על פי הפרסומים בשבועות האחרונים, מבקש האוצר להעלות את גיל הפרישה לפנסיה ומנמק זאת בצורך לפתור את בעיית המימון של הפנסיות לנוכח תוחלת החיים המתארכת ולמנוע מצב בו המימון ייפול על תקציב המדינה. אולם, באוצר לא אומרים לנו שהעלאת גיל הפרישה תטיל את מימון עלות הפנסיה על העובד והמעסיק, באמצעות חיובם להמשיך לבצע הפקדות לתקופת ההעסקה המוארכת. כלומר, העובד והמעסיק יחוייבו להמשיך להפקיד לתקופת ההעסקה המוארכת, כדי לשמור על רמת הפנסיה של העובד. פרישה לפני גיל הפרישה הדחוי, תגרור קנס של הפחתת פנסיה. זה היה גם המודל המנחה בחוק גיל פרישה משנת 2004.
ברור כי בעיית מימון הפנסיות מחייבת פתרון וברור גם כי העלאת גיל הפרישה יכולה לסייע במימון הפנסיה לתוחלת החיים המוארכת. יחד עם זאת חשוב להציג את הפתרון המוצע על ידי האוצר מהיבט אחר עולה החשש שהפתרון המוצע על ידי האוצר עלול להנציח את האפליה נגד מבוגרים מחמת גיל ולגרם להחמצת הזדמנות להביא לתיקונה על ידי ביטול גיל פרישת חובה.
למה הכוונה? גיל פרישה הוא הגיל בו העובד רשאי לפרוש על פי רצונו. גיל פרישת חובה הוא הגיל בו ניתן לחייב עובד לפרוש בשל גילו בלבד. לגבי גברים ,גיל הפרישה למי שנולד לאחר אפריל 1942 זהה לגיל פרישת חובה ועומד על גיל 67. לגבי נשים גיל הפרישה עומד על 64 וגיל פרישת חובה על גיל 67.
אם לא יבוטל גיל פרישת חובה, קרוב לוודאי שהעלאת גיל הפרישה תגרור מאליה את העלאת גיל פרישת חובה. לגבי גברים, תוצאה זו כמעט וודאית לנוכח זהות גיל הפרישה וגיל פרישת חובה. אין גם להניח כי המחוקק יתיר תוצאה לפיה גיל פרישת חובה לנשים יהיה שונה מאשר לגברים, ועל כן קרוב לוודאי שהעלאת גיל פרישת חובה לגבי גברים תגרור העלאת גיל פרישת חובה גם לגבי נשים. אין להשלים עם תוצאה זו שיש בה הנצחת האפליה נגד עובדים מבוגרים.
היכן נכנסת האפליה נגד מבוגרים לתמונה?
האפליה נגד מבוגרים מתבטאת בעצם קביעת גיל פרישת חובה אחיד ללא קשר לתפקוד העובד ושאיפתו להמשיך לעבוד ולתרום. האפליה קיימת בכל מקרה של קביעת גיל כאמת מידה יחידה לחיוב בפרישה. כך עשה המחוקק בגיל פרישת חובה משנת 2004 בקובעו גיל פרישת חובה אחיד.
ניתן לומר, כי מלכתחילה לא היה כל צורך או בסיס לקבוע גיל פרישת חובה בחוק, והיום ברור גם כי קביעה זו אינה חוקתית ופוגעת פגיעה אנושה וחסרת תיקון בעובדים מבוגרים הכשירים ורוצים להמשיך לעבוד.
.
בהקשר זה יש לציין, כי הצעת האוצר להעלות את גיל הפרישה בשנתיים מדגימה כי הנימוקים בהם תומכי גיל פרישת חובה עושים שימוש להצדיק אותו כמו ירידה תפקודית של המבוגרים או הצורך בפינוי מקומות תעסוקה עבור הצעירים.- אינם קבילים (אם בכלל הם לגיטימיים - דבר המוטל בספק גדול), כפי שניתן לשפוט מן המהירות בהם הם נסוגים כאשר המדינה ניצבת בפני הסכנה שהיא תידרש לממן את הפנסיות.
אין כל ספק כי מיגור האפליה נגד מבוגרים ומניעת הפגיעה האנושה שבפרישת חובה הוא שיקול חשוב לא פחות וצריך להיות על סדר היום החברתי ציבורי בעדיפות גבוהה לא פחות.
הכותבת מובילה את המאבק לביטול ההפלייה נגד עובדים מבוגרים