עמוד ענן הוכיח: האג'נדה החשובה - חברתית כלכלית

לאחר המחאה החברתית של קיץ 2011 ולנוכח התעצמות הבעיות הכלכליות והחברתיות בישראל נראה היה כי בכך יתמקדו הבחירות הקרובות לכנסת. אולם רבים מעריכים כי בעקבות מבצע "עמוד ענן" תיזנח האג'נדה החברתית, וגם הפעם הישראלים יבחרו את מנהיגיהם על פי שיקולים ביטחוניים. לדעתי הלקחים מ "עמוד ענן" צריכים דווקא לחזק את האג'נדה החברתית-כלכלית.

מבצע "עמוד ענן" הדגים כי הבטחות לניצחון ברור כפי שהשמיע נתניהו בהיותו באופוזיציה, הצהרות לוחמניות כפי שליברמן פיזר בעבר, או ניסיון צבאי כמו של ברק שפרש השבוע מתפקידו, לא בהכרח מיתרגמים להפגנת יד ברזל או לפתרונות פלא בתחום הצבאי. ההיפך הוא הנכון: פעולת ממשלתם תיזכר כמתונה יחסית לשבירת הכלים של ארגוני הטרור. למעשה, דבריהם ומעשיהם של הטריו נתניהו-ליברמן-ברק בעת מבצע "עמוד ענן" העידו כי הם מבינים היטב את מגבלות מרחב התמרון הצבאי של ישראל. ניכר כי נתניהו וליברמן כמובילי הממשלה אינם מדברים ואינם נוהגים כפי שעשו כשהיו באופוזיציה. בשבתם בממשלה הם התמתנו מכיוון שהם מבינים כי ישראל מוגבלת מבחינה צבאית על ידי שלל גורמים, כמו: הסכמי השלום עם מצרים וירדן, התכתיבים האמריקאים, הביקורת של רוסיה, האינטרסים של האירופאים וכו'. ומכיוון שטווח התמרון הצבאי בין כל אלה הוא צר ביותר, הרי שאין הבדל דרמטי בין תפקודם הצבאי של נתניהו-ליברמן-ברק לזה של כל שלישיית מנהיגים אחרת מקרב המפלגות המרכזיות. והמסקנה? מכיוון שבתחום הביטחוני כולם יאלצו לנהוג באופן די דומה, המדיניות הכלכלית-חברתית היא שצריכה להיות השיקול המכריע בבחירות הקרובות.

לדעת רבים גיבור המלחמה הנוכחית הוא עמיר פרץ, ולא נתניהו מהסיירת. כיצד יתכן שדווקא אזרח הבין את החשיבות האסטרטגית של מערכת "כיפת ברזל"? פסיכולוגים הוכיחו זה מכבר כי אין "תפיסה אובייקטיבית", שכן תפיסת המציאות מוכתבת מהערכים, מההיסטוריה, ומהזיכרונות שלנו. ההתעקשות של פרץ בשבתו כשר ביטחון על פיתוח "כיפת ברזל" מול התנגדות גורמים ביטחוניים היא דוגמה מצוינת לכך. ייתכן שרק אזרח כמו פרץ, שתפיסת המציאות שלו הושפעה מזיכרונותיו מן הממ"ד ומרגשותיו לנוכח החרדה של נכדיו מן האזעקות, יכול היה להבין את היתרונות של "כיפת ברזל". ואולי דווקא הרקורד הצבאי של מתנגדי "כיפת ברזל" גרם להם לתפוס את המציאות כך שהעדיפו פתרונות התקפיים. לאור זאת, עלינו לשנות את הקונספציה שלפיה רק אנשים עם רקורד צבאי עשיר יכולים להנהיג את ישראל. איני טוען כי יש להעדיף ראש ממשלה או שר ביטחון ללא ניסיון צבאי, אך אני כן סבור שעלינו להבין שהחלטותיהם של "ביטחוניסטים" מוטות על ידי תפיסת מציאות מסוימת.

מחקרים בעבודת צוות ובקבלת החלטות ממליצים על שילוב של דעות רבות ומגוונות בדרך לראיית מציאות אובייקטיבית וקבלת החלטות משופרת. ובפרפראזה לענייננו, קבלת החלטות מיטבית בנושאי צבא וביטחון תתקבל דווקא מתוך שילוב דעות של אנשי מקצוע מתחומים מגוונים לצד אנשי צבא. מכיוון שכך, הרי שעל הבוחר לחשוב על ההרכב המפלגתי שיציע תמהיל מגוון שכזה.

חיזבאללה ירה טילים לגולן ולחיפה, וחמאס ירה לנגב ולתל אביב, והיום כבר ברור כי המלחמות שעוד נכונו לישראל יתנהלו במקביל בחזית ובעורף. וכאשר העורף הופך לחזית, הרי לחוסן חברתי וכלכלי יש חשיבות בעת מלחמה שאינה פחותה מעוצמת הצבא. האם לדעתכם יש ברשימה הבאה סעיף הנופל בחשיבותו ממטוסי קרב או נגמ"שים בסוג מלחמה שכזה: ציוד רפואי ברמה גבוהה, מספיק מיטות בבתי החולים, רופאים רעננים, פסיכולוגים זמינים, עובדים סוציאליים המרוצים מתנאי העסקתם, מקלטים ציבוריים מצוידים ומרווחים, דירות מודרניות עם ממ"דים. חוסן כלכלי אזרחי כך שגם היעדרות מהעבודה של מספר שבועות לא תמוטט את המשפחה כלכלית.

והשורה התחתונה? מבצע "עמוד ענן" הדגים כי חוסן חברתי-כלכלי הוא קריטי בעיתות מלחמה לא פחות מבימי שלום. לאור זאת, טוב יעשה הבוחר אם יצביע למפלגה שלדעתו מציעה את הפתרונות הטובים ביותר לבעיות הכלכליות-חברתיות של ישראל.

ד"ר יוסי מערבי, מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים
אור יהודה