המיעוט בהפניקס מסרב להתעורר לשחר חדש

על פי חוק החברות החדש מ-2000, אם בחברה אין מי שמחזיק יותר מ-50% מהבעלות, כל גוף אחר אינו יכול לרכוש יותר מ-45% ממניות החברה - ללא הצעת רכש. עו"ד קנטור אמר כי ההיגיון שעומד מאחורי סעיף חדש זה, הוא שלא ייווצר מצב שבו בחברה יהיו כמה מחזיקי מניות בלא שליטה; ולאחר מכן ירכוש אחד מהם מניות מאחרים, או שהם יתאחדו - ויגבשו שליטה שלא היתה קודם בחברה. לדבריו, מעשה כזה יפגע בבעלי המניות האחרים שלא ימכרו את חלקם, וינוטרלו לחלוטין מניהול החברה.



בעלי מניות של הפניקס מהציבור טוענים כי מדובר כאן במקרה זהה. אמנם חכמי וקנפר אחים ואת המניות הוריש להם אביהם - אך בפועל, ככל הידוע, לא היה ביניהם הסכם שיתוף פעולה בכתב או בעל פה. הסכם כזה, על פי החוק, הוא תנאי לשליטה בחברה. אם היה הסכם כזה - הוא לא דווח מעולם לבורסה.



קנטור סבור כי חכמי וקנפר לא היו צריכים לעשות הסכם ביניהם, וכי ברור שהיתה להם שליטה בחברה. לדבריו, מחזיקי המניות ממשפחת חכמי הוגדרו במשך שנים כ"קבוצת חכמי". אבינרי אמרה כי כבר בזמן המשא ומתן נבדק העניין וכי גם בנק הפועלים, שמימן את רכישת הפניקס, נדרש לעניין זה - והסכמתו לממן הרכישה מעידה כי הוא מסכים לקביעה שלפיה בחברה היתה שליטה.



מקורות משפטיים נוספים הסבו את תשומת הלב לכך שבהודעות שונות שהוציאה הפניקס לבורסה או, למשל, בתשקיף שהציגה החברה הבת הדר לפני כשנה - נכתב כי "קבוצת חכמי" מחזיקה ב-58% ממניות הפניקס, ולכן ניתן לראות בכך דיווח על שליטה. "מי שרצה להתנגד לכך, יכול היה לעשות זאת אז", אמרו המקורות.







בעלי מניות הציבור בהדר לא מקבלים את הטענות האלו. לדבריהם, העובדה שמדובר בבני משפחה אחת אשר קיבלו את המניות בירושה אינה הופכת אותם לבעלי שליטה בחברה. "הציבור לא צריך לדעת שלפני 15 שנה נפטר האבא והוריש לילדיו את המניות", אמרו. משפטן בכיר המצוי בעובדות המקרה הוסיף כי בית המשפט יתקשה להתייחס לבני המשפחה כקבוצה, בשל העובדה שהם אינם נשואים זה לזו, ולא נסמכים זה על שולחנו של זו; קנפר גרה בלונדון וחכמי בישראל.



בנוסף, בעלי מניות הציבור טוענים כי עורכי הדין של שני הצדדים ידעו את המצב מראש, ולכן ניסו לעקוף אותו בדרכים עקלקלות. למשל, בדיווח על עסקת המכירה מוגדרים המוכרים (המכונים "קבוצת חכמי") "בעלי מניות מרכזיים בחברה" - אך לא כבעלי השליטה בה. זאת ועוד, מעניין לראות כי בתשקיף שהציגה הדר ב-2000, לפני שהעסקה עלתה על הפרק, לא היה אזכור למונח "קבוצת חכמי" - אלא היה פירוט של האחזקות בלבד.



בעלי מניות הפניקס מהציבור טוענים כי פנו לרשות ניירות ערך כדי שתבחן את העניין. הרשות מסרבת לאשר אם היתה פנייה, מכיוון שאינה מוכנה לדון בעניינן של חברות ספציפיות. עם זאת לרשות אין יכולת אכיפה של חוק החברות. לכן, גם אם ברשות יחשבו כי אכן יש מקום להצעת רכש, הם יסבירו לחברה את מסקנתם - אך לא יוכלו לדרוש ממנה לפעול. מי שכן יכול להכריע בעניין הוא בית המשפט.



שחקן נוסף וחשוב - שלמה אליהו



שחקן נוסף וחשוב לא פחות הוא שלמה אליהו. אליהו ניהל לפני כשנה משא ומתן קצר עם שחר למכירת חלקו (38%) בהפניקס, ובמהרה הוסכם על המחיר. בשל הימשכות המגעים של שחר עם חכמי, פג החוזה בין שחר לאליהו. האחרון דרש לאחר מכן מחיר גבוה יותר, ושחר סירב. האם גם אליהו יכול לטעון שלא היתה שליטה בחברה?



ההערכות הן כי אליהו יתקשה לעשות זאת. אליהו התלונן במשך שנים כי קבוצת חכמי לא נותנת לו ייצוג בדירקטוריון, על אף חבילת המניות המכובדת שבידיו. כלומר, קבוצת חכמי תוכל לטעון כי אליהו התייחס אל משפחת חכמי כבעלי השליטה בחברה, ולכן אינו יכול לטעון כי לא היתה שליטה בהפניקס.



אם יידרש בית המשפט להכריע בעניין, הוא ייאלץ לבחון אם במשך השנים הצביעו האחים ברוב המקרים, כולל בעסקות עם בעלי עניין, בצורה זהה. אם כך, הרי שלכאורה הם היו גוף אחד, ולכן היתה שליטה בחברה. עם זאת בית המשפט יכול לומר כי מכיוון שלא היה הסכם או לא דווח על הסכם כזה, הרי שרשמית - לא היתה בחברה שליטה ושחר יצר שליטה ראשונה.



בעלי המניות מהציבור טוענים כי אם הרשות תחליט שלא היתה בעבר שליטה בחברה והפניקס לא תפעל בעניין, כלומר תצא בהצעת רכש, הם יפנו לבית המשפט. שחר קנה את הפניקס לפי שווי חברה של 540 מיליון דולר, כמעט כפול משוויה בבורסה (292 מיליון דולר). כלומר, מי שמחזיק היום אפילו 0.1% ממניות החברה, יוכל להרוויח כ-250 אלף דולר - בהחלט לא רע. יש התוהים אם לשחר יש סעיף מילוט מהעסקה, במקרה שבו יידרש לצאת בהצעת הרכש.