עמוד ענן הוכיח: התפישה צריכה להשתנות

המרכיב המרכזי בכל אסטרטגיה צבאית מסורתית - צבא היבשה, לא בא לידי ביטוי במבצע עמוד ענן. אין הדיון נכנס לגורמים שהביאו לידי כך, אך ברור שמאפייני הקרב המודרניים מאפשרים במקרים רבים לייתר שימוש ותנועות של צבא יבשה לסוגיו, שמחליפים אותו חילות אויר, ים, ארטילריה וטילים ומערכות מיגון, כפי שהדברים באו לידי ביטוי במבצע עמוד ענן. הדעה הקובעת שלא ניתן להכריע קרב ללא כיבוש שטח, איננה חד משמעית והוכח גם במבצע האחרון, ששיקולים גלובליים ואסטרטגיים מביאים את קובעי המדיניות לחתור לפשרה, שביחס לציפיות המוקדמות, איננה הפתרון האופטימאלי.

כאן צריכה להישאל שאלה נוספת: מהו פתרון אופטימאלי? האם שימוש בצבא היבשה מביא לתוצאות האופטימאליות? העבר הוכיח, שכמעט תמיד (למעט במלחמת ששת הימים), ניצחון בשדה הקרב הקרקעי לא הביא לניצחון פוליטי וזה הרי מה שחשוב וקובע. ישראל איננה מעצמת על והיא תלויה מאוד במשחקי כוח גלובליים. בהתאם, קשה לה עד בלתי אפשרי לנצח גם במערכות פוליטיות. הדיון מביא לתובנה שיש להפעיל חשיבה יצירתית לכוונם של פתרונות אחרים, שעשוי שיאפשרו מתן ערך מוסף בטחוני ופוליטי טובים יותר. הדיון וההעמקה בנושא זה מביאים להכרה ברורה שהעלויות של פתרונות אלו הם עצומים והם עשויים לשנות את אופן הקצאת המשאבים הלאומי ומחייבים שידוד מערכות בתחום זה.

כיפת ברזל גרמה במידה רבה לתוצאה של עמוד ענן. פגיעות קשות בעורף היו מחייבות כניסה לפעילות קרקעית ולעליה מהותית בהוצאות של המלחמה. לשון אחר: בטווח הקצר חסכה המערכת הון עצום אם בפעילות צבאית שנמנעה ואם בצורך לפצות על נזקים עצומים בעורף שברובם נמנעו אך הם. מאידך כמובן שהעלויות של כיפת ברזל הנן גבוהות מאוד. הן ברמת הפיתוח שלה שתלך ותשתדרג בכפוף לאילוצים שתכתיב ההתפתחות בטכנולוגיית טילי ההתקפה, הן בעלויות הבניה שלה שמוערכות בלפחות מאה מיליון דולר למערכת אחת, ועלויות ההפעלה כאשר דווח שעלותו של כל טיל כ-45,000 דולר. צפוי שעלויות אלה ילכו ויתפחו בעתיד ביחס ישר לצורך לספק הגנה מרבית לרוב האזורים המאוכלסים, וכן להגדיל את אחוזי הפגיעה בטילי ההתקפה לסוגיהם.

ראוי לדון בנקודה נוספת. מבצע אחד איננו משליך על הכלל. אך בכל זאת, יש לחשוב על המשמעות של מה שקרה בהקשר של צמצום צבא היבשה והפניית המשאבים שיחסכו לשם הגנת העורף שבשנים האחרונות הפך לחזית. הצורך להגנת העורף הפך למוחשי ביותר והוא דורש משאבים עצומים ולא רק במערכות הגנה. נדרשות לשם כך תשתיות אזרחיות רחבות בהרבה ממה שיש לנו היום.

התהליך יעלה עשרות מיליארדים דולרים ויארך לא מעט שנים. חוסר היציבות האזורית, האיום האירני והעובדה שהעורף הפך לחזית. מחזקים מהותית את הצורך להחיש ולזרז את ההשקעה שמיום ליום נראית חיונית מאין כמותה. בייחס ישר לצורך יש לחשוב גם על המקורות הנדרשים למימון התהליך, הכרוכים גם בשינוי מבני במשק. יש לחשוב, לתכנן ולבנות אסטרטגיה כלכלית שתייצר מודל כלכלי מתאים שיקבל תעדוף ברמה הלאומית שיאפשר ליזמים, ארגונים ואף למדינות להשקיע בתכנית ובדרך זו יתאפשר גם להעלות מהותית את התוצר המקומי. האילוצים הביטחוניים מחד והצורך לשמור על צמיחה כלכלית וחיים של מדינה נורמלית ומתקדמת אינם מאפשרים להטיל את מעמסת מימון התכנית רק על משלם המיסים.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה