משבר חובות? איסלנד חילצה אזרחים ולא בנקים

נסיבות עלייתה של איסלנד לכותרות בעולם ב-2008 היו מצערות. כלכלת המדינה הסקנדינבית הקטנה הייתה בין אלו שספגו את המכה הקשה ביותר בעולם. אולם תוכניתה של איסלנד ליציאה מהמשבר, אשר ספגה בזמנו ביקורות חריפות, התגלתה כיעילה למדי. באופן מדהים למדי, איסלנד פשוט נתנה לבנקים במדינה לקרוס.

כשהיא ניצבת מול אפשרות ממשית להתרסקות כלכלית, נאלצה איסלנד לחשוב מחדש על מצבה. וכך, במקום לחלץ את הבנקים כפי שעשתה ממשלת ארה"ב, המדינה "חילצה" את האזרחים: היא ויתרה על חובות המשכנתא של הלווים, נתנה לבנקים לפשוט רגל - והתחילה מחדש ממשבצת הפתיחה.

מערכת הבנקאות של המדינה בת 320 אלף התושבים קרסה כליל בימים הראשונים של מיתון 2008. למרות העובדה שאיסלנד עדיין נמצאת בדרכה להתאוששות, המדינה מדורגת גבוה יחסית כמדינה יציבה פוליטית וכלכלית. הצלחתה בשנים האחרונות לא דווחה מספיק, ולא הייתה אליה התייחסות מספקת למרות שהסיפור מאחוריה מרתק.

האיסלנדים קשוחים. הם מבודדים לגמרי, חיים על טונדרה קפואה ונאבקים עם מזג אוויר לא אידיאלי בלשון המעטה ברוב השנה. הם אמנם מוקפים בטבע יפהפה, אך תושבי איסנלד אינם מפונקים, להפך - הם ידועים בחריצותם.

במקום להרשות לפושעים שביצעו הונאות בנקאיות להתרוצץ ברחובות שנים ספורות לאחר שפשעו, איסלנד חשבה שיהיה זה חכם להעמיד לדין את הבנקאים שביצעו את הפשעים שגרמו לקריסה. באמצעות תשלום ההלוואות ללקוחות, וויתור על חובם של בעלי הבתים (עד 110% מערך הנכס), וזריקת הפושעים לכלא, איסלנד הצליחה להתאושש. כעת, כלכלתה צומחת בקצב מהיר יותר מן הכלכלות של ארה"ב ואירופה יחד.

כאשר נשיא איסלנד, אולאפור רגנאר גרימסון נשאל אם מדינות אחרות - בייחוד אירופה - יצליחו אם ינקטו בשיטת "תנו לבנקים להיכשל", הוא אמר: "מדוע הבנקים נחשבים כמוסדות הקדושים של הכלכלה המודרנית? מדוע בנקים פרטיים לא מקבלים יחס זהה לזה של חברות תקשורת וחברות תעופה, ולא מאפשרים להם לפשוט רגל אם הם נוהלו בצורה חסרת אחריות? התיאוריה לפיה חייבים לחלץ בנקים היא כזו שמאפשרת לבנקאים ליהנות מהרווח שלהם, מההצלחה שלהם, ואז, בכשלונות הם לא לוקחים אחריות ונותנים לאנשים הרגילים לסבול באמצעות העלאות מס וצעדי צנע. אנשים בדמוקרטיות נאורות לא יכולים להשלים עם זה בטווח הארוך".

תשובתו המפורסמת של גרימסון לשאלה שנויה במחלוקת "מה הסיבה להתאוששות הכלכלה האיסלנדית?" מדהימה לא פחות: "היינו חכמים מספיק כדי לא לדבוק בשיטות המסורתיות שהובילו את עולם הכלכלה המערבי ב-30 השנים האחרונות. הצגנו בקרה על המטבע, אפשרנו לבנקים שלנו לקרוס, סיפקנו תמיכה לעניים ולא הצגנו צעדי צנע כמו מרבית אירופה".

כמובן, לא הכל ורוד. איסלנדים רבים עובדים בשתיים או שלוש עבודות כדי לכלכל את עצמם ואת משפחותיהם אחרי 2008, והעלייה החדה במסים - תוצר בלתי נמנע של כישלון הבנקים - הטילה עול כבד עליהם.

למרות ששיעור האבטלה במדינה נמצא בירידה (פחות מ-5% מהאוכלוסייה), אפשר לומר ש"איסלנד הפכה לקורבן של הצלחתה". סטנדרטים גבוהים מאוד של מחיה ושבוע עבודה של 60-70 שעות יוצרים חור בכיסי העובדים. אתגרים קשים ניצבים לפני הכלכלה, אך לא משנה איך מסתכלים על זה, איסלנד הצליחה להימנע מקטסטרופה שלכאורה אין לה פיתרון. הנקודה היא שאיסלנד ספגה ביקורת חריפה על כך שאפשרה לבנקים שלה ליפול, וכעת אנו יודעים כי ההערות הללו מצד המבקרים היו נחפזות ושמרניות.

מאז 2008, איסלנד הוסיפה משרות לתעשיית התיירות והאנרגיה הירוקה שלה. למעשה, לפי לשכת התיירות במדינה, תנועת התיירים במדינה גדלה ב-15.9% - והתיירות כעת מהווה 5.9% מהתמ"ג.

אז למרות הצלחתה היחסית של הגישה האיסלנדית, שלא מונעת קריסתם של הגופים הגדולים, אי אפשר לדרוש שלמות בשנים שאחרי קריסה כלכלית עולמית אך בהחלט אפשר להכיר במדיניות אשר הצליחה לשמור על הכלכלה של המדינה וגם על האינטגריטי.

כך מתאוששת איסלנד מהמשבר: מחקה את החוב לאזרחים ונתנה לבנקים לקרוס