נתניהו איננו ראש הממשלה של כולם

מזה שנים חשוף הציבור לשיטת ממשל התלויה בחסדי המיעוט. השוויון ששרר בעבר בין שני הגושים הגדולים, אפשר למפלגות דתיות, בעיקר החרדים וש"ס, להוות לשון מאזניים, ובכך לשבש את התוצאות הדמוקרטיות של הבחירות ולהביא לשלטון המיעוט. לא מעט פוליטיקאים וחוקרים ניסו ליזום שינוי בשיטה, ולייצר פוליטיקה נכונה, בריאה ומאוזנת יותר, הנותנת ביטוי מוחשי ואמיתי להתפלגות הדמוקרטית של המצביעים, לשווא. בשנים האחרונות נחלש כוחו של השמאל. הדבר היה צריך לאפשר לממשלת נתניהו לשלוט תוך כדי ייצוג אינטרסים רחבים של הציבור, גם של ציבור בוחריו. הצטרפותה של קדימה לממשלה הגבירה יכולת זו. נתניהו לא ניצל הזדמנות ייחודית זו לשנות את דפוסי השלטון, כי לא רצה לנצל. ברור כי נתניהו הוא מנהיג כיתתי. האינטרסים של רוב הציבור אינם מעניינו.

לציבור הרחב אין יותר כסף בכיסים. המיסים והמחירים עולים ויעלו, שיעור האבטלה עולה והשכר לא. איך יהיה לציבור יותר כסף בכיסים? מאידך, לחרדים יש יותר כסף בכיסים. שיעור התמיכות בהם עולה. לאחרונה נוכחנו שמשפחות הגרות בישוב חרדי, זכאות להנחות מפליגות בתשלום לגני ילדים, כאשר משפחות בעלות אותה הכנסה בישוב חילוני אינן מקבלות את אותה הנחה. העילה: המעמד הסוציו אקונומי של הישוב החילוני גבוה יותר. גם בשטחים זוכים התושבים להנחות מפליגות והשקעות עתק. זהו שיקול אנטי חברתי המפלה משפחות שאינן גרות בישובים חרדיים או בשטחים.

המצב הכלכלי הייחודי בו התגאה נתניהו בשנים האחרונות השתנה באחת. ברור שזה היה לא יותר ממסע יחסי ציבור. הגרעון נוצר כתוצאה ממדיניות כלכלית כושלת של הממשלה שהפחיתה מיסי חברות, וויתרה על מיסים על רווחים כלואים, יצרה רגולציה אובססיבית שפגמה בביצועים, וגרמה למצב רוח צרכני ירוד שהפחית את הצריכה הפרטית. הממשלה החליטה לעלות את מס ההכנסה ואת שיעור המע"מ ולצמצם את הוצאותיה. האוצר הגיע להסכמות עם החרדים, שלא יפגעו מהפחתת התקציבים. אף קביעה הנוגעת למעמד הביניים לא שונתה. הוא ישלם יותר ויקבל פחות.

אלפי מילים נשפכו על וועדת פלסנר ועל פרישתה של קדימה מהממשלה. נקודה אחת ראויה להדגשה. ההזדמנות ההיסטורית הוחמצה. אי השוויון לא נשבר. החרדים ימשיכו לא לשרת ומעמד הביניים ימשיך לשאת את הביטחון על גבו.

באם נבחן לדוגמא את שיעור האבטלה העולה ונוסיף את הבלתי מועסקים מקרב החרדים, נקבל שיעור אבטלה הדומה לכמה ממדינות אירופה. לא נראה שמדיניות נתניהו מייצרת שינוי במשוואה קשה זו. בנוסף, הרצון לשלוט בכל מחיר כמעט, ההיסמכות על השותפים החרדיים, הממשלה המנופחת והבזבזנית, וההתעלמות מצרכיו האמיתיים של מעמד הביניים מביאה לתובנה שנתניהו איננו ראש הממשלה של כולם. ראש ממשלה של כולם איננו מעדיף סקטורים צרים על פני אינטרסים של הציבור הרחב. על אחת כמה וכמה, של סקטורים לא פרודוקטיביים, שמחלישים את החברה, הכלכלה ואת העתיד.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.