יוחי שניידר מתנגד לבקשת הפירוק של רוגוזין: לא ייגרם נזק למחזיקי האג"ח אם ישהו הבקשה

יוחי שניידר הגיש לביהמ"ש את התנגדותו לבקשת הפירוק שהגישה לאחרונה חברת אינווסטק נאמנויות לפירוק חברת רוגוזין, ומבקש לדחות את הבקשה על הסף. שניידר רכש את חברת רוגוזין תעשיות תמורת 100 אלף דולר יום אחד לפני המועד בו נדרשה החברה, שהיתה בשליטתו של איש העסקים עזרא הראל, לשלם לבעלי האג"ח שלה את התשלום בסך 26 מיליון שקל לשנת 2002.



שניידר, שרכש את רוגוזין תעשיות באמצעות חברת רוגוזין אינק האמריקאית, טוען בבקשתו, באמצעות עו"ד שמואל סעדיה, כי בקשת הפירוק הוגשה טרם זמנה, וכי למעשה היא תגרום נזק קשה לחברה בבעלותו שרכשה את רוגוזין וכן למחזיקי האג"ח. שניידר טוען כי אם ישהו האחרונים את בקשתם, יתאפשר לו לבחון את עסקי החברה ולקבוע האם ניתן להבריאה, דבר שיביא תועלת רבה למחזיקי האג"ח.



כזכור, לאחרונה הגישה אינווסטק - הנאמן על האג"ח של רוגוזין - באמצעות עוה"ד דורון דן וירון רוסמן, בקשה לפירוקה של רוגוזין תעשיות ומינויו של עו"ד פנחס רובין כמפרק הזמני של החברה. זאת, לטענתה, לאחר שהחברה לא שילמה למחזיקי האג"ח את התשלום לשנת 2002 בסך 26 מיליון שקל, ואף הודיעה כי אין ביכולתה לשלם תשלום זה.



שניידר הגיש את התנגדותו במקביל להתנגדות שהגישה חברת רוגוזין, באמצעות עוה"ד שבלת ישראלי רוברטס ושות'. רוגוזין טוענת כי פירוק החברה מנוגד לטובת החברה, נושיה ובעלי מניותיה, ומטרת הבקשה להפעיל לחץ על החברה שלא כדין.



רוגוזין תעשיות טוענת בהתנגדותה, כי העברת השליטה בחברה לידיו של שניידר, שהינו בעל יכולת בניהול והבראת חברות, חילופי הגברי בחברה וצמצום הוצאותיה, הם בשורה טובה לחברה. כמו כן טוענת החברה כי במקום לאפשר להנהלה החדשה של החברה לבדוק את מצבה מבקשת אינווסטק לתקוע מקלות בגלגלים באמצעות בקשת הפירוק.



עוד נטען בהתנגדות כי במסגרת ההסכם בו רכש שניידר את החברה, העמיד בעל השליטה הקודם בה התחייבות להעמדת הלוואה בסדר גודל של 3.5 מיליון דולר לחברה, שיועדו בלעדית לתשלום לנושי החברה במסגרת הסדר עימם. כמו כן נטען כי הדו"חות של החברה לשנת 2001 מעידים כי לחברה הון עצמי חיובי ונכסים שעולים על ההתחייבויות. עם זאת, נטען כי החברה, באמצעות ההנהלה החדשה, בודקת את מצב החברה - בחינה שטרם הסתיימה.



במישור המשפטי, טוענת רוגוזין כי בקשת הפירוק הקדימה את זמנה, שכן על פי הסכם הנאמנות לחברה יש תקופת "גרייס" בת 30 יום ממועד התשלום, שהיה אמור להתבצע ב-30 ליוני, ולכן אינווסטק לא היתה זכאית להגיש את בקשת הפירוק טרם סיומה של תקופה זו.



בהתנגדות שהגיש שניידר נטען בנוסף כי יש לו יכולת מוכחת להבריא חברות, וכי כל המיזמים שבהם נטל חלק נמכרו בהצלחה וברווח, וכי דרך הפעולה שלו בכל המקרים בהם פעל היתה זהה: רכישת המניות של החברה בקשיים במחיר נמוך, ופעולה נמרצת של ייעול עסקי החברה לרווחת כל המעורבים בה, כולל נושיה.



כדוגמה מביא שניידר את רכישת השליטה בחברה זכריה דרוקר בשנות ה-80. החברה שהיתה בקשיים, עם חובות של למעלה מ-20 מיליון דולר, אך תחת ניהולו, טוען שניידר, הפכה לרווחית ומשגשגת.