בימ"ש לתעבורה: החזקת טלפון סלולרי בנהיגה אינה עבירה בתנאי שהוא אינו מחובר לרשת

שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, השופט יוסף ריבלין, דן לאחרונה בשתי תביעות בגין שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה.



בתביעה הראשונה הואשם הנהג, ליאור קסטל, כי דיבר בטלפון בעת נסיעה וזאת ללא שימוש בדיבורית, כנדרש.



הנאשם טען כי המכשיר היה מונח על המושב שלידו וכי בשלב מסוים אכן החזיק את הטלפון בידו, אך לא עשה בו שימוש, כלומר לא קיבל או הוציא שיחות.



בית המשפט, שקיבל את טענתו של הנאשם שלא בוצעה שיחה, קבע כי החוק מחייב כי כל שימוש במכשיר הטלפון ייעשה באמצעות דיבורית, ולכן אין העובדה שלא נעשתה שיחה בטלפון, משנה את קיומה של העבירה.



בפסק דין נוסף בעניין דומה, נהג נאשם כי בעת שנסע בשיירה איטית הוא החזיק בטלפון בידו. באותו מקרה הודה הנאשם, שמואל הוס, כי החזיק בטלפון אך טען כי המכשיר בו החזיק לא היה פעיל וטרם חובר לרשת, ומשכך לא יכל כלל לבצע ממנו שיחות. באותו מקרה קבע השופט ריבלין כי מכיוון שהוכח כי המכשיר אכן לא היה מחובר לרשת, אין לראות במכשיר אותו החזיק הנהג מכשיר "פלאפון", ולכן החליט לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.



נראה כי הגורם לתוצאה השונה בשני פסקי הדין הוא רק העובדה שמכשיר הטלפון הנייד, בפסק הדין בעניין הוס, לא היה מחובר לרשת הסלולרית. זאת על אף שבשני המקרים החזיקו הנהגים את המכשיר בידיהם ובשני המקרים הוכח כי לא בוצעה שיחה.



הסעיף המגדיר את עבירת השימוש בטלפון נייד בעת נסיעה הוא סעיף 28 לפקודות התעבורה, הקובע כי נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה כל עוד הרכב בתנועה. אין כל ספק כי בשני המקרים המתוארים לעיל, הסיכון שבנהיגה זהה, שכן שני הנהגים לא אחזו בשתי ידיהם בהגה, וזה מקור העבירה של שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית. משכך, הרי שאם החליט בית המשפט כי האחיזה במכשיר הסלולר אינה מהווה עבירה, באם לא נתקיימה שיחה, הרי מה נפקא מינה אם המכשיר היה מחובר לרשת אם לאו.