זה לא נוחי, זה נמרודי, אתם בטח אומרים לעצמכם. זה לא אני, זה מקסוול, יגיד לכם נמרודי. הם רק הזרימו כסף ל"מעריב", הפיות הטובות, מה לנו להלין. אז שאלנו את דסק"ש, הפיה האמיתית שהזרימה את הכסף בשמו של נוחי דנקנר, לאן נעלמו הכספים שהופרשו לטובת קרנות הפנסיה, הגמל וההשתלמות של העובדים. "האם דסק"ש ומר דנקנר לא ידעו על בעיית ההפרשות לעובדי 'מעריב' בעת בדיקת הנאותות שקדמה להשלמת רכישת העיתון?", כתבנו בשאילתא רשמית, והוספנו: "נציין כי בעיה זו הייתה ידועה באותה תקופה לגורמים רבים בעיתון, זוטרים ובכירים כאחד, וחלק מהדברים גם פורסמו ברבים". איך הגיבו על זה בדסק"ש אתם שואלים? ממשרד יחסי הציבור של רני רהב מסרו, תחזיקו חזק: "דסק"ש לא יגיבו לפנייה. תודה על הפנייה".
חוב של 90 מיליון שקל
אלפי תודות באמת. נמרודי, אגב, לא באמת מאשים את רוברט מקסוול. בניגוד לדסק"ש, חברת הכשרת הישוב שבבעלותו דווקא מסרה לנו תגובה רצינית. כלומר לפחות כך היא נשמעת: "בתקופת היותנו בעלי השליטה, לא הייתה קיימת כל בעיה של הפרשות בנושא התחייבויות בגין יחסי עובד מעביד, לרבות הפרשות לקרנות הפנסיה, הגמל וההשתלמות. יתרה מזו, השליטה ב'מעריב' נמכרה פעמיים בשנים האחרונות - פעם למר זקי רכיב ופעם לדסק"ש. בבדיקות הנאותות שבוצעו מטעם שתי הרוכשות, נבדק נושא התחייבויות 'מעריב' כלפי עובדיה באופן פרטני ויסודי, ובשני המקרים נמצא כי קיימות הפרשות מלאות בגין התחייבויות לעובדים כנדרש על פי כל דין".
אבל במקרה של "מעריב", יש פער בלתי מוסבר בין הטענה הזו של הכשרת הישוב לבין טענות העובדים בדבר חוב אליהם בסך 90 מיליון שקל. כל גורם שמזוהה עם העיתון אומר שאין פיגורים לקרנות הפנסיה וההשתלמות, אבל עובדי "מעריב" בעבר ובהווה טוענים אחרת. הם מספרים על חודשים שלא הופקדו כספי פנסיה אף שתלוש השכר מראה אחרת, פיגורים בקרנות ההשתלמות ומריבות על הפיצויים.
גורמים המזוהים עם הנהלת העיתון תהו "על מה העובדים צועקים", שהרי דנקנר התחייב להעביר את כספי המכירה ישירות לטובת העובדים. הגורמים המדוברים לא מבינים שאותם עיתונאים וכל מי שעובד במעטפת העיתון, משלמים עכשיו את המחיר של הבעלים, כל בעל בית בתורו: זה שנתן לספינה לשקוע בלי להתייעל בזמן, זה שהגיע מהיי-טק כאביר על סוס לבן, כאילו קנה קבוצת כדורגל, וזה שהגיע בשם הציונות. או בשם הריכוזיות (אין ריכוזיות). כשאגו ואינטרסים משחקים תפקיד מפתח בהחלטה לרכוש עיתון, אפשר לדלג על הפרט השולי שיש פה עסק שמפסיד מיליונים עם עובדים שצריכים לבדוק חמישים פעם אם הפרישו להם לפנסיה החודש. ולמה לטפל בענייני פנסיה אם אפשר לטפל בעיתון שעושה לבעלים את המוות. וכמה אירוני, או טרגי, שהעיתון השני מדמם כעת לא פחות מהעיתון של נוחי. גם הוא היה עסוק במלחמות פופוליסטיות, בזריית חול ובשמחה לאיד, כשעשרות עיתונאים שלו עומדים בפני פיטורים. מוטב שבעלי העיתונים יעשו מה שהעיתונאים שלהם הבינו מזמן: במקום להילחם זה בזה, לפעול ביחד ולהציל את העיתונות בשעתה הקשה. היום הצמיגים השרופים מול "מעריב", אולי מחר הם צריכים להיות בירושלים.