המדינה מערערת על ההחלטה למחוק את הפניקס מהערעור בפרשת קרטל הביטוח

ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד שמעון דולן, הגיש היום לביהמ"ש העליון ערעור על החלטתו של רשם ביהמ"ש העליון, עודד שחם, למחוק את חברת הפניקס מכתב הערעור שהגישה המדינה לביהמ"ש העליון בנוגע לעונש שהוטל על החברה בפרשת קרטל הביטוח.



ביהמ"ש המחוזי גזר על הפניקס, בגין הרשעתה בקרטל הביטוח, קנס בסך 12 מיליון שקל. המדינה הגישה בראשית חודש יוני ערעור על גזר הדין של הפניקס ושל המורשעים הנוספים, מנכ"לה לשעבר איתמר בורוביץ', וחברת הביטוח איילון ומנהליה לוי ונגה רחמני.



המדינה טענה שהנזק שגרם הקרטל היה חמור וכי העונש שהוטל על המורשעים האחרונים בפרשה - הפניקס וחברת איילון ומנהליהן - אינו משקף זאת. המדינה ביקשה לשלש את הקנס שהוטל על הפניקס וכן על איילון, שנקנסה ב-6.6 מיליון שקל.



לאחר שהמדינה הגישה ערעור על העונש, הגישה הפניקס - באמצעות עוה"ד פנחס רובין ודפנה טלגם - בקשה למחוק את הפניקס מהודעת הערעור, בטענה כי הערעור הוגש לאחר 105 יום ולא 45 יום מגזר הדין כפי שקובע החוק.



הפניקס טענה כי פנתה לבית המשפט באופן עצמאי בבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור, אך בשל סירוב המדינה נדחתה בקשתה, ולפיכך היה על המדינה להגיש את הערעור במועד המקורי.



עוד טענה הפניקס כי אמנם שאר הצדדים למשפט פנו וקיבלו ארכה מהמדינה להגשת הערעורים מטעמם, אך הפניקס לא היתה צד לבקשות אלה ולכן הן אינן מחייבות אותה.

המדינה טענה כי נתנה הסכמתה לשאר הצדדים למשפט להגיש את ערעוריהם באיחור של 60 יום, וזאת בתנאי שהדבר ייעשה ע"י כל הצדדים למשפט, ולפיכך הסכמת המדינה לארכה כללה גם את הפניקס.

כמו כן טענה המדינה כי את הפניקס ייצג במחוזי עו"ד אילן סופר, אשר הגיש בקשת הארכה בשם ד"ר איתמר בורוביץ', ולפיכך ניתן להסיק כי הפניקס ידעו על התנאי בדבר הארכת המועד להגשת ערעורים לכל המעורבים המשפט.



רשם ביהמ"ש העליון, עודד שחם, קיבל את טענות הפניקס וקבע כי אין כל יסוד לטענת המדינה שהמועד להגשת ערעור נגד הפניקס הוארך בהחלטה כלשהי של בית המשפט, ולפיכך המועד להגשת הערעור מטעם המדינה חלף לו מזמן.



שחם דחה את בקשת המדינה להאריך את המועד להגשת ערעור וקבע כי אין מקום לכך, במיוחד כאשר אין למדינה הסבר טוב ומשכנע לאיחור בהגשת הערעור וכי היא אינה יכולה להראות כי פעלה בשקידה סבירה כדי לעמוד במועדים שקבע החוק. שחם הורהל מדינה למחוק את הפניקס מהודעת הערעור שלה בתוך 10 ימים.



בערעור מהיום חוזר דולן על טענותיו כי בקשות הארכה שהוגשו לו לאחר דחיית הבקשה של הפניקס לארכה על ידי בורוביץ' ואיילון הוכתרו במילה הסכמה שהיתה כפופה לתנאים שהציב, וכי ערעורי כל הצדדים למשפט יוגשו באותו המועד.



לטענתו, מאחר שהמדינה היתה אך משיבה בבקשות לארכה שהוגשו לה, היה על המבקשים לבדוק כי הם עומדים בכל התנאים הנדרשים על ידי המדינה לצורך מתן הסכמתה, והנטל לבדוק ולוודא התקיימות התנאים אינה מוטלת על המדינה.



דולן יוצא נגד קביעתו של שחם כי למדינה אין הסבר טוב ומשכנע לאיחור בהגשת הערעור וכי לא פעלה בשקידה סבירה בעמידה במועדים הקבועים בדין. לטענתו, הנסיבות החריגות בגינן סברה המדינה כי היא מגישה את ערעורה במועד שאושר ע"י ביהמ"ש בבקשות המוסכמות מהוות הסבר טוב מאוד ומשכנע להגשת הערעור לאחר חלוף המועד המקורי.



עוד טוען דולן כי שחם טעה בכך שלא איפשר ארכה להגשת ערעור מטעם המדינה עקב האינטרס הציבורי המובהק הכרוך בערעור שכזה.



דולן טוען כי מפסק הדין עולה שנתוני העלייה בפרמיות שגבתה הפניקס בשנים הרלוונטיות לקרטל, מתוך דו"חותיה הכספיים אשר הוגשו כראיות המדינה לעניין העונש, מצביעים על סך העולה על 200 מליון שקל, כאשר הקנס שהושת עליה הנו 12 מליון שקל בלבד.



קביעה זו מלמדת, לטענתו, כי הקנס מבטא אחוזים בודדים מהנזק שנגרם לציבור, והיא מחייבת לאפשר למדינה, לנסות ולשכנע את בית המשפט העליון בערעור, להגדיל באופן משמעותי את גובה הקנס שהוטל על הפניקס. לכן, האינטרס הציבורי בנסיבות אלה הוא רב עוצמה ומצדיק כשלעצמו את הארכת מועד הערעור.