פתאום נגמרו האופציות

מאת שרה ליבוביץ-דר



לפני שנה וחצי היה מוטי מאיר, ראש צוות בחברת "נט טו ויירלס", שווה למעלה ממיליון דולר. באוקטובר 2001 החברה נסגרה, האופציות היו כלא היו. עכשיו הוא מובטל, נוסע במכונית סקודה ישנה,
בקושי משלם את המשכנתא על הבית במודיעין,5,000 שקל בחודש. "אני מתגלגל ודואג למחיה", הוא אומר, "זה עכשיו בראש הדאגות שלי".



הסיפור של מאיר אופייני לאלפי מפוטרי היי-טק. מאות עובדים, עוד מאות עובדים, מפוטרים בחודשים האחרונים מחברות היי-טק. רק מחברות הענק אמדוקס וקומברס , "המבצרים הגדולים" בלשונו של מאיר, פוטרו החודש כ-2,000 בני אדם. רוב המפוטרים יעברו את מה שעבר על מאיר.



הוא פריק של מחשבים מגיל 12, בצבא שירת ביחידה טכנית בחיל האוויר, בגיל 28 היה בטוח שהוא הולך
לכבוש את העולם. הוא גדל בפתח תקוה, אביו עוסק בייצור ושיווק מוצרים לבנייה, הוא הבן הבכור.
בועת ההיי-טק והכלכלה החדשה התנפצה אצלם במשפחה פעמיים. אחותו עבדה בקומברס ופוטרה. היום היא עובדת בחברה אחרת.



יש לו תואר ראשון במתמטיקה ובמחשבים, הוא לומד לתואר שני. הוא לבוש בפשטות; בעבר קנה כל בגד שרצה, היום הוא חושב פעמיים לפני שהוא מעז לקנות בגד חדש. הוא גבוה, מרכיב משקפיים, שרירי, מלבד העיסוק האינטנסיווי במחשבים הוא גם עוסק בספורט. הוא גר במודיעין, נשוי ואב לתינוק בן חודש. הוא מדבר מהר, משתמש במלים באנגלית שהוא קורא להן "באז וורדס", מלים מקצועיות שאופייניות לתחום.







מאיר הוא לא איש של רגשות, הוא נוטה לדבר על עצמו בגוף שני, בריחוק.
הוא סבור שהוא האדם הטכנולוגי האופייני, קר, זריז מחשבה, מחליט מהר
וחותך בכל הכוח. בעבר היה בטוח שהוא מסמל את דור העתיד, אולם התנפצות
החלום ובעקבותיה הירידה במצב הכלכלי, ריככו את השחצנות שאיפיינה את
תקופת ה"הייפ", כפי שהוא מכנה את הסחרור ההיי-טקי. הוא עדיין מאמין
שהוא מסוגל להצליח, אבל עכשיו ההצלחה תהיה אחרת, שקטה, דיסקרטית
והרבה יותר צנועה.



"חטאתי בגבהות לב ששיבשה לי את שיקול הדעת. הייתי שוויצר. היו ימים
שהייתי הולך לבנק ואומר: עוד מעט אני אכניס לחשבון שלי כאן בוכטה.
ניצחתי חברות ענק אמריקאיות. הסינים קנו את המערכת שלנו ולא מערכת
דומה של חברת נורטל. את יודעת מה זה עושה לאגו? אתה בטוח שאוהו, אתה
הכי טוב בעולם. זה נותן הרגשה אדירה של סיפוק, של ניצחון, אני אפילו
לא מצליח למצוא את המלים להגדיר את זה. אתה מרגיש שאתה נורא חכם ויש
לך הרגשה כוזבת שאתה מוצלח כי עובדה, אתה שווה על הנייר הרבה כסף.
אתה הולך עם ביטחון עצמי בשמים ואתה חושב שכל גרוש שאתה מקבל מגיע לך
כי אני מוצלח, אני יותר מוצלח מהדור הקודם, מהכלכלה הישנה, זה הזמן
של הצעירים, העולם שייך לאנשים טכנולוגיים.



"ואין לך בעיה לגשת לבחורה כי יש לך רכב חדש ויפה, לי היה סיטרואן
קסארה, ועל האוטו יש לך מדבקה של סטארט-אפ ויש לך סיפורים שאתה
אוטוטו מתעשר. אני לא הטיפוס שהולך לדיסקוטקים ומתלבש בצורה מוזרה
כדי למשוך תשומת לב, אבל כשניסיתי להרשים בחורות היה לי עם מה. 'כן,
אני עובד ככה וככה ויש לי הרבה כסף'. רווקים מההיי-טק היו אז התפיסות
הכי טובות. ואתה מספר את זה לא רק לבחורות, גם לבחורים. אתה לא
מתבייש בזה. להיפך. זה נורא תחושה טובה להסתכל בבנק ולראות שיש לך
כסף. אני מאחל את זה לכולם.




"ואתה מדבר על זה עם חברים ועם המשפחה. 'תשמעו, אני עובד במקום כזה
ששווה ככה וככה ויש לי חלק מסוים בחברה באמצעות האופציות שהיו שוות
למעלה ממיליון דולר, והלוואי שזה כבר ייצא לפועל'. אתה מנסה לשתף את
הסביבה שלך בחוויה ובחששות שאולי זה לא יילך, אבל את החרדה והחששות
אתה מחביא כי אתה מאוד רוצה שזה יצליח ואתה לא מעלה על דעתך שזה יכול
להיות בועה. הכל היה ורוד, הכל עלה ועלה כל הזמן, אף אחד לא האמין
שזה יתחיל לרדת ואתה תמצא את עצמך בלי עבודה.



"ופתאום אתה חי אחרת. אצלנו בנט טו ויירלס דווקא לא השתוללו. לא היו
מסאז'ים ולא אכלו סושי, אני אף פעם לא אכלתי סושי, אבל אכלתי במסעדות
גורמה. כשמגיעים אורחים מחו"ל אתה מארח אותם במסעדות טובות. והיה לנו
חדר אוכל מפואר עם 15 סוגים של בשר כל יום ותוספות כיד המלך, רק תאכל
כמה שאתה רוצה ופעמיים בשבוע עושים ארוחות בסגנון מיוחד, פעם זה
ארוחה מקסיקנית ופעם ארוחה בסגנון מרוקאי.



"ויש לך בעבודה שולחן ביליארד ושולחן פינג פונג ומגרש כדורסל ממש בחצר של החברה, או
ששוכרים לעובדים שמעוניינים אולם כדורסל. ומי שרוצה יכול ללמוד
קראטה. אני מכיר חברת מחשבים שבנתה בניין חדש ובקומה הראשונה הקימו
בריכת שחייה לעובדים אבל אז נגמרה החגיגה ונשרף כל הכסף והעובדים לא
זכו לשחות בבריכה שעומדת ריקה. אצלנו הכל היה צנוע יותר, אנחנו היינו
בראש העין, לא היה אצלנו את כל השואו-אוף של הרצליה ושל רמת החייל
בתל אביב, אבל גם לנו היו תנאים. היה לי רכב מהעבודה והיתה לנו
אפשרות ללכת לחדר כושר על חשבון החברה והיה לנו מינוי לקאמרי ונופש
של סוף שבוע במלון הרודס באילת. היו חברות שהטיסו את העובדים לחו"ל,
אם כי אני לא בטוח שזה לא יותר זול מאשר לבלות באילת. ובחגים קיבלנו
תלושים של 1,500 שקל, זה מה שהיה מקובל.



"אף אחד לא עשה חשבון לכסף. אני חייתי בלי חשבון. הרווחתי 30 אלף שקל
בחודש והיה לי מספיק כסף בשביל מחיה ועוד. הוצאתי הרבה כסף על
גאדג'טים טכנולוגיים, אני מאוד אוהב גאדג'טים. קניתי מערכת מיחשוב
טובה לבית, מערכת קולנוע ביתית ויצאתי לסופי שבוע בבתי מלון כשלא
עבדתי. בדרך כלל עבדנו גם בסופי שבוע. ואתה לא אוכל בבית, אתה יוצא
למסעדות, וכשבא לך בגדים אתה קונה בלי לעשות חשבון של כסף ואתה קונה
רק מותגים, לא חיקוי של ליוויס אלא ליוויס וגאפ, דברים כאלה, לא
ג'אפ.



"הכסף היה כמעט הכל. בראיון קבלה לעבודה בנט טו ויירלס שאלו אותי למה
אני רוצה לעבוד בחברה. אמרתי שבגלל הטכנולוגיה והכסף. כולם דיברו שם
על כסף. החברה היתה בשבילנו מפעל הפיס. אתה יודע שלא כל חברה מצליחה
ואתה מקווה ש