הסקטור העסקי נשאר רק עם הפועלים ולאומי

מאת סמי פרץ



במאי 2002 פירסם הפיקוח על הבנקים עבודה המנתחת את היקף האשראי הפוטנציאלי שיכולה מערכת הבנקאות הישראלית לספק, בלי לחרוג ממגבלת הלימות ההון שלה. המסקנה היתה כי אם הבנקים יסיימו את 2002 ברמת רווחיות זהה לזו של 2001, אזי פוטנציאל מתן האשראי של חמשת הבנקים הגדולים הוא 70 מיליארד שקל.



מאז פורסם הניתוח הזה הספיקו הבנקים לפרסם את תוצאות הרבעון הראשון של 2002, וכן לקבל אינדיקציה לגבי התוצאות ברבעון השני, ולהבין שגם שני הרבעונים הנותרים השנה לא יהיו טובים. ההערכות כי 2002 תיראה טוב פחות מקודמתה הולכות ומתגברות, ולפיכך, ההערכה שנעשתה בפיקוח על הבנקים נתפסת כיום כאופטימית מדי.



באחד הבנקים נעשתה לאחרונה הערכה עדכנית, על פוטנציאל מתן האשראי על ידי חמשת הבנקים הגדולים. מההערכה עולה כי המערכת יכולה להעניק אשראי בסכום של 46.8 מיליארד שקל בלבד - כ-23 מיליארד פחות ממה שהעריך המפקח על הבנקים רק לפני חודשיים.



ברור מאליו כי אם הרבעונים הבאים יהיו גרועים, היכולת של הבנקים להעניק אשראי תהיה אף קטנה יותר. למעשה, כבר כיום אפשר לקבוע כי הפוטנציאל המעשי אף קטן יותר מהתחזית החדשה. הסיבה לכך היא שהבנקים לא ירצו להסתכן באפשרות של חריגה מדרישות ההון של בנק ישראל.



רמת המצוקה אינה זהה בין הבנקים, וגם לא בין מגזרי ההצמדה השונים.



בחלק מהבנקים יש יכולת לספק צרכי אשראי בהיקפים ניכרים, ובבנקים אחרים יבשו מקורות המימון עד כדי כך שאותם בנקים כבר אינם משמשים כתובת של ממש לעסקות הגדולות. לא מדובר רק בדיסקונט שבעיותיו ידועות, והוא מצוי בהליך של צמצום האשראי לסקטור העסקי, אלא גם בבנק המזרחי וגם בבנק הבינלאומי שספג הפסדים כבדים באשראי העסקי, וכרגע מצוי בתהליך של בלימת הגידול באשראי בתחום זה.



באשראי במט"ח המצוקה חמורה במיוחד, שכן כמה מהבנקים אינם מצליחים לגייס מקורות מט"חים. בנקים ישראלים כמעט שאינם מנצלים את קווי האשראי בבנקים בחו"ל, משום שמחירי הגיוס יקרים מאוד. ישנם בנקים שאף מתקשים לקבל אשראי, עקב המצב הגיאופוליטי וההרעה במצב הבנקאות הישראלית.



ספקי המקורות המט"חים המסורתיים, 'הפת"חניקים' (פקדונות תושבי חוץ) מרגישים מחוזרים מאוד על ידי הבנקים הישראלים, המציעים להם כיום ריביות גבוהות שמגיעות עד כדי ליבור פלוס 0.7%, לעומת ליבור ואף פחות מכך עד לפני כמה חודשים. התוצאה מבחינת הבנקים היא התייקרות במקורות המט"ח שמחייבת אותם לגלגל את הייקור על הלקוחות. המחסור במקורות גרם לבנק ישראל לפרסם אתמול הקלות בדרישות הנזילות בתחום המט"ח, כדי לאפשר לבנקים להגדיל את היצע האשראי המט"חי.



על פי ניתוח שנעשה באחד הבנקים, פוטנציאל מתן האשראי על בסיס תוצאות הרבעון של 2002 הינו כדלקמן: לאומי - 25.8 מיליארד שקל; הפועלים - 16.8 מיליארד שקל; המזרחי - 234 מיליון שקל; דיסקונט - 1.4 מיליארד שקל; והבינלאומי - 2.6 מיליארד שקל. מבנק המזרחי נמסר כי "הנתונים אינם נכונים. מצבנו הרבה יותר טוב".



על פי הניתוח, רק שני הבנקים הגדולים יכולים לספק צרכי אשראי בהיקפים משמעותיים, אבל גם להם לא בוער כל כך לעשות זאת. לאומי ופועלים חוששים שבתקופה זו יתנקזו אליהם הלקוחות הבעייתים יותר, וכמו כן הם מטילים על עצמם מגבלות פנימיות. לאומי קבע לעצמו מגבלה שהאשראי לענף התקשורת לא יעלה על הונו העצמי, וכן הוא שואף לשמור על הלימות הון גבוהה מ-10%. גם הפועלים שואף להגיע ליעד כזה. החיבור בין סוגי המגבלות השונים, הפנימיים והחיצוניים, נותן אם כך תמונת מצב של מצוקת אשראי ממשית.



"אין ספק, שלושת הבנקים הבינוניים נמצאים במצב שבו הם כמעט מחוץ למשחק כשמדובר בעסקות גדולות", אמר איש משק בכיר. בנקאי בכיר אמר כי לשני הבנקים הגדולים אין כיום בעיה לתת אשראי בהיקפים משמעותיים, גם כשמדובר בהלוואות במט"ח.



לעומת זאת, אותו בנקאי העריך כי הבעיה של דיסקונט, המזרחי והבינלאומי היא אכן קשה, כל אחד מסיבותיו. "לבנק המזרחי ולבינלאומי אין מערכות בינלאומיות מפותחות שמספקות להם מקורות במט"ח, ולכן הם בלחץ. בדיסקונט יש אמנם מקורות במט"ח בזכות הפעילות בניו יורק, אך יש לו בעייית הון בגלל ההפסדים, וזה מה שמכניס אותו למצוקה".



איש משק בכיר סבור כי גם הבנקים הגדולים עלולים להיקלע למצב דומה בקרוב, ודבריו מכוונים בעיקר למימון של פרויקטים ארוכי טווח: "אשראי לרכישת דירה תמיד יהיה לבנקים לתת, אבל פרויקטים של מים, חשמל, כבישים ומנהרות, שעולים מאות מיליוני דולרים, גם לגדולים קשה לתת, והקושי ייגבר ככל שהבנקים יתקרבו לגבול הלימות ההון המינימלי. בסוף הרבעון השני, כאשר הדולר היה קרוב ל-5 שקלים, כמה מהבנקים התקרבו לגבול הלימות ההון. עכשיו הדולר ירד וזה קצת נרגע, אבל ברור שאם הפיחותים יתחדשו, הבנקים יהיו בבעיה שתגרום למחנק אשראי ממשי".



הביקוש לאשראי ירד



בכדי לבחון אם יש מחנק אשראי במשק ראוי לבדוק לא רק מהו פוטנציאל מתן האשראי אלא גם מהם הצרכים. ב-2001 גדל האשראי לציבור ב-11% - בדומה לשיעור הגידול ב-2000. במונחים כספיים מדובר בגידול של כ-48 מיליארד שקל ב-2001.



אחת הסיבות לגידול היתה דרישה גוברת לאשראי מצד פירמות שבעבר מימנו את פעילותן ממקורות אחרים ובהם שוק ההון, קרנות הון סיכון ובנקים זרים. ברבעון הראשון של 2002, לעומת זאת, האשראי הבנקאי לא גדל כלל במונחים ריאליים. בחלק מהבנקים נרשם אמנם גידול באשראי, אך הסיבה העיקרית לכך היתה הפיחות של השקל, שניפח את יתרת ההלוואות במט"ח.



היקף הרכישות הממונפות שאפיין את המשק בשנים קודמות, ירד בשנה האחרונה בצורה דרסטית. אם בעבר היה קשה לספור את העסקות הגדולות, הרי שכיום קשה להצביע על יותר מ-3-2 עסקות בסדרי גודל משמעותיים שעומדות על הפרק. המהלך שמוביל נוחי דנקנר לרכישת אי.די.בי הוא המשמעותי מכולם, וגם הוא נתקל במהמורות שבעבר היה מדלג מעליהן בקלות.



דוגמא אחת היא שיעור ההון העצמי שדורש בנק לאומי מקבוצתו של דנקנר. הסכם המימון המתגבש עם בנק לאומי קובע כי קבוצת נוחי דנקנר