ה"וול סטריט ג'ורנל" ייחד אתמול כתבה להשלכות של המפולת בשווקים על האמריקאים המתקרבים לגיל פרישה. דור ה"בייבי בום", בשלהי שנות ה-50 לחייו, משפיע בהחלטותיו על כל הכלכלה האמריקאית, וה"ג'ורנל" תוהה מה יהיו החלטותיו, לאור הצטמקות חסכונות הפנסיה. בין השאר תוהה העיתון - האם יחליטו הבייבי בומרס למכור את בתיהם (מחשש למפולת בענף הנדל"ן), האם יאריכו את שנות העבודה שלהם (פגיעה בתעסוקת צעירים) והאם יסיקו מסקנות שליליות גורפות לגבי השקעה במניות, ובכך יחסלו את סיכויי ההתאוששות בשוק.
הכתבה מתמקדת באחת הבעיות הקשות הקשורות למפולת הנוכחית - אובדן החסכונות הפנסיוניים של מאות אלפי אמריקאים, ואובדן האמונה כי שוק ההון הוא המקום הנכון לחסוך בו את כספי הפנסיה. בוגרי מינהל עסקים גדלו על התזה כי לאורך שנים מניב שוק המניות תשואה (דולרית נומינלית) של כ-8%, ובכך הוא גובר על כל חלופות ההשקעה. מי שיוצא לפנסיה בארה"ב כיום ייאלץ להסתפק בתשואה ממוצעת נמוכה בהרבה.
"אי אפשר להגיע לתשואה של 5% בשוק ההון", אומר נגיד בנק ישראל, דוד קליין, "כנראה שנצטרך להסתפק בפחות. מי שמתכנן את הפנסיה שלו צריך להביא בחשבון תשואה ריאלית שנתית של 3%-4%. אם זה לא יספיק לו, הוא יצטרך להכניס רבדים נוספים לחיסכון שלו ולחסוך יותר".
העמדה של קליין לגבי היכולת של שוק ההון לממן את הפנסיה אינה פשוטה. מצד אחד, קליין הוא מהמאמינים הגדולים בשוק החופשי, וככזה הוא המליץ השבוע לכנסת, לקראת הדיונים על חוק הפנסיה, לבטל את הנפקת האג"ח המיועדות (הנושאות תשואה קבועה, המסובסדת על ידי המדינה) ולשלוח את קרנות הפנסיה להשקיע בשוק ההון. מצד שני, קליין הוא מהמתריעים הבולטים על כשלי השוק בישראל ועל התפקוד השנוי במחלוקת של חלק מהגופים המוסדיים.
לפי נתוני האוצר, ב-1992-2001 הניבו קופות הגמל תשואה ממוצעת שנתית ברוטו של 4.5%, השקולה לתשואה של כ-3.5% לאחר ניכוי דמי ניהול. במונחים היסטוריים עשויה תשואה זו להצטייר כמאכזבת, אך קליין אינו סבור כך. "לאורך שנים יש לשאוף לתשואה הדומה לזו של צמיחת המשק - 3%-4%", הוא אומר, ויוצא להגנת המוסדיים. להערכתו, היה קשה להניב תשואה גבוהה בשוק שבו היו מגבלות על השקעה בחו"ל, אין שוק כספים מפותח, אין ניירות ערך מסחריים, וקרנות הפנסיה נמצאות מחוץ לו. להערכתו, יהיה קשה להניב תשואה גבוהה גם בעתיד, אם לא יינקטו צעדים להרחבת הפעילות בשוק, לרבות האצת ההפרטות וניסיון למשוך בחזרה את המשקיעים הזרים.
קליין מסכים בכך כי החלופה של חיסכון פנסיוני דרך שוק ההון לא התבררה עד כה כמלהיבה, אך הוא עדיין רואה בה את החלופה העדיפה. "יש הבדל גדול בין הצלחה מועטה לקריסה", הוא אומר, "וכיום, המערכת הפנסיונית שמנהלת הממשלה היא על סף קריסה. גם בהתחייבויות הקיימות לפנסיה הממשלה מתקשה לעמוד, ואם אנו רוצים להרחיב את ההתחייבויות כך שלכל אדם יהיה חיסכון לפנסיה, חייבים לפנות לשוק. אין לנו ברירה".
"המרמה אינה מאפיינת את השווקים"
אחרי ההשפעות על החסכונות לפנסיה, דן אתמול ה"וול סטריט ג'ורנל" גם בהשלכת המפולת בוול סטריט על מבנה המשפחה בארה"ב. ההערכה היא כי משקי בית רבים חוו זעזוע של התאיידות חלק ניכר מחסכונותיהם, וכי לא כולם יצליחו להתמודד עם כך. כלומר, מספר מקרי הגירושין בארה"ב עתיד לעלות.
בישראל אין סיכוי שמישהו יתגרש בגלל הבורסה, אבל זה לא בגלל שמצבנו טוב יותר. משבר האמון בנוגע לשווקים, שהמשפחות האמריקאיות (וגם האירופיות או האסייתיות) חוות עתה, הוא נחלתה של המשפחה הישראלית זה שמונה שנים. אם יש סיבה שבגללה השוק הישראלי מגלה חסינות יחסית באחרונה, הרי שזו
היעדרותו של הציבור ממנו. מהבחינה של משך המשבר, משבר האמון בשוק הישראלי חריף מהמשבר בשוק האמריקאי.
נגיד בנק ישראל, דוד קליין, סבור כי משאר הבחינות משבר האמון בישראל דווקא מתון יותר. "זה לא נכון שהציבור לא נמצא בשוק. הציבור לא פעיל בשוק באופן ישיר, אבל הוא כן פעיל בו דרך מי שמנהלים עבורו את כספי
חסכונות הפנסיה שלו. העובדה שהציבור ממשיך להפקיד כספים בקופות הגמל או
בביטוחי חיים מלמדת שמשבר האמון מבחינתו אינו חריף כל כך".
קליין מודע לכך שהמשבר הנוכחי בשווקים הבינלאומיים רק מחזק את החשש
הבסיסי של הישראלי הממוצע מפני הבורסה. גם כך השווקים הם מקום מסובך
ומורכב, והגילוי כי בשנים האחרונות הם גם הושתתו על הונאה אחת גדולה לא
מחזק את המוטיבציה להפקיד בידי שווקים אלה את החסכונות המשפחתיים.
"ברור לגמרי כי כאשר יש אירוע כזה האמון מתערער", אומר קליין. "אלה
תופעות קשות שצריך לטפל בהן, אבל אסור לשכוח שהן לא הדבר השכיח. מה שקרה
בארה"ב עכשיו זו פשוט מרמה, ומרמה יכולה לקרות בכל מקום ובכל זמן.
המציאות לא מחסנת אותנו בפני מצבים כאלה, גם מחוץ לשוק ההון. אבל עם כל
תשומת הלב לכך, מרמה אינה ההתנהגות המאפיינת את השווקים, שכן אחרת
השווקים לא היו צומחים לאורך שנים. צריך לעשות את כל מה שאפשר כדי למזער
את האפשרות למרמה כזו בעתיד, אבל להסיק מזה שאין מקום להשקיע בשוק ההון
זו טעות".
אפשר להתמודד עם משבר האמון, אומר קליין, על ידי זיהוי הסיכונים שהביאו
להיווצרותו, וטיפול בהם. הקונגרס האמריקאי עושה בימים אלה בדיוק את זה,
כשם שבנק ישראל ניסה ומנסה להסיק מסקנות ממשבר האמון שפרץ בעקבות קריסת
בנק למסחר. המסקנות עד כה היו הצורך בביטוח פיקדונות בישראל, וכן "הצורך
לעשות שינויים במבנה מערכת הבנקאות".
בשוק הישראלי, משבר האמון ניזון במידה רבה מהחרדה של הציבור מפני
התנודתיות הגבוהה. הגופים המוסדיים, אומר קליין, יכולים לטפל בכך
באמצעות ניהול תיק שמרני, וגם באמצעות נקיטת עמדה מעורבת יותר. למשל,
השתתפות באסיפות הכלליות של חברות, כדי לשמור על יושרן.
הטיפול היסודי, עם זאת, נותר לדעת קליין נחלתו של הציבור עצמו. "אסור
להבטיח הבטחות שלא ניתן לקיים, לא לממשלה ולא לגופים המוסדיים", הוא
אומר. "הפתרון הכי פשוט זה לומר לציבור: אתם אחראים. כלי
קליין: צריך להסתפק בתשואה של 3%-4%
מירב ארלוזורוב, הארץ
25.7.2002 / 9:13