הבראה כלכלית דורשת חשיבה מחוץ לקופסה

הסיבה המרכזית שבגינה הוכרז על פיזור הכנסת והליכה לבחירות היתה ההכרח לבצע קיצוצים מרחיקי לכת בתקציב המדינה על מנת לכסות את הגרעון הגדול שנפער בו. קרוב לוודאי שכל ממשלה שתקום אחרי הבחירות תיאלץ לנקוט בצעדים של הידוק החגורה שמשמעותם המעשית היא צמצום בשירותים ממשלתיים וציבוריים. עקב כך יבוטלו משרות ועובדים רבים יפלטו ממעגל העבודה. הדבר יניע תגובת שרשרת במגזרים נוספים הרוכשים או מספקים שירותים למערכות ממשלתיות וציבוריות, שייאלצו בתורם לצמצם משרות ולפטר עובדים גם הם.

המשבר הכלכלי הכבד הפוקד את אירופה וצפון אמריקה, אליהם מופנה 66% מכלל היצוא של מדינת ישראל, יביא גם הוא להגדלת אחוזי האבטלה ולצורך בצמצום עובדים. ההשפעות השליליות של אבטלה על בריאותם הנפשית והגופנית של מפוטרים ידועות, ואלה יכבידו עוד קופת המדינה המחויבת לדאוג לבריאות אזרחיה. לאור כל אלה נשאלת השאלה כיצד עלינו להיערך לנוכח צונאמי זה של פיטורים וצמצומים?

ממשלה בעלת אוריינטציה כלכלית ימנית, תעמיד בראש מעייניה את הבראת המשק על ידי שאיפה לבטל או לצמצם את הגרעון. ההנמקה לכך כבר הוצגה בפני הציבור פעמים רבות: איננו רוצים להגיע למצבן של מדינות באירופה דוגמת יוון וספרד. ההצדקה היא שלפעמים נדרשת התערבות כירורגית כואבת כדי למנוע התפשטות מחלה ולכן, אין מנוס מלשלם בסבל שיגרם לחלק מהעובדים שיאבדו את מטה לחמם. יש שיאמרו אמנם כי זה שיקול הגיוני ומתבקש, אבל גם למתנגדים וגם למצדדים ברור שמדובר בשיקול קר, לוגי וכלכלי בלי כל התייחסות לצד האנושי שכרוך בפיטורי עובדים.

מנגד, יכול הציבור לגרום בהצבעתו להמלכת ממשלה בעלת אוריינטציה כלכלית שמאלנית- סוציאליסטית, שתחרוט על דגלה צמצום הדרגתי של הגירעון תוך נקיטת כל הצעדים האפשריים למזעור הפגיעה בעובדים ובחירה בצעדים חלופיים על פני אבטלה.

למרות שיש שיטענו שהתייעלות כלכלית הוא מושג שבהכרח משמעותו היא פיטורים, ישנן גם דרכים יצירתיות יותר לצמצום הגירעון במעורבות ממשלתית. כך למשל, במקום לפטר ניתן לשלוח עובדים להכשרות או לייעוץ תעסוקתי עד שימצאו מקום עבודה חלופי, באותו כסף שמשקיעה המדינה בדמי אבטלה; אפשר לעודד עובדים שפוטרו לפתוח עסקים עצמאיים קטנים על ידי הטבות מס והקלות; אפשר לעודד יציאה ללימודים גבוהים ולימודי המשך ע"י השתתפות במימון שכר הלימוד, זאת במקום לשלם את הכסף הזה כדמי אבטלה שלא הוכיחו את עצמם כמעודדים חזרה לשוק התעסוקה.

לחלופין, הארגון עצמו יכול להימנע מתשלום דמי פיצויים ופגיעה בעובדים טובים ונאמנים שמועילים לארגון, ע"י ניוד עובדים בתוך הארגון בין תפקידים רוויי עובדים לכאלה המשוועים לעובדים, או ע"י העברה בין סניפים מבוקשים לסניפים בהם יש קושי לגייס עובדים. גם יוזמות של הכשרה ייעודית לעובדים לתחומים בהם יש מחסור במשק - תחומי האנרגיה, תחום השירותים ותחום ההיי-טק, שלושה תחומים בהם נדרשות ידיים עובדות, עשויה להוות פתרון חלופי לכניסה למעגל הקצבאות והאבטלה.

המכנה המשותף של ההצעות הללו הוא שהן מבוססות על פתרונות יצירתיים של חשיבה מחוץ לקופסה, מצד המעסיק ומצד המדינה, לטובת עתיד המשק ועל מנת להימנע מפגיעה בעובדים ומהרחבת מעגל האבטלה. בכולן העובדים אינם נפלטים לזרועותיה האכזריות של האבטלה אלא משולבים במסגרות שונות עד אשר תימצא להם תעסוקה חלופית. הבחירה לשלוח עובדים אלה למעגל האבטלה צריכה להיות בבחינת צעד אחרון לאחר שמוצו כל האופציות האפשריות. חברה מתוקנת צריכה לשאוף לסלילת הדרך לתעסוקה מלאה של אזרחיה ולראייה אנושית של עובדיה, כמי שמשמעותם היא מעבר להיותם ברגים במערכת.

פרופ' אהרון צינר הוא דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה ומומחה לניהול משאבי אנוש ולהתנהגות ארגונית.