תנו חמצן לאי.די.בי

לפני 17 שנה פרסמו החוקרים אנדרו קמפבל, מייקל גולד ומרקוס אלכסנדר מאמר ב- California Management Review שנפתח במלים הבאות : "הרבה חברות אם הורסות ערך. יחידות עסקיות בתוך תאגידים תשפרנה את מצבן אם תהיינה עצמאיות ...". השלושה הגיעו למסקנה זו לאחר עשר שנות מחקר בתחום האסטרטגיה ברמת התאגיד ותפקידה של חברת אם (מה שידוע בשם "חברת אחזקות", כאי.די.בי). טענתם הייתה שברוב המקרים שהם בדקו שווי חברת האם היה נמוך יותר מהשווי המצרפי של חברות הבנות שלה, תוך התחשבות כמובן בשיעורי האחזקה השונים.

כותבי המאמר הציגו ארבע דרכים בהן לחברת האם יש השפעה על חברות הבת שלה, כאשר מחקרם הראה שברוב המקרים חברות האם פגעו בחברות הבנות:

ההשפעה של "העמידה מהצד" – לא תמיד יש לחברת האם הידע או הניסיון הנדרש ביחס לחברת בת זו או אחרת. אבל מצד שני, בדרך כלל, קיימת בחברת האם נטייה לגלות מעורבות ולהשפיע על קבלת ההחלטות העסקיות בחברה הבת. התוצאה היא קבלת החלטות שגויות בנוגע לחברה הבת. לדעת הכותבים מעורבות חברת האם בחברה הבת צריכה לבוא לידי ביטוי בשלושה היבטים בלבד: מינוי המנכ"ל בחברה הבת, קביעת היעדים האסטרטגיים שלה ואישור פעולות חריגות אצלה.

ההשפעה של הסינרגיה - רכישת עסקים מנקודת המוצא של יצירת סינרגיה נכשלת בדרך כלל משום שמותג היחידה העסקית עלול להישחק, רמת ההתמחות הספציפית של היחידות העסקיות השונות נפגעת וכמו כן מתברר במשך הזמן שגם החיסכון המקווה בעלויות נשחק שכן לארגון יש נטייה טבעית "להתנפח".

ההשפעה של שירותי הניהול - כפייה על חברות הבת לקבל שירותי ניהול (שירותים משפטיים, כלכליים, חשבונאיים וכו') מחברת האם פוגעת בסופו של דבר בחברות הבת משום שמתברר שבדרך כלל התועלת לחברת הבת נמוכה מהעלות שהיא נושאת בה ("דמי ניהול") ובנוסף נלקחת מהחברה הבת היכולת לבחור לעצמה את ספקי השירותים הנראים לה - אנשיה שלה או ע"י מיקור חוץ.

ההשפעה של החלטות M&A (מיזוגים ורכישות) - ברוב המקרים שהכותבים חקרו הם גילו שחברות אם היו מעורבות בתהליכי M&A של החברות הבנות בגלל האמונה שיש להן (לחברות האם) ידע רב יותר בנושא מאשר בידי חברות הבת. ברוב המקרים התברר שאין זה נכון וזאת לאור ההחלטות השגויות שחברות האם קיבלו בנושא הזה.

מסקנת הכותבים היא שכדי שחברת אם תוכל ליצור ערך בחברות הבת שלה, וכתוצאה מכך תיצור ערך גם לבעלי מניותיה שלה, עליה לוודא שראשית היא מבינה את גורמי ההצלחה הקריטיים של כל חברה בת ושנית שיש לה יכולת לסייע לחברה הבת לממש גורמי הצלחה אלה. בדרך זו החברה האם תיצור תיק השקעות שיכלול אך ורק "עסקי ליבה" (Heartland Businesses). וכך תצדיק את קיומה, הן עבור החברות הבנות והן עבור בעלי מניותיה. אחרת, בשביל מה בעלי המניות צריכים אותה? היום השאלה מתחדדת לאור מצבן של אי.די.בי אחזקות ופיתוח.

במקרה של "אי.די.בי" אנו עדים לשילוב של שתי תופעות עיקריות שלהערכתי הביאו את החברה למצבה הנוכחי. האחת, קבלת החלטות מוטעית ביחס להשקעות וטיפול בנכסים כמו מניות "קרדיט סוויס" או עיתון "מעריב". השקעות במה שכותבי המאמר מכנים "נכסים של טריטוריה זרה" שמראש לא היו צריכים להיכלל בפורטפוליו משום שאינם "נכסי ליבה". השנייה, שינויים ענפיים חריפים בתחומי הסלולאר ("סלקום") והקמעונאות ("שופרסל"), שינויים שאינם קשורים ישירות למבנה "אי.די.בי." כחברת אחזקות. המעניין הוא שאירועים חריגים במספר קטן של נכסים גרם למשבר הגדול. עקרון "פרטו" פועל שוב שכן חוק המספרים הגדולים, שמשמעותו פיזור וגיוון, לא עזר הפעם. ייתכן שאם לאי.די.בי יינתן פרק זמן לארגון מחדש, מהלך הדורש שינויי חקיקה, סבלנות ואספות נושים וכמובן הסכמת הבנקים, אפשר יהיה לבצע מהלך אמיתי להצלת התאגיד.

ד"ר איתן יניב, מרצה לכלכלה ויזמות במרכז ללימודים אקדמיים – אור יהודה