אל תתרמו לפוליטיקאים: אין תמורה לתרומה

את קמפיין הבחירות של מרבית המפלגות יממנו תורמים שונים מהארץ ובעיקר מחו"ל. ראש הממשלה נתניהו כבר גייס תרומות בהיקף של 1.21 מיליון שקל, רובן מחו"ל. על פי המידע שנאגר כל שרי הממשלה ומרבית המתמודדים יגייסו תרומות לפריימריז ולבחירות עצמם. מיעוט מהח"כים כדוגמת, שלי יחימוביץ' (העבודה) וזהבה גלאון (מר"צ) יגייסו תרומות בעיקר מתורמים ישראליים. מרביתם בסכומים קטנים במטרה למנוע מחויבות כלפי התורם.

טוב היה אם כולנו, אזרחי ישראל, היינו נמנעים מתרומה לפוליטיקאים. יש להם מימון בחירות חוקי ולכספי תרומותינו ישנם יעדים חשובים יותר מבחירות. חלקנו בכל זאת יתרום כי זה לא נעים "לאכזב" פוליטיקאי מוכר.

שתי עונות חמות לתרומות בישראל – חגי תשרי ופסח. לבם הרחום של הישראליים שולח ידם לכיסם, מעלה מעט שקלים ומעבירם לארגון זה או אחר. סכומים קטנים מתאגידים עסקיים, מקרב בעלי ההון ואף מהציבור הרחב. הנתונים השונים המתפרסמים מצביעים באופן ברור כי הנתינה הפורמאלית בישראל נמוכה מאשר במדינות המערב, דבר הבולט במיוחד כאשר היקף התרומה נבחן מול הרווחים של החברות והונו האישי של התורם.

עתה, התבשרנו על בואו של חורף חם מבחינתם של הפוליטיקאים המבקשים תרומות מעסקים, מבעלי הון ומאזרחים. תרומות אלה, העשויות להגיע למאות אלפי שקלים ויותר, לכל מתמודד, הם מצטרפות לכ-100 מיליון שקל שיועברו למפלגות על פי חוק מימון מפלגות. אם בחגי תשרי נפתחו במקצת לבבות וכיסי תורמים, מתברר לנו כי בעומק הכיסים מצויים כספים רבים. במיוחד כשמדובר בתרומות לפוליטיקאים בעיקר מבעלי הון יהודים שמתגוררים בחו"ל ותומכים בפוליטיקאים מקומיים בשפע. תרומות שמעוררות שאלות אתיות.

אנשי מדע המדינה מסבירים לנו כי דמוקרטיה עולה כסף. קיומן של בחירות מחייב הערכות, הכרה של המועמדים ותפישת עולמם, התמודדות על דעות והליך הצבעה. אלה כרוכים בכספים מצד המתמודדים והמדינה כאחד. כלכלנים יסבירו כי ההנחה היא שהמתמודדים יציגו בפני בוחריהם דרכים לשיפור מצבם, ולפיכך, יהיה זה מעשה רציונלי לתרום על מנת לסייע לפוליטיקאי המקדם אינטרס ציבורי.

השאלה העולה, אם כן, האם הפוליטיקאים מקדמים את האינטרס הציבורי, האם הם משפרים את רווחתם של האזרחים? נתוני מדינת ישראל, מכל נקודת מבט שנתבונן בה, אינה מעידה על קידום רווחת האזרחים ככלל ושל השכבות החלשות, בפרט. ההפך הוא הנכון. הפערים החברתיים הולכים וגדלים, ההשקעה במערכות החברתיות – במיוחד חינוך, רווחה ובריאות, מצויה מתחת לממוצע של מדינות ה-OECD. את אי-שביעות רצון הציבור מתוצאות מדיניות זאת אנו חווים ביום יום.

המסקנה המצטיירת פשוטה - כל שקל הנתרם לפוליטיקאי מגדיל את הפערים החברתיים, מחזק את מצבם הכלכלי של חברי מועדון העשירון העליון, וכמובן – את מעמדו של הפוליטיקאי. לכן עלינו להקיש ממסקנה זאת. ראוי כי כל פוליטיקאי המבקש תרומה מן הציבור יציג בפני אותו ציבור כיצד הוא עומד להיטיב ע?מו, כיצד יקטין את הפערים החברתיים, יוריד את הוצאות המחייה, עלויות הדיור, מחירי המזון וכיוצא באלה. לא די בהבטחות או במצעי מפלגות, נחוצות הבטחות אישיות ברורות. הבטחות אלה תעמודנה למבחן הזמן, במהלך הקדנציה הבאה ובסופה.


ד"ר ניסן לימור, ראש המכון לאחריות אזרחית, המרכז ללימודים אקדמיים, אור יהודה. לשעבר מנכ"ל בית הנשיא והמל"ג.