וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מאה ימי חסד של בזבוז כסף

ד"ר ניסן לימור

24.10.2012 / 15:08

מערכת הבחירות בישראל נפרשת על פני 100 יום תמימים. ד" ניסן לימור סבור כי ניתן לקצץ את עלות הבחירות בחצי ולחסוך יותר מ-130 מיליון שקל

למקורו של המונח 'מאה ימי חסד' הסברים שונים. יש המייחסים אותו למאה הימים הראשונים לכהונתו של הנשיא רוזוולט (1929), שהצליח לגייס תמיכה רחבה בצעדים שנקט בעת המשבר הכלכלי וייצב את ממשלו הנבחר, בתקופה קשה. אחרים מציינים כי מקור 'מאת הימים' הוא הזמן שנדרש לחברי הקונגרס בארה"ב להתפנות מעיסוקיהם, להיטלטל בדרכים המשובשות של אותם ימים, ולהתייצב בוושינגטון הבירה להיכנס לתפקידם. כיום, בישראל אנו מצויים בתקופת מאה ימים של חסד למערכת הפוליטית.

מאה ימים אלה הם הזמן המזערי הקבוע בחוק מיום החלטת הכנסת על פיזורה ועד לקיומן של הבחירות. מדוע נחוץ זמן כה רב על מנת לקיים בחירות? במדינות אחרות הזמן קצר יותר. בבריטניה לדוגמה, מתקיימות הבחירות חודש אחד בלבד לאחר פיזור הפרלמנט. האם בעידן הטכנולוגי הנוכחי ועדת הבחירות אינה יכולה לעמוד בלוח זמנים קצר?

את ההסבר אין לחפש במערכות המנהליות של ועדת הבחירות. שורשו עמוק יותר. הוא תוצר של השיטה הפוליטית הנהוגה, אותה שיטה שהגיע העת לשנותה. שתי תפישות עולם עיקריות באשר לאופן השתתפותו של האזרח במעשי השלטון. האחת – הרפובליקאית, זאת הסוברת שעל האזרח להיות שותף פעיל, מלווה את ממשל, משמיע קולו ומביע דעתו, באופן שוטף. על פי גישה זאת, החיים הפוליטיים והציבוריים פתוחים לכל, השלטון נועץ באזרח תדירות, המידע, שיקולי ההחלטות ותוצאותיהם זמינים, הציבור מצוי בהם, והוא אינו נזקק ליום של חשבון נפש ערב בחירות.

אגו ופטנט ישראלי

השנייה – השיטה הליברלית, מבוססת על חובתו של השלטון לאפשר לאזרח לפעול על פי דרכו, רצונו וצרכיו, ליצור עבורו את מרחב הפעולה ולשפר את רווחת חייו. הפרט, על פי גישה זאת, חי את חייו ואינו מלווה או שותף למעשיי הממשל היום-יומיים. מבחינתו יום הבחירות הוא יום של חשבון נפש. יום בו הוא נדרש לבחון את מצבו, לשקול את שתרמה הממשלה לרווחתו, לשאול את עצמו האם ראויה הממשלה להמשך תמיכתו ולקולו בקלפי. מפלגת שלטון אשר אינה עומדת במבחן זה דינה להיות מוחלפת. העלות של הבחירות בינואר לאוצר המדינה נאמדת בכ-264 מיליון שקל. ברור שניתן היה לחסוך 130 מיליון שקל אם הבחירות היו נערכות תוך 50 יום ולא מאה. העברת 130 מיליון לתקציבי רווחה או חברה בוודאי הייתה מסייעת יותר לציבור.

השיטה הישראלית אינה משתפת את האזרח. מידע אינו זמין, שיקולי החלטות אינם מובאים בפני הציבור ואף נתוני תוצאותיהם אינן בהכרח בנמצא. ממשלות ישראל אינן נועצות באזרח. ניירות התייעצות, ניירות עמדה ומדיניות לא נכתבים וממילא אינם מובאים לציבור. גם בדברי הסבר לחקיקה רב הנסתר על הגלוי. אנו עדים לתופעות אלה ביום-יום. הצלחה כלכלית הופכת לחור עמוק בתקציב, החלטה 'חשובה' מוחלפת באחרת תוך ימים ומדוע כך - לא נדע. מידע פשוט אינו זמין, לא כל שכן כאשר הנושא סבוך וטעון היבטים פוליטיים. שקיפות ואחריותיות כלפי הבוחר אינם נורמת יסוד במנהל הציבורי שלנו. בינתיים מתנהל סחר מכר פוליטי ופריימריס בהם מיליונרים מתחזים למעמד בינוני והמון אגו וקשקשת תופסים כותרות.

במציאות זאת, מאה ימים לבחירות אינם אלא מאה ימי חסד לפוליטיקאים ובזבוז כסף לריק. מאה ימים לתרץ לציבור מה לא נעשה במשך 1460 הימים שבין בחירות לבחירות.

ד"ר ניסן לימור, ראש המרכז לאחריות אזרחית במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, לשעבר מנכ"ל בית הנשיא והמל"ג.

  • עוד באותו נושא:
  • בחירות

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully