לומד בפריפריה? שכח מלימודי מדעים

בישראל קיים מחסור עצום בבוגרי מקצועות מדעיים וטכנולוגיים - אבל חלק גדול מהתלמידים אינם יכולים ללמוד מקצועות אלה, מכיוון שבתי הספר שלהם לא מאפשרים זאת. מבדיקת TheMarker עולה כי ככל שהיישוב מרוחק יותר מהמרכז ורמת החיים בו נמוכה יותר - כך האפשרות של תלמידי התיכון להרחיב את אופקיהם נמוכה יותר.

בעקבות הפערים האלה, היכולת להשיג תעודת בגרות טובה מספיק כדי להתקבל ללימודי תואר ראשון שיעניק כושר השתכרות גבוה תלויה במידה רבה במקום מגוריו של התלמיד ובמצב הכלכלי-חברתי של היישוב. הבעיה הקשה מתבטאת לא רק בלימודי מדע, אלא גם בשיעורי העשרה ובמקצועות בתחומי מדעי החברה, הרוח והאומנות.

כך למשל, לפי הערכות במערכת החינוך, כ-80% מבתי הספר התיכונים מאפשרים לימודים לבגרות במדעי המחשב. בנוסף, רק כ-40% מהתיכונים מאפשרים לתלמידים לבחור ללמוד תקשוב והנדסת תוכנה, מקצוע שלא קיים ברוב התיכונים.

לימודי פיסיקה קיימים בכ-88% מהתיכונים ביישובים המבוססים, אך רק בכ-59% מהיישובים המוגדרים על ידי משרד החינוך כמרוחקים מהמרכז ובעלי רמה חברתית-כלכלית הנמוכה ביותר - כך לפי נתוני השלכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). עוד עולה מהנתונים, כי בגרות בכימיה אפשרית בכ-57% מהתיכונים ביישובים המבוססים אך רק ב-29% מהתיכונים ביישובים הלא מבוססים, ובגרות בביולוגיה היא חלק ממערכת השעות בכ-86% מהיישובים המבוססים אך רק בכ-48% מהתיכונים ביישובים לא מבוססים.

המצב חמור ביותר בתחום הכימיה או "מקצוע בהכחדה", כפי שמכנים אותו גורמים במערכת החינוך. כ-39% מהתיכונים במדינה מאפשרים לתלמידים בהם לבחור לעשות בגרות מורחבת ברמה של חמש יחידות במקצוע הכימיה או ברמה נמוכה יותר (3 יחידות). בשאר התיכונים לא ניתן לבחור בו כמקצוע בחירה, הנלמד לבגרות מעבר למקצועות החובה. כך, פחות מ-400 תיכונים מתוך כ-1,020 מלמדים את המקצוע, ופחות מ-800 מורים לכימיה נותרו במערכת, כשרובם עובדים במשרה חלקית ומחציתם קרובים לגיל פרישה. גם בבתי הספר שכן מלמדים את המקצוע מתרכזים בעיקר בלימודי כימיה כהשלמה לבגרות בביולוגיה.

בנוסף, לפי נתוני משרד החינוך, ב-39.5% מהתיכונים לא ניתן ללמוד חמש יחידות בלפחות אחד מהמקצועות הבאים: ביולוגיה, כימיה, פיסיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב וכן במקצועות הטכנולוגיים שמשרד החינוך מקדם בשנים האחרונות - אלקטרוניקה, ביוטכנולוגיה ומכטרוניקה (תחום הנדסה בין-תחומי). ב-32% מבתי הספר התיכונים בישראל לא ניתן ללמוד פיסיקה לבגרות. לפי גורמים במערכת החינוך, גם בבתי הספר שבהם ניתן ללמוד את המקצוע, ניגשים לבגרות רק קבוצה מצומצמת של תלמידים.

בישראל לומדים כ-600 אלף תלמידים בכיתות ז'-י"ב, כך שעל פי הערכות, עשרות אלפי תלמידים לומדים בבתי ספר שבהם לא מלמדים את המקצועות המדעיים-טכנולוגיים, והאפשרות היחידה שלהם ללמוד אותם היא בתיכונים סמוכים.

"המצב כיום גובל בפשע", אומר אריה לוקר, יו"ר איגוד המנהלים העל-יסודיים. "צריך עתודה מקצועית וטכנולוגית בישראל. אין תחליף ליסודות שתלמידים מקבלים ברמה של חמש יחידות במקצועות הריאלים. אלה תלמידים שיכולים לפרוח בתחומי הנדסה, מדע ורפואה ובכל מקצוע אחר. זו מגרעה עצומה של מערכת החינוך".

חתן פרס נובל לכימיה, פרופ' דן שכטמן, מוסיף: "המצב הזה חמור. המשק הישראלי מונע על ידי חברות מדע וטכנולוגיה ולכן זה מדאיג. אנחנו חייבים לעודד את לימודי המדעים ולאפשר לכל תלמיד את היכולת ללמוד אותם. בטווח הקצר אפשר לאפשר להם ללמוד בתיכונים סמוכים, אבל בטווח הארוך צריך לפתור את הבעיה, אפילו באמצעות הכפלת שכר המורים למדעים. אני בטוח שאפשר למצוא פתרונות יצירתיים כדי לעשות זאת".

בעוד שבמשרד החינוך מסבירים כי קיים פתרון לכל תלמיד שרוצה ללמוד את המקצועות המדעיים-טכנולוגיים - כי מתאפשר לו להשלים לימודים בתיכון אחר ביישוב או באזור שבו הוא גר - ברשויות המקומיות מביעים ספק ברצון של רוב התלמידים לעשות זאת.

בנוסף, במשרד החינוך מתייחסים לנתונים לפי האוכלוסייה הרלוונטית, בניכוי מוסדות חינוך חרדיים שבהם לא מתקיימים לימודי מדע מבחירה ומוסדות חינוך לנוער נושר ובסיכון, שמגישים לבגרות חלקית או מצומצמת. כך עולה תמונת מצב חמורה פחות, אך עדיין בעייתית: ב-15% מבתי הספר התיכונים בישראל לא ניתן ללמוד כלל את אחד מהמקצועות המדעיים-הטכנולוגיים ברמה של חמש יחידות; בכ-35% מהתיכונים לא ניתן ללמוד בכלל כימיה. ואולם ברוב התיכונים האלה ניתן ללמוד מדעי המחשב.

את הבעיה הזאת מכירים פחות ביישובים הגדולים והחזקים במרכז, ויותר בפריפריה, שבה הרמה הכלכלית-חברתית נמוכה יותר. שם בתי הספר התיכונים מתרכזים בעיקר בהוראת מקצועות החובה לבגרות: מתמטיקה, אנגלית, לשון והבעה, היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות. המבחר גדול בהרבה בבתי הספר במרכז, בהם יש בחירה גדולה יותר ללימודי מקצועות מדעיים-טכנולוגיים, וגם מקצועות בתחומי מדעי הרוח והחברה. המבחר של אלה יורד ככל שרמת החיים ביישובים יורדת.

הפערים העצומים מתגלים כמעט בכל מקצוע: בתקשורת, למשל, 35% מהתיכונים ביישובים המבוססים מאפשרים את לימודי המקצוע לבגרות, לעומת 21% מהתיכונים ביישובים הלא מבוססים; פסיכולוגיה 46% לעומת 29%; סוציולוגיה 47% לעומת 29%; ובפילוסופיה - ב-10% מהתיכונים ביישובים המבוססים ביותר ניתן לבחור במקצוע זה לבגרות, אך לא באף תיכון הנמצא ביישובים הלא מבוססים. גם במקצועות העשרה המצב לא שונה: במוזיקה - 49% מהתיכונים ביישובים המבוססים מלמדים לבגרות מקצוע זה, לעומת 27% ביישובים הלא מבוססים; באומנות - 68% לעומת 59%; ובטלוויזיה וקולנוע - 12% לעומת 7%.

מה גורם לבתי הספר להציע לתלמידים פחות מבתי ספר אחרים? התשובה המיידית היא מחסור במורים. כפי שפורסם באחרונה ב"הארץ", בעשור האחרון חלה ירידה משמעותית במספר המורים במקצועות הריאליים, שמתבטאת בכ-40%-54% ברוב המקצועות הריאליים. המורים שנותרו במקצוע, כך מסבירים במקצוע, מעדיפים לעבוד קרוב לביתם - במרכז. התחרות גוברת מאחר שהרשויות החזקות יכולות להתחרות על המורים הטובים, באמצעות משאבים ותנאים מעבר לתקציב הבסיסי של משרד החינוך - זאת, בניגוד לשאר הערים.

משרד החינוך מתקצב את הרשויות המקומיות על פי נוסחה שמתחשבת במצב הכלכלי-חברתי בכל יישוב והמרחק שלו מהפריפריה, כך שרשויות מרוחקות וחלשות יותר אמורות לקבל תקציבים גבוהים במעט מהחזקות. גם שכר המורים דומה בכל המדינה. עם זאת, לרשויות המקומיות החזקות במרכז יכולת להוסיף תקציבים משמעותיים על אלה של משרד החינוך, לפתוח יותר כיתות במקצועות הבחירה ולמשוך מורים מנוסים יותר, ולרשויות החלשות, שמצבן הכלכלי מעורער וחלקן נמצאות על סף קריסה, אין משאבים להשקעה כזאת.

משרד החינוך הציע לכך פתרון בשנה שעברה - להעניק תוספת שכר משמעותית למורים שיסכימו ללמד ביישובים בפריפריה ולהעסיקם על פי חוזים אישיים. השכר הממוצע של מורה בתיכון במשרה מלאה הוא כ-9,200 שקל ברוטו, לפני תוספת השכר שניתנת במסגרת הסכם עוז לתמורה שנחתם בשנה שעברה עם ארגון המורים. המשרד הציע תוספת של עד 75% למורים שילמדו בפריפריה, אך התוכנית עדיין לא צברה תאוצה ורק מורים בודדים עברו לפריפריה.

"יש קושי להשיג מורים למדע שיעברו מהמרכז לפריפריה. ככל שהיישוב רחוק יותר מהמרכז, כך קשה יותר להביא לשם מורים", מסביר ראש העיר דימונה, מאיר כהן. "הניסיון להשיג מורים נהפך לעיסוק קבוע עבורי. בדימונה לומדים מתמטיקה, פיסיקה, מדעי המחשב, ביולוגיה וכימיה, אבל זה דרש מאמץ רב", הוא מודה. כהן הצליח לגייס להוראת המקצועות האלה את תושבי המקום, שחזרו לעיר לאחר שסיימו את התואר בתחום.

"בדקתי כמה מתושבי הפריפריה משרתים ביחידת ממר"מ (מרכז מחשבים ומערכות מידע, ל.ד) היוקרתית של צה"ל - מדובר רק בכ-10%", מספר כהן. "אין שום סיבה בעולם שהילדים שלנו יידעו פחות". הפתרון של כהן היה הקמת כיתת לימודים המיועדת לתלמידים מצטיינים בשיתוף צה"ל שיתוגברו בלימודי מדע, שמיועדים לדבריו לשרת לבסוף בממר"מ.

אבל לא לכולם יש את המוטיבציה של כהן. "מרבית בתי הספר התיכונים הם קטנים ולומדים בהם 200-300 תלמידים. כשיש לך מעט ילדים בשכבה, אתה בבעיה", מסביר נחום בלס, חוקר בכיר במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. "אפשר להציע לימודים בפיסיקה ובכימיה רק בבתי ספר שיש בהם מאסה גדולה של תלמידים. גם אם נמצא בבית ספר קטן שיש לו רצון לעודד את התלמידים ללמוד, והוא הצליח לגרד 10-15 תלמידים לשם כך, איך הם יכולים להביא מורה שילמד בהיקף משרה מצומצם כל כך. הבעיות האלה אמיתיות ועמם מתמודדים יומיום, קל וחומר בפריפריה, במקומות עם רקע כלכלי-חברתי נמוך, שבהם בקושי מצליחים לקושש כיתות של תלמידים מצטיינים ובאמת עושים מאמצים אדירים", הוסיף בלס.

גם כאשר נמצא מורה למקצועות הריאליים, בחלק גדול מהמקרים עולה שאלת האיכות. "הפריפריה סובלת ממחסור במורים, אבל זהו לא מחסור חמור. הבעיה העמוקה יותר היא איכות המורים שמשרד החינוך מקבל ומפנה אל הפריפריה", אומר בכיר באחת העיריות בצפון. "בתי ספר מחוץ לפריפריה גם נהנים ממעבר של מורים ותיקים יותר, מנוסים יותר ומלאי מוטיבציה, בעוד שבפריפריה מתקבלים מורים צעירים יותר, בעלי מוטיבציה גבוהה - אך מאותגרים פחות וכמעט ללא ניסיון, אליהם מצטרפים מורים ותיקים, שחוקים, עייפים ולא מאותגרים".

המחסור במורים הוא לא הכל: לדברי אריה לוקר, יו"ר איגוד המנהלים העל-יסודיים, המחסור במורים הוא חלק מהסיפור הגדול יותר, שמסתכם בדרך שבה מעביר משרד החינוך את התקציבים. "הסיבה האמיתית לכך שהרבה בתי ספר הפסיקו ללמד מקצועות כמו כימיה וביולוגיה היא בגלל עניין של תקצוב - זו הבעיה המרכזית לא מחסור במורים", מסביר לוקר.

לדבריו, משרד החינוך מתקצב באופן מלא כיתה שבה לומדים 36 תלמידים בממוצע. ככל שמספר התלמידים נמוך יותר, התקציב יורד. "בלי 36 תלמידים אתה משלים את מימון הכיתה ומפסיד כסף. גם אם יש לך מורה לכימיה ואתה מצליח להקים כיתה של 15 תלמידים, אתה בהפסד. זו הסיבה לכך שבהרבה תיכונים הפסיקו ללמד כימיה ופיסיקה. אם מנהל לא יכול להחזיק מערכת יציבה כלכלית, אז אין לו ברירה".

לוקר מוסיף: "מנהלים ברשויות חזקות, שבהן מממנים על חשבון הרשות שעות לימוד נוספות, מסתדרים. אבל כיום מרבית הרשויות לא נמצאות במצב כלכלי שמאפשר להן לתקצב כך כיתות בבתי ספר".

מנהל בית ספר גדול בצפון, שבו לומדים את מקצועות המדע והטכנולוגיה מוסיף: "למנהל עדיף לעודד מקצועות טכנולוגיים ורק אחר כך מדעיים, כי על מקצועות טכנולוגיים מקבלים תקציב גבוה יותר ממשרד החינוך".

לעתים המצוקה בלימודי המדע והטכנולוגיה משתלמת גם לתלמידים, גם למנהלים וגם למשרד החינוך - אבל רק בטווח הקצר. יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, רן ארז מסביר: "התלמידים מעדיפים לבחור מקצועות קלים יותר כי קשה להצליח במקצועות המדעיים, והמנהלים מעדיפים גם הם שלא להתמקד במקצועות הקשים כדי להעלות את אחוזי הזכאות לבגרות והממוצע בבית הספר שלהם. זו אחת התוצאות לכך שבמשרד החינוך מקדשים את הזכאות לבגרות יותר מהכל".

"יש הרבה פחות תלמידים שמוכנים להתמודד עם מקצועות מדעיים וטכנולוגיים שדורשים עבודה קשה", מתוודה מנהל בבית ספר תיכון במרכז, "ובכלל, גם ההורים לא מודעים לחשיבות של מקצועות ריאליים, וחלק בכלל מזלזלים בהם. במתמטיקה, למשל, תלמידים מעדיפים לקבל ציון טוב בארבע יחידות ולא ללמוד קשה לחמש יחידות, והרוב מסתפק בשלוש יחידות. רוב ההורים לא מעודדים את הילדים ואומרים שגם כך אפשר להשלים את הבגרויות במכונים אחרי הצבא. לפעמים אני לא מתאפק ושואל אותם: ‘אז בשביל מה אתם בכלל שולחים אותם לבית ספר אם אתם הולכים להשקיע אלפי שקלים בלהשלים את החסר'?

פרופ' פול פייגין, המשנה לנשיא הטכניון, מסכם: "העובדה היא שיש פחות ופחות סטודנטים עם חמש יחידות במתמטיקה, פיסיקה או כימיה. המאגר של מועמדים פוטנציאלים ללימודי המדע במוסדות ההשכלה הגבוהה מצטמצם. אנחנו בפיגור במספר הבוגרים בעלי רקע מדעי מול המדינות המפותחות. זה לא בריא בטווח הארוך למדינה". בטכניון הוחלט לשנות באחרונה את מדיניות חישוב הבונוסים במסגרת הליך הקבלה למוסד, על ידי הוספת בונוס מיוחד לבעלי בגרות חמש יחידות בשני מקצועות מדעיים בנוסף למתמטיקה, כדי לעודד את תלמידי התיכון להשקיע בתחום.

"לימודי מתמטיקה ומדעים ברמה של חמש יחידות נמצאים כיום בצומת קריטי", אומר אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ, הפועלת לשיפור מערכת החינוך בישראל, שאחת ממטרותיה היא לשפר את הנגישות ואיכות ההוראה בתחומי המתמטיקה והמדע. "יש כיום פחות מורים במערכת שמסוגלים ללמד בבתי הספר, ומורים רבים שעלו ממדינות ברית המועצות לשעבר מתקרבים לפרישה. התוצאה היא שבתי ספר רבים כבר לא מציעים מגמות מדעיות".

לדבריו, "כולנו, יותר מאי פעם, נדרשים בעבודתנו לידע ולכלים משדה המתמטיקה והמדע - קל וחומר במדינה טכנולוגית ומדעית כישראל, אשר בנתה את כלכלתה על תחומים כאלה. ישראל חייבת להגדיל משמעותית את מספר התלמידים שלומדים במגמות ריאליות, כמובן שלא במקום מקצועות הומניים. זו עבודה שצריך לעשות בתחום של צמצום פערים. משרד החינוך ער למצב. ייתכן שהגיע הזמן לאגם את כל המאמצים בתחום ולכונן תוכנית לאומית לשיפור לימודי המתמטיקה והמדעים".

"מערכת החינוך מעבירה מסר חד-משמעי שלא היה בעבר - לדחוף קדימה כל תלמיד שיכול ללמוד לבגרות מדעית טכנולוגית איכותית", אומר בתגובה לפערים במערכת החינוך בין הפריפריה למרכז ד"ר עופר רימון, ראש מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך.

בשנתיים האחרונות החל המשרד להתמודד עם המשבר בלימודי המדעים והטכנולוגיה. זאת, לאחר שלפי מסמך רשמי של המשרד "בעשורים האחרונים מערכת החינוך לא מצליחה לייצר שכבה רחבה דיה של תלמידים מצטיינים בתחומי המדע והטכנולוגיה. הטענות האלה מועלות בצה"ל, במוסדות האקדמיים ובתעשייה".

משרד החינוך מוביל את התוכנית האסטרטגית לחיזוק החינוך הטכנולוגי, שיישומה כבר החל ויושלם בשנים הקרובות. אחת מתוכניות הדגל שלו נקראת עתודה מדעית טכנולוגית הפועלת כבר ב-200 בתי ספר. במסגרת התוכנית, מאותרים תלמידים בעלי פוטנציאל ומקבלים תגבור במקצועות המדע והטכנולוגיה, במטרה להגיע לתעודת בגרות עם חמש יחידות במתמטיקה, במקצוע מדעי ובמקצוע טכנולוגי. כיום רק 6.5% מסיימים את התיכון עם בגרות כזו, ובמשרד מתכוונים להגדיל את שיעורם ל-12% בתוך חמש שנים ול-20% בתוך עשר שנים.

עם זאת, לא כל בתי הספר יוכלו להשתתף בתוכנית בשלבים הראשונים, שכן הקריטריונים להשתתפות בה תובעניים. העלות הכוללת של התוכנית מוערכת במאות מיליוני שקלים. "מרבית בתי הספר שבהם פועלת התוכנית - בדרום", מסביר רימון. "הילדים בתוכנית יהיו אלו שיובילו את המשק והתעשייה".