו יכול לעמוד מאחורי הנתונים של סדן, אך אישר כי קביעת מחיר המלט של התמ"ס התבססה על המחיר ב-2000, עם תחילת כניסת היבוא המתחרה. כאמור, מחיר המלט ב-2000 היה גבוה במיוחד, ואיפשר לנשר לצבור רווחים ניכרים.



עו"ד זאב וייס, המייצג את נשר במגעים עם יחידת ההיצף התמ"ס, אמר בתגובה כי מבחינת נשר לא תם עידן התחרות בענף. לדבריו, נשר מתנגדת ליבוא בהיצף, ואינה מונעת יבוא.