האם ישראל צפויה לבצע טעות אסטרטגית קשה בניהול משק האנרגיה שלה? מבדיקת TheMarker עולה כי הדיון שיתקיים בקרוב בממשלה על יצוא הגז - עשוי להוביל ליצוא כמעט כל הגז לחופי ישראל. הסיבה: חישוב עתודות הגז התבסס על תחזיות מפליגות שסיכוי המימוש שלהן אינו גבוה.
ועדת צמח שמונתה באוקטובר 2011 בידי הממשלה כדי להמליץ על היקף יצוא הגז הרצוי, נשענה על נפחי גז פוטנציאלים שנאמדו בהסתברות של 50% בלבד. על סמך חישוב זה, הוועדה המליצה להתיר יצוא של 53% מעתודות הגז של ישראל. עם זאת, אומדן נפחי הגז לפי הסתברות שמרנית יותר של 90%, מגלה כי העתודות המובטחות של ישראל נמוכות בכ-25% מהנחת היסוד של הוועדה. מכאן, שהוועדה מתכוונת להמליץ לממשלה לייצא לא פחות מ-84% מעתודות הגז הוודאיות של ישראל. משמעות המלצה זו היא הותרת גז לצרכי המשק בנפח שעשוי להספיק לו לעשר שנות צריכה בלבד.
ועדת צמח תגיש היום את הדו"ח הסופי של המלצותיה לראש הממשלה, בנימין נתניהו. המלצותיה יובאו לאישור שרי הממשלה ברקע ביקורת ציבורית על כך שהרחיקה לכת בנטייתה לאינטרס העסקי של חברות הגז - על חשבון ביטחונה האנרגטי של ישראל.
לפי טיוטת הדו"ח הסופי של הוועדה, שנחשפה בשבוע שעבר, 500 מיליארד מ"ק (BCM) גז יותרו ליצוא בידי חברות הגז. זאת, על סמך הערכה כי בידי המשק יש כיום 950 BCM גז לפחות. הוועדה טענה בדו"ח כי 800 BCM כבר התגלו במאגרי תמר, לווייתן, דלית ותנין. כמו כן, הוסיפה להיצע 150 BCM משוערים שעדיין לא נקדחו או אותרו. לטענת הוועדה, ההסתברות הסטטיסטית לחשיפתם גבוהה מ-90% ונגזרת ממשאבים פוטנציאלים של 680 BCM הממוקמים מול חופי ישראל.
"מתודולוגיה לא מקובלת"
המשרד להגנת הסביבה הגיש בתחילת השבוע הסתייגות לדו"ח הסופי, בטענה כי הדו"ח "מגמתי ובלתי אחראי" כלשונו. התוספת של 150 BCM להיצע למשל, שנעשתה ממש בימים האחרונים שלפני הפצת הטיוטה, עוררה ביקורת רבה בקרב כמה מחברי הוועדה, משום שלא נכללה בדו"ח הביניים שפרסמה באפריל. המשרד להגנת הסביבה טען כי השיטה הסטטיסטית לקביעת 150 BCM האחרונים "מבוססת על מתודולוגיה לא מקובלת". ואולם כעת מסתבר כי גם עתודות הבסיס בחישוב, בנפח 800 BCM, עשויות להיות נמוכות בהרבה מהצפוי.
עתודות הגז במאגרים נאמדות על ידי חברות חיצוניות, המעריכות אותן לפי נתוני הסקרים הסיסמיים שנערכים במאגרים, ומעודכנות מאוחר יותר על ידי נתוני הקידוחים ומבחני ההפקה. לפי כללי רשות ני"ע, חברות ההערכה מספקות שלושה אומדנים לכמות הגז הניתנת להפקה במאגרים: אומדן שמרני בסבירות של 90%, אומדן חציוני בסבירות של 50% ואומדן גבוה בסבירות של 10%. כלומר, אם לפי האומדן השמרני יש במאגר 100 BCM, פירוש הדבר כי על פי הנתונים הגיאולוגיים, הטכניים והכלכליים, החברה מעריכה כי יש סיכוי של 90% להפיק לפחות 100 BCM גז מהמאגר. אם לפי האומדן החציוני יש במאגר 200 BCM, יש סיכוי של 50% להפקת 200 BCM או יותר מהמאגר, וכן הלאה.
לפי דו"חות המשאבים שפירסמו חברות קבוצת דלק, ישראמקו ורציו, המחזיקות ברישיונות הקידוח במאגרים, הסבירות להפיק את אותם 800 BCM שציינה ועדת צמח היא 50% בלבד. במאגר תמר למשל, ההערכה המעודכנת שפורסמה בהסתברות של 90% היא 189 BCM בלבד, לעומת כ-260 BCM שעליהם נסמכת הוועדה. בלווייתן, ההערכה השמרנית היא 361 BCM גז להפקה, במקום 473 BCM בדו"ח הוועדה.
כך, בבדיקת האומדנים של כלל תגליות הגז - הרשמיות, ואלה שעדיין לא הוכרזו רשמית - לפי רמת ודאות גבוהה של 90%, עולה כי מאלה ניתן להפיק 614 BCM בלבד.
מכאן שאם הוועדה הייתה מסתמכת על הערכת משאבים בוודאות של 90%, ובמקביל נוקבת בכמות גז של 500 BCM המשוריינת ליצוא, הרי שהמלצתה היתה לייצא 84% מעתודות הגז של ישראל, ולהותיר 114 BCM בלבד לשימוש מקומי. כמות גז זו שקולה לצריכת המשק הישראלי עד 2023 - בעוד שוועדת צמח ציינה בהנחות היסוד שלה כי בכוונתה לשמור עתודות גז למשק למשך 25 שנה לפחות.
הערכת הבסיס של ועדת צמח, שלפיה בידי המשק עתודות בנפח 800 BCM, נעשתה לפיכך ברמת ודאות של 50% בלבד. אם לא די בכך, הרי שבפועל, ייתכן כי כמות הגז שניתן יהיה להפיק מהמאגרים תהיה אף קטנה יותר מכל חישוב נוכחי. זאת, משום שככל שהמאגר מתבגר וכמות הגז שבו קטנה, יש קושי להפיק את יתרת הגז ורמת אי הוודאות עולה. כלומר, לא ניתן לאמוד בוודאות את נפח הגז בר-ההפקה במאגר עד למיצויו.
בנוסף, לפי המתודולוגיה הנהוגה בישראל, עתודות הגז במאגרי לווייתן ושמשון אינם נחשבים כלל עתודות, אלא משאבים מותנים. הסיבה לכך היא שתוכניות הפיתוח למאגרים עדיין לא אושרו, ולמעשה אלה לא הוכרזו עדיין כתגליות מסחריות, המצדיקות את הפקת הגז ומאמתות את פרופיל ההפקה. לפי הכללים היבשים יש למעשה בידי ישראל כיום עתודות מוכחות בסבירות של 90% בנפח 195 BCM בלבד.