עלויות השכר במגזר הממשלתי מעיקות על תקציב המדינה ותורמות לגרעון בו הוא מצוי. סה"כ עלויות השכר במגזר זה עלו בשנתיים וחצי האחרונות (ממוצע 2010-יוני 2012) ב- 27.3 מיליארד שקל. מעבר להשפעה על הגרעון בתקציב יש לשינויים בשכר השפעות מהותיות על שוק העבודה. בטבלה הבאה מוצגים שינויים בנתוני שכר חודשי ממוצע של עובדים במוסדות ממשלתיים (מוסדות לאומיים ורשויות מקומיות) לעומת חברות פיננסיות בשוק הפרטי:
השכר החודשי הממוצע ברשויות המקומיות, שאיננו גבוה, עלה בשיעור של 35.3%, פי 5.6 מהעלייה בשיעור השינוי של הארנונה שעלתה באותה תקופה בכ-6.3%. מהיכן נמצאו המקורות לעליית שכר זו? במוסדות הממשלתיים עלה השכר החודשי הממוצע בתקופה הנדונה בשיעור של 39.7%. להשוואה, השכר הממוצע במגזר החברות הפיננסיות השתנה באותה תקופה בשיעור של 7% בלבד, והוא משקף עליה מתונה, התייעלות והתאמה לביקושים. זאת לעומת בזבוז, ניהול כושל ואי רצון ויכולת להתמודד עם חוסר היעילות המהותי במגזר הממשלתי.
ראוי לתת את הדעת לנקודה נוספת- השינוי הדרמטי בשכר החודשי הממוצע במוסדות הלאומיים, לעומת השינוי המתון בשכר הממוצע שבחברות הפיננסיות במגזר הפרטי, גרם לכמעט שוויון בין שני הסקטורים, 16,484 שקל לחודש במגזר הפיננסי (תוספת של 1,090 שקל לחודש) לעומת 16,108 שקל לחודש (תוספת של 4,583 שקל לחודש) במשרדי הממשלה.
ההשפעות על שוק העבודה
המשוואה לפיה השכר במגזר הפרטי הנו אטרקטיבי ומתגמל לעומת השכר הבינוני לכאורה במגזר הממשלתי, נשברה כאן. יתרה מכך, במגזר הממשלתי ישנה קביעות, יש תוחלת העסקה של לא מעט שנים, ויש וועדים חזקים (הנמלים, חברת חשמל, רשות שדות התעופה ועוד). זאת לעומת חוסר היציבות, תוחלת ההעסקה הקצרה והפיטורים המאפיינים חלקים גדולים במגזר הפרטי.
במגזר זה, העובד צריך להתאמץ יותר, לעבוד שעות ארוכות יותר, לשפר כל הזמן את תפוקותיו, שנמדדות בכל רגע נתון. וגם זה לא יעזור לו כשעוסקים בהתייעלות ובפיטורים. במגזר הממשלתי מצד שני, אין כל דרישה של המנהלים להתייעלות, לתפוקות גבוהות יותר ולשירותיות. אין להם גם רצון להתמודד עם וועדים חזקים ועם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שנזעק תמיד להגן על ה"חלשים".
העוול שיוצרת הממשלה
ממשלת ישראל יוצרת עוולה נוספת בשרשרת הארוכה של חוסר היעילות שמאפיין את פעילויותיה. היא הופכת את המגזר הממשלתי לאטרקטיבי ומתגמל יותר מאשר המגזר הפרטי. זאת ללא דרישה להתייעלות ומתן שירות טוב. עינו של הציבור אינה צרה בתוספות שכר לעובדי המוסדות הלאומיים. יותר מכך, הציבור היה שמח לראות תוספת שכר כנגזרת של שיפור ברמת השירות או בהתייעלות שתורמת לאזרחים ולכלל המשק. אך לצערנו, נחשפנו לתוספות שכר הבאות רק כתוצאה מלחץ מצד הוועדים כפי שראינו לאחרונה ברשות שדות התעופה, כאשר לתוספות אלה אין רציונל כלכלי. להיפך, הם מכבידות על תקציב המדינה ומגדילות הגרעון.
האם יש סיכוי שממשלת ישראל תתחיל לנהל את תקציבה בצורה אחראית ופרודוקטיבית? או שמא אנחנו הולכים בכיוונים של משטרים קומוניסטיים כמו בסין למשל, בה כהונה במשרה ממשלתית נתפסת כג'וב מתגמל לכל החיים. רק שבסין מגיעים למגזר הממשלתי המצטיינים שבסטודנטים, ואצלנו?
ד"ר ישראל בוקסר מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה