"מצבה הכלכלי של ישראל מצוין", הכריזו יותר מפעם אחת ובמגוון ניסוחים שונים מובילי הקואליציה הנוכחית, בניהם גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ. לרוב מלוות את ההצהרות הללו השוואות למדינות ה-OECD וארה"ב המדגישות עד כמה טוב מצבנו ביחס לשאר העולם המערבי. אור לגויים אנחנו ואפילו לא הרגשנו, היינו עסוקים בלגמור את החודש.
דו"ח מצב המדינה שפרסם מכון טאוב לפני שבועיים שופך אור על חלק ממרכיבי הדיסוננס בו מתקיימים זה לצד זה ציבור החש כי התעצמות הנטל שעל גבו מגיע למימדים בלתי נסבלים, לצד נתונים אמפיריים המראים כי מצבנו טוב. עיון מעמיק במרכיבי הדו"ח מאשר את החשש כי תחושת הבטן והכיס שלנו משקפת באופן נאמן יותר למציאות את מצבנו.
ניקח לדוגמא את שיעור האבטלה הנמצא בישראל במגמת ירידה, על פניו בשורה שכולה טוב. אך יש לזכור כי נתוני האבטלה מודדים את שיעור העובדים מתוך המשתתפים בכוח העבודה. בישראל גודל הקבוצה שאינה משתתפת בכח העבודה עצום ביחס למדינות ה OECD, נתון שכמעט ולא זוכה להתייחסות. דוגמא נוספת, אחד ממדדי החוסן הנו יחס החוב לתל"ג. בשפה פשוטה זהו היחס שמציג את ה"אוברדראפט" ביחס להכנסה. אם נבדוק את מצבנו על פי פרמטר זה נגלה שהוא נפלא ועומד על כ 74% בישראל מול למעלה מ 107% למדינות ה OECD. בדיקה מעמיקה תראה כי הריביות שמשלמת ישראל על החוב גבוהות משמעותית מריביות המשלמות מדינות ה OECD ולמעשה נטל תשלום הריבית ביחס לתמ"ג בישראל הינו שלישי, מהכיוון הפחות טוב, בדירוג ה OECD. גבוה פי 2 ממוצע ה OECD. גם שלי יחימוביץ' לאחרונה פרסמה "תוכנית כלכלית" לרווחת העם בתחומי הדיור והחינוך. לא ברור לחלוטין, מחוץ לסיסמאות נבובות, מהיכן תגייס יחימוביץ' את הכספים להיטיב עם הציבור. סביר שהכל פטפוטים.
חול בעיניים, מקלות בגלגלים
מטרידים במיוחד ממצאי הדו"ח הנוגעים לאוכלוסיה היהודית ילידת הארץ והצעירה, זו שהובילה את המאבק החברתי של קיץ 2011. בנתוני הדו"ח ניתן לראות כי ההכנסה הריאלית של אוכלוסיה זו דשדשה במקום או נשחקה משך מרבית העשור האחרון. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה בקרב העשירון החמישי עלה ב 16 משכורות בין השנים 2006 ל 2009 בלבד. כלומר גם אם הצליח זוג צעיר ממעמד זה לחסוך שליש מסך ההכנסה המשותפת לא עשה הזוג צעד משמעותי לכיוון השגת דיור. מחירי המזון בישראל היו ונשארו גבוהים ב 80% מאשר במדינות ב OECD, עלייה ריאלית מתמדת במחירי התחבורה ואחזקת הרכב. עלייה במספר מקרי האלימות, פערי שכר מהגבוהים בעולם המערבי, ואלו רק עיקרי הממצאים.
ובכן, אם זה המצב בפועל, מדוע תיאורטית מצבנו כל כך טוב? בניגוד למצופה התשובה היא פשוטה - הוא לא. לרובנו פשוט אין זמן להבין את זה. אנחנו שומעים שברי משפטים, "ירידה באבטלה", "כלכלה חזקה", "התחזקות השקל" ועוד סיסמאות המייצרות אסוציאציות חיוביות ומניחים שאכן כך המצב, קצת כמו לקנות באינטרנט על סמך ה"תמונה להמחשה" מבלי לבדוק את המפרט הטכני. הסבר צלול וברור לתחושות שהציתו את המחאה.
שחף מזין, כלכלן ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה