מחנק אשראי? ועדת זקן? הסוגיה החמה כיום בבנקים היא ההתייעלות. בימים אלה עמלים בבנקים השונים, ובמיוחד בלאומי והפועלים, על תוכניות התייעלות רחבות היקף, שישפיעו על עתידם של יותר מ-1,500 עובדים. הנה משוואה: שכר קשיח, כפול כמות עובדים אסטרונומית, פלוס הוצאות תפעול גדלות והולכות שווה חוסר יעילות. זהו המצב של מערכת הבנקאות הישראלית.
אמנם, שני הבנקים הגדולים - הפועלים ולאומי - מרוויחים בשנה טובה יותר מ-2 מיליארד שקל כל אחד, אבל כשמשווים בנק ישראלי למקבילו במדינות המערב, התוצאה עגומה. במונחים בינלאומיים, היעילות התפעולית של הבנקים בישראל נמוכה, והתשואה על ההון בינונית. בבנק ישראל אמרו את זה לא אחת, וגם בוועדות טרכטנברג וזקן הגיעו לאותה מסקנה.
למרבה ההפתעה, אחרי שנים של הזנחה, גם בבנקים מוטרדים מיעילותם הנמוכה; בשקט-בשקט, ב-3 שנים האחרונות מובילים הבנקים מהלכי התייעלות משמעותיים. בנק הפועלים התחיל בכך ב-2009, ובעקבותיו הלכו שאר הבנקים. תוך כדי עלו טענות מתוך הבנקים מדוע נדרש המהלך, ומדוע צריך להוציא לפועל תהליך כה כואב כשהרווחים גבוהים. ואולם כיום הטענות התפוגגו, וברור שמדובר בצעדים הכרחיים שחייבים להתבצע בהקדם.
בשכר ובעובדים קבועים אי-אפשר לגעת, ולכן הבנקים מתמקדים בהיקף העובדים, בתקנים, במבנה הארגוני ובתהליכי העבודה. בסוף הדרך אנו אמורים (עם דגש על המילה 'אמורים') לראות בנקים רזים יותר ויעילים יותר.
ההתייעלות בבנקים מורכבת יותר לעומת ענפים אחרים במשק. כך לדוגמה, בחברות הסלולר הייתה בחודשים האחרונים התייעלות מהירה וכואבת: התחרות גדלה והרווחים קטנו? אין בעיה, מיד מתאימים את מבנה ההוצאות; תוך זמן קצר פוטרו מאות עובדים, ולא נשמע אף קול או איום בעיצומים. בבנקים, כאמור, התהליך הרבה יותר ארוך ורגיש, משום שלבנקים יש ועדי עובדים והסכמי עבודה קשיחים.
ההוצאות גדלות, ההכנסות נשחקות
אז למה בכל זאת החלו הבנקים להתייעל? ההתייעלות מגיעה על רקע יחס יעילות תפעולית נמוך, הנובע בעיקר מעודף כוח אדם במקומות מסוימים ומשכר גבוה, בעיקר בקרב העובדים הוותיקים. יחס היעילות בבנק הפועלים עמד במחצית הראשונה של 2012 על 62.4%, ואילו בלאומי הוא אף היה גבוה יותר - 70.8%. כלומר יותר מ-60% מההכנסות נבלעות בהוצאות התפעוליות של הבנק, כש-60% מההוצאות מופנים לשכר. לשם השוואה, בבנקים המקבילים בעולם (בנקים מאותו Peer Group) היחס התפעולי הוא 50%-55%, כך שלבנקים הישראלים יש מקום רב לשיפור.
בד בבד, עלות ההון של הבנק נהפכת יקרה יותר. זאת, בשל דרישות הלימות ההון של בנק ישראל מהבנקים, שהוקשחו. עלייה בדרישות ההון צפויה לגרוע מהתשואה על ההון 2%-3%. המשמעות: במצב של הוצאות קשיחות תהיה ירידה ברווח.
נוסף על אלה, מודעות הציבור בנושא העמלות השתפרה מאוד, מה שמקשה על הבנקים להעלות עמלות. למעשה, מאז הרפורמה בעמלות ב-2008 הבנקים לא העלו אותן. מאז שפרצה המחאה החברתית, הבנקים לא מעזים אפילו לחשוב על העלאת עמלות, שנתפסת כחלופה לא לגיטימית, בייחוד כשכל העלאה שכזו דורשת אישור בנק ישראל, וזה כמה שנים שההכנסות מעמלות נשחקות מבחינה ריאלית.
לכך נוסיף את הרגולציה המתהדקת, שעלויותיה הולכות וגדלות, ומצד שני גם פוגעת בהכנסות (לדוגמה מגבלות ועדת זקן, שיגרעו מהכנסות הבנקים 700 מיליון שקל בשנה, וקיצוץ בעמלות ההפצה בקרנות נאמנות, שיגרעו מההכנסות 100 מיליון שקל בשנה). כלומר בשורה התחתונה, ההוצאות הולכות וגדלות וההכנסות נשחקות.
לבנקים יש מהיכן להתייעל; מספר העובדים במקומות רבים גבוה מהנדרש, וגם רמות השכר בשכבות מסוימות נחשבות מוגזמות ביחס לתפוקת העובדים. כדי לסבר את האוזן, מדוחות הבנקים ל-2011 עולה כי עלות השכר החודשי הממוצע של 50 אלף עובדי המערכת הבנקאית הגיעה באותה שנה לשיא של 28,100 שקל לעובד.
למעשה, מ-2003 עלתה עלות השכר של עובדי הבנקים ב-21%. הוצאות השכר השנתיות עלו ב-6 מיליארד שקל. סיבה עיקרית לעלייה הזו היא מנגנון "הטייס האוטומטי" בהסכמי העבודה, שמביא לעלייה עקבית בשכר. הוצאות השכר במערכת הבנקאית הגיעו ב-2011 לשיא של 17.1 מיליארד שקל - עלייה של 6% בהשוואה ל-2010.
מה עושים הגדולים?
אז איך מתכננים הבנקים להתייעל ללא פיטורים או קיצוצי שכר? לכל בנק תוכנית משלו, אך ישנם כמה יסודות משותפים:
1. לא ניתן לפטר עובדי בנק, אך ניתן לפטר עובדים זמניים או עובדים של חברות חיצוניות.
2. ניוד עובדים לסניפים או למרכזים תפעוליים (בק אופיס) - שיחליפו עובדים זמניים.
3. במקרים רבים לא ממנים מחליפים לעובדים שפורשים.
4. תוכניות עידוד לפרישה מוקדמת.
תוכניות ההתייעלות השונות לא מביאות אך ורק לחיסכון בהוצאות השכר; הקטנת שטחי הסניפים או המטה מביאה גם לחיסכון משמעותי בהוצאות נדל"ן, שעשוי להגיע בבנקים הגדולים לעשרות מיליוני שקלים בשנה. אז מה מתכננים בבנקים השונים?
בבנק הפועלים, בניהולו של ציון קינן, החל תהליך ההתייעלות כבר לפני שלוש שנים. התוכנית החלה במגזר הקמעונאי, כשחלק מפעילות הבק אופיס הוצאה מהסניפים למרכזי תפעול. התוכנית, שנקראה "פועלים בדרך הנכונה", בוצעה תחת בקרה והפקת לקחים תוך כדי, וצפויה להגיע לסיומה עד סוף השנה.
עתה, כשהתוכנית נמצאת כבר בשלביה הסופיים, בבנק התפנו לטפל בדג השמן יותר - המטה. בשבועות הקרובים צפוי הבנק להציג את התוכנית שנמצאת כעת בגיבוש המתווה הסופי. על פי הערכות, במסגרת התוכנית יקוצצו 20%-30% ממספר המשרות, שהן 400-650 משרות. במערכת הבנקאית מציינים כי מדובר ביעד שאפתני, וכי לא יתפלאו אם בסופו של דבר היקף הקיצוץ יהיה נמוך יותר משמעותית.
העובדים לא יפוטרו, אלא ינוידו. נראה כי הניוד יתבצע בעיקר למרכזי התפעול (כמה מרכזי בק אופיס, אשר המרכזי שבהם נמצא בבית דגן) ולסניפים. במקביל יקטין הבנק את מספר העובדים באמצעות חברות חיצוניות. על פי הערכות, סך תהליכי ההתייעלות שהחלו בבנק לפני 3 שנים יביאו לחיסכון שנתי של 300-500 מיליון שקל בשנה, ויורידו את יחס היעילות התפעולית אל מתחת ל-60%.
רגע לפני הודעת המינוי של רקפת רוסק עמינח לתפקיד מנכ"לית לאומי, הודיע הבנק בפברואר השנה על תוכנית התייעלות, שלפיה מתכננים להקטין עד 2014 את מספר העובדים בבנק ב-8%. הבנק יצמצם 800 משרות - מתוכן 300 עד תום השנה הנוכחית. מתוך 800 העובדים, 300 יפרשו פרישה טבעית, והיתר כתוצאה מתהליך התייעלות בדומה לבנק הפועלים: עובדים קבועים שלא ניתן לפטר יחליפו עובדים זמניים. סך הכול, מתוך כ-3,000 עובדים זמניים בבנק לאומי, יעזבו מדי שנה 100-150 עובדים.
אם בבנק הפועלים בוצעה תוכנית התייעלות של הסניפים, ורק לאחר מכן עברו אל המטה, הרי שבבנק לאומי מבצעים התייעלות בשני המקומות בעת ובעונה אחת: 400 משרות יקוצצו בסניפים באמצעות תוכנית הלין, ו-400 משרות יקוצצו במטה. במטה הבנק יתבצע איחוד של פונקציות במחלקות שונות, כמו בשיווק, ויצומצמו אגפים שונים, ובהם מטה ה-Private Banking.
כאמור, בסניפים ההתייעלות יוצאת לפועל באמצעות תוכנית הלין, שנועדה לייעל ולהקטין את פעילות הסניף. כל פעילות הבק-אופיס יוצאת מהסניף ועוברת למרכז התפעולי, מה שמביא לקיטון של 25% במספר העובדים בסניפים, וכן מביא לחיסכון בעלויות נדל"ן.
בבנק הפועלים, הסבה של כל סניף נמשכה שלושה חודשים. בלאומי העלו הילוך, וממירים את הסניף בתוך חודש. עד כה הסב הבנק כ-70 סניפים, ועד סוף השנה יסב 20 סניפים נוספים. לא רק שקצב המרת הסניפים של בנק לאומי מהיר, אלא בהחלט ייתכן שבבנק אף יגבירו את הקצב, תוך כדי הפקת לקחים ושיפור תהליכים בהמרת הסניפים. מה שיסייע להגברת תהליך ההתייעלות בבנק הוא מספר העובדים העומדים בפני פרישה טבעית.
על פי הערכות, בלאומי ישנם 5,000 עובדים ותיקים שנהנים משכר גבוה (עובדי דור א'); מחציתם צפויים לפרוש ב-10 השנים הקרובות. מוקד התייעלות נוסף של הבנק הוא איחוד לאומי למשכנתאות (בלמ"ש) לתוך הבנק - תהליך שיושלם עד סוף השנה. במסגרת המיזוג בוצע קיצוץ חד במטה בלמ"ש, הואיל ופונקציות רבות במטה נהפכו מיותרות, כשהפעילות היא חלק מהבנק. לפי הערכות, תוכנית ההתייעלות של הבנק תביא לחיסכון שנתי כולל של 350-400 מיליון שקל בשנה, והבנק צפוי להגיע ליחס יעילות תפעולית של כ-65%.
ואצל כל היתר?
גם בשאר הבנקים יוצאים לפועל תהליכי התייעלות, אם כי בהיקפים נמוכים יותר לעומת שני הגדולים. בנק דיסקונט, בניהולו של ראובן שפיגל, שסובל מיחס היעילות התפעולית הנמוך במערכת הבנקאית, הודיע השנה על תוכנית פרישה מרצון של כ-500 עובדים (בפועל הסכימו 340) ופיטורי עובדים זמניים, וכן פיטר 180 איש כתוצאה מאיחוד דיסקונט למשכנתאות לתוך הבנק. הבנק הבינלאומי לא יצא בתוכנית התייעלות רשמית, אך גם בבנק זה, בניהולה של סמדר ברבר צדיק, עצרו בשנתיים האחרונות גיוסי עובדים, ובמקרים רבים לא החליפו עובדים שפרשו.
לעומת זאת, במזרחי-טפחות - שנחשב בנק יעיל עם יחס ההוצאות התפעוליות הנמוך ביותר - אין בימים אלה תוכנית התייעלות. מבנה כוח האדם של הבנק יעיל יחסית, וכולל עובדים בממוצע גילים נמוך יותר משאר הבנקים, כך שרמות השכר שלהם נמוכות יותר מהממוצע בענף.
עוד נציין, כי במסגרת הסכם העבודה שנחתם עם עובדי הבנק, נקבע באופן חריג כי באפשרות הבנק לפטר 50 עובדים קבועים במהלך תקופת ההסכם (עד סוף 2015). חרף סעיף זה, שאמור לסייע להתייעלות הבנק, ככל הידוע עד כה כמות המפוטרים הייתה נמוכה למדי, ומנכ"ל הבנק, אלי יונס, לא ניצל את מלוא המכסה.