מעטות הן קרנות ההון סיכון האמריקאיות או הישראליות שזכו במהלך 2001 ו-2002 לממש את חזון האקזיט. המשבר בנאסד"ק חסם כמעט לחלוטין את חלון ההנפקה הראשונה, והחלופה היחידה שנותרה לקרנות שביקשו לרשום מימוש בשנים שחונות כל כך היא עסקות מיזוג ורכישה.
קרן ההון סיכון האמריקאית סקויה (Sequoia), מהקרנות הוותיקות בדרך סאנד היל, משכנה של תעשיית ההון סיכון של קליפורניה, היא מהבודדות שגם בחודשים האחרונים דיווחו למשקיעים בהן על שורה של אקזיטים - מהנפקתה המוצלחת של חברת האבטחה נסטסקרין, לפי שווי שוק 1.7 מיליארד דולר, ועד למכירתה של חברת פיי-פאל לחברת האינטרנט eBay לפני כמה חודשים תמורת מיליארד דולר. עושה רושם כי לשותפים בסקויה, שהקימו בעבר חברות כמו יאהו, אפל וסיסקו, יש חוש מיוחד המסייע להם למצוא תמיד את ההשקעות הנכונות בזמן הנכון.
זו גם הסיבה לכך שהקרן הגיעה לישראל דווקא בתקופה הקשה ביותר של, לאחר פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה והמשבר בכלכלה, והמשיכה גם בחודשים האחרונים להיות אחד המשקיעים הבולטים במדינה.
בתחילת 2001, בתקופה שבה ויתרו כמעט כל הקרנות הישראליות על החלום להשלים גיוס לקרן נוספת, יצאה סקויה לגייס הון לקרן ישראלית חדשה בניהולם של חיים סדגר, בני האניגל ושמיל לוי, לאחר שבעבר הפעילה קרן השקעות סיד ישראלית יחד עם סיסקו, בניהולו של סדגר, וביצעה השקעות מהמשרד בפאלו אלטו.
הגיוס החל בינואר והושלם בתוך חודשיים בלבד, בהיקף של 150 מיליון דולר. הקרן אף דחתה בנימוס משקיעים נוספים שביקשו להצטרף. סקויה ישראל התחילה את השקעותיה רק ביוני 2001. שמיל לוי, אחד משלושת השותפים מסכם שנה של השקעות במשרדי הקרן לחוף הים בהרצליה.
סוגיית המיסוי היתה מהבעיות הקשות שעמן התמודדו בשנה האחרונה השותפים בסקויה. "התחלנו להשקיע רק ביוני כי רק אז השלמנו את הסדר המיסוי עם מס הכנסה לגבי היקף המס שישלמו המשקיעים הזרים בקרן, שאותם דרשה נציבות המס למסות", אומר לוי. "הבעיה הזו הטרידה את השותפים האמריקאים שלנו הרבה יותר מבעיות הביטחון או המשבר הכלכלי. אין דבר שהמשקיעים האמריקאים חוששים ממנו יותר מאשר אי ודאות בענייני מס.
"כמה חודשים אחרי השלמת הקרן הודיע שר האוצר שהוא נותן פטור מלא למשקיעים הזרים למשך שנתיים, והבעיה נפתרה. עם זאת, אנחנו עדיין מתמודדים עם בעיות מיסוי של השותפים עצמם, כשמדינת ישראל מתכוונת לדרוש מהשותפים האמריקאים בקרן, כמו מייק מוריץ, מס על הרווחים מהקרן. לדעתי זו שגיאה".
היקף השקעות מצומצם
לוי שייך לדור המנהלים שצמח בישראל בשנות ה-80. ב-92' הוא הצטרף לחברת לננט וניהל אותה כשנמכרה לחברת התקשורת האמריקאית לוסנט ב-98'. בעקבות המיזוג התמנה לוי לנשיא חטיבת ה-Internetworking של לוסנט ומשם, לאחר חופשה קצרה למדי, הגיע כשותף לסקויה, הנחשבת לאחת מחמש הקרנות הטובות בעולם.
אף שבשנה האחרונה נפגש הצוות של סקויה עם 300 חברות, עד כה השקיעה הקרן החדשה רק בארבע חברות סטארט-אפ: ורס-אדג', סן-פרו, ריוורהד (לשעבר ואן-וול) וטראיאנה, שהשלימה ביוני גיוס בהיקף של 10 מיליון דולר. על פי הערכות, RFWaves תהיה חברת הסטארט-אפ הבאה שבה תשקיע הקרן. היקף ההשקעות המצומצם מעניין במיוחד כשמשווים את סקויה לקרן הון סיכון אמריקאית בולטת אחרת שהתחילה את פעילותה בישראל בסמיכות זמנים, בנצ'מרק. בנצ'מרק, המנהלת הון בהיקף של 225 מיליון דולר, ביצעה מאז החלה לפעול בישראל קרוב ל-11 השקעות בחברות, שחלקן יצאו מאז לסבב גיוס נוסף, לפי הערכת שווי נמוכה מזו שלפיה השקיעה הקרן.
"בדיעבד אני שמח שלא מיהרנו להשקיע, כשהערכות השווי כיום נמוכות יותר", אומר לוי. "כשאנחנו רואים משהו שמתאים לנו, אנחנו משקיעים בו מהר, בפרק זמן של חודש-חודשיים. לא נסוגנו מהכוונה שלנו לבצע כ-18-15 השקעות בישראל, ואני מניח שעד סוף השנה נערוך השקעות בשלוש חברות נוספות".
לדבריו, בעיות התארגנות וכניסתו של בני האניגל כשותף שלישי לקרן הן חלק מהסיבות לכך שסקויה לא השקיעה בחודשים האחרונים. האניגל הוא השותף האחרון שהצטרף לצוות הישראלי לאחר שניהל את קרן סטאר סיד, שהפסיקה לבצע השקעות. ב-85' הקים את לננט והוביל אותה להנפקה ולמיזוג עם חברת מאדג', ולוי הוא שהחליף אותו בלננט.
שיטת העבודה בסקויה, כפי שמתאר זאת לוי, היא של חלוקה שווה: כל אחד משלושת השותפים מנהל השקעות בהיקף של כ-50 מיליון דולר. "התפישה של סקויה היא ששותף אחד יושב בדירקטוריון, אבל כולם מעורבים ומתייעצים", הוא אומר.
השותף הראשון בקרן, חיים סדגר, הוא שהתחיל את הפעילות בישראל כשהקים את קרן הסיד יחד עם סיסקו. הקרן השקיעה בכעשר חברות סטארט-אפ, בהן איירסלייד, מודוס-נובו וביט-בנד. בנוסף השקיעה סקויה בכעשר חברות באופן ישיר, ובהן בווריסיטי ופנטקום - שני המימושים הישראליים שלה עד כה.
עם זאת, לצדן של ההצלחות היה גם כישלון אחד, חברת אור-אקסס שנקלעה לקשיים, ולפי טענות שנשמעו בשוק הצליחה באחרונה למכור את הקניין הרוחני שלה.
בתום שנה בתפקיד, מחזיק לוי בדעה מגובשת יותר על יתרונותיהם וחסרונותיהם של מנהלי החברות הישראלים. "אנחנו מאמינים כיום בהשקעות גדולות יותר, בפרקי זמן ארוכים יותר. המטרה היא שהמנכ"ל לא יעסוק כל הזמן בגיוס כסף. אנחנו בודקים אם המנהלים מוציאים כסף בצורה הנכונה ושבים למודלים שלפיהם בנו חברות ב-96-'94'.
"כיום ברור לי, וגם לשותפים האמריקאים, כי למנהלים ולחברות הישראליות יש יתרון בולט על פני חברות אמריקאיות בכל הקשור להסתפקות במועט. חברות ישראליות יכולות להשלים מוצר בשני שלישים העלות לעומת החברות האמריקאיות, וזה יתרון בולט. גם המהנדסים הישראלים עולים על האמריקאים בבחינת העלות מול תועלת. אין ספק שהמהנדסים הישראלים טובים יותר".
החיסרון הגדול, אומר לוי - כמו רבים לפניו - נותר בתחום השיווק. "בישראל לא יודעים לעשות רעש גדול מדברים קטנים כמו שעושים מנהלי המכירות האמריקאים", הוא אומר.
כשותף בסקויה נדרש לוי להתייחס גם לשערוריות החשבונאיות האח
"בישראל לא יודעים לעשות רעש גדול מדברים קטנים"
עודד חרמוני, הארץ
28.7.2002 / 9:50