התייעלות הבנקים: מה יעלה בגורל שכר העובדים?

בנק הפועלים (1630), בנק לאומי (1315) ובנק דיסקונט (637.6) עוסקים ב-3 השנים האחרונות בתוכניות התייעלות, שצפויות להביא לקיצוץ של 2,500 משרות - כ-9% בממוצע מכוח האדם בכל אחד משלושת הבנקים. תהליך ההתייעלות הואץ במיוחד בשנה האחרונה, וכולל פיטורי עובדים זמניים ועובדים חיצוניים, ניוד עובדים לסניפים או למרכזיים תפעוליים, עצירת גיוסים ותוכניות עידוד לפרישה מוקדמת. המטרה היא להביא לחיסכון שנתי של יותר מ-1.5 מיליארד שקל בהוצאות בשלושת הבנקים.

הבנקים מקצים משאבים רבים להתייעלות: יושבים על תוכניות, בוחנים, מזיזים ומתמודדים עם התנגדויות ומרמור, שמלווים מטבע הדברים כל תהליך של שינוי שכזה. אלא שעם כל הכבוד למאמצים הרבים שמושקעים, המבחן האמיתי של תוצאות ההתייעלות יוכרע בהסכמי השכר עם העובדים. אם לא ישתנה מנגנון הסכמי השכר, רוב מאמצי ההתייעלות ירדו לטמיון. התוצאה תהיה שאנשים פוטרו, ואילו תנאי השכר של העובדים שנשארו ישופרו. בשורה התחתונה, היקף ההוצאות יירד אולי בשיעור מינורי, אך בטווח הארוך יחזור לרמה הנוכחית.

"אי אפשר להמשיך ולקיים את המערכת הבנקאית עם טייס אוטומטי של 5% בשנה. זה לא הגיוני", אומר גורם באחד הבנקים. הנה דוגמה מספרית, כדי להמחיש את העניין: על פי רוב, תוקף הסכם השכר בדיסקונט הוא שנתיים. הבנק הוציא לפועל בשנה שעברה קיצוץ של כ-900 עובדים. מהלך זה אמור לחסוך לבנק כ-300 מיליון שקל בשנה.

ואולם הוצאות השכר של הבנק בשנה שעברה (לא כולל החברות הבנות) עמדו על 2.17 מיליארד שקל, כך שתוספת שכר של 6.5% בשנתיים (כמו בהסכם הנוכחי) תגדיל את הוצאות השכר בתום התקופה בכ-140 מיליון שקל, כלומר תנגוס ביותר משליש מהחיסכון שהושג בעקבות הפיטורים.

בוועדי העובדים ודאי מודעים לנתונים, אבל ממש לא מתכוונים לעשות חיים קלים למנהלי הבנקים. "אני לא חושבת ששכר העובדים גבוה. אין מקום לוותר על התוספת. אנחנו ממש לא שם", אומרת ל"גלובס" מירי רובינו, יו"ר ועד העובדים בלאומי.

מה המצב בכל בנק, ואצל מי הסכם השכר קריטי במיוחד - התשובות לפניכם:

בהפועלים, בניהולו של ציון קינן, המצב מתקדם ביותר מבין שלושת הבנקים. תוקפו של הסכם השכר פג כבר בסוף 2012, ובימים אלה הצדדים מקיימים מגעים. לפי הערכות, הסכם שכר ייחתם בתוך כשבועיים. נזכיר כי באחרונה התחלף יו"ר ועד העובדים: שרלי אמזלג עזב את התפקיד, ובמקומו מונה יוסי גל, שמשימתו הראשונה תהיה חתימה על הסכם השכר.

מקורבים לבנק מציינים כי מדובר במו"מ לא פשוט, וכי הוועד מציג "ספר שלם של דרישות". עם זאת, מקורבים לוועד מציינים כי המו"מ דווקא מתקדם בצורה חיובית, וכי ההסכם קרוב לחתימה.

בבנק הפועלים אין מנגנון של טייס אוטומטי, אלא עלייה מתונה יחסית. באוקטובר 2007 נחתם ההסכם הקודם, שקבע את תוספות השכר ל-5 שנים, וסוכם בו כי תוספת השכר שתינתן בגין כל התקופה תעמוד על 6% ותהיה בשתי פעימות- קרי משקף סדר גודל של כ-1.2% בממוצע בשנה.

בהנהלות לאומי ודיסקונט יכולים רק לחלום על העלאה של 6% בחמש שנים; בהסכמי השכר בשני הבנקים ההעלאה השנתית עומדת כיום על 5% בשנה בלאומי, ו-6.5% בשנתיים בדיסקונט. עם זאת, נציין כי ממוצע עלות השכר לעובד בבנק הפועלים גבוה יחסית - למעשה, שני בגובהו מבין חמשת הבנקים הגדולים. העלות החודשית הממוצעת לשכר עובד עמדה ב-2011 על 29.8 אלף שקל, לעומת ממוצע של 28.1 אלף שקל בקרב חמשת הבנקים הגדולים. מנגד, התפוקה לעובד בבנק גבוהה למדי (הכנסות חלקי עובדים), ועמדה ב-2011 על 946 אלף שקל, כשממוצע המערכת הוא 778 אלף שקל.

מלבד תוספת השכר, סוגיה מרכזית שנידונה בין הצדדים בבנק הפועלים היא אורכו של ההסכם. בבנק היו רוצים שגם ההסכם החדש יהיה ארוך לפחות כמו הקודם (קרי 5 שנים), ואילו הוועד מעוניין בהסכם קצר יותר.

אחרי שבנק הפועלים יציג את הסכם השכר, יחלו הדיונים בבנק דיסקונט. הסכם השכר בבנק צפוי להסתיים בסוף מארס, אלא שלפני כן צפויות להיערך הבחירות לוועד. הבחירות יתקיימו בשבוע הבא, ולאחריהן יחלו המגעים בין הצדדים.

יו"ר ועד העובדים הוותיק ריקי בכר, שמכהן בתפקיד זה 30 שנה, מתמודד שוב בבחירות. בכר נחשב מיליטנטי, וכמי שלא עושה חיים קלים להנהלת הבנק. זכייה בבחירות תהיה מבחינתו רוח גבית להמשך הקו המיליטנטי. לעומת זאת, אם מועמד אחר יזכה, הרי שהוא יהיה חייב להפגין לא פחות נחישות וקשיחות מקודמו בתפקיד.

ההתייעלות בדיסקונט קריטית במיוחד. יחס היעילות התפעולית של הבנק הוא החלש ביותר מבין הבנקים הגדולים, ועומד, נכון לסוף ספטמבר, על 75.8% - כלומר יותר משלושה רבעים מהכנסות שהבנק מייצר נבלעות בהוצאות. כמו כן, הואיל ובדיסקונט ממוצע גיל עובדי הבנק גבוה למדי, ממוצע עלות השכר הוא הגבוה ביותר מבין הבנקים - 30.2 אלף שקל בחודש.

לטייס האוטומטי השפעה מהותית על הוצאות הבנק. במשך השנים, הסכם השכר של הבנק כלל טייס אוטומטי של העלאה בשכר בשיעור 5%. הסכם השכר האחרון של הבנק, שנחתם ביוני 2011, נחשב חריג וכלל העלאה של 6.5% בלבד בשנתיים, ותקרת שכר לעובדי דור ב' (עובדים שנקלטו החל בינואר 2012). בכר ניאות להתפשר וללכת לקראת הנהלת, על רקע הצורך הקריטי בהתייעלות של דיסקונט, ושילוב ההסכם עם תוכנית הפרישה מרצון. האם הפעם בכר יסכים לטייס אוטומטי נמוך ביחס למה שהיה רגיל? כלל לא בטוח.

מנכ"ל דיסקונט, ראובן שפיגל, יודע שהמו"מ לא צפוי להיות קל, והסכם השכר יהיה מבחן מהותי בעבורו. כאקט ראשון, שפיגל הודיע באחרונה שבכירי הבנק והחברות-הבנות מוותרים על הבונוס שמגיע להם בגין 2012.

בשנת 2011 עמד המענק של חמשת הבכירים בבנק עצמו על 7 מיליון שקל, וסביר כי השנה היה אמור להיות בסדר גודל דומה. על-פי הערכות, הנהלת דיסקונט ביצעה את הצעד גם כדי לאותת לבכר על חשיבות ההתייעלות, ולא מן הנמנע כי שפיגל יבקש מוועד העובדים לוותר גם כן על הבונוס.

לכאורה, בבנק לאומי יש עוד זמן רב. הסכם השכר הנוכחי תקף עד סוף 2014, כך שלפי הערכות, המו"מ יחל רק בתחילת השנה הבאה. הרבה עיניים ילטשו אל עבר המגעים בין מנכ"לית הבנק רקפת רוסק עמינח - שתנהל בראשונה מו"מ על הסכם שכר - למירי רובינו, יו"ר ועד העובדים, שאמנם נחשבת הגונה, אך לא אחת שמתפשרת בקלות.

יחס היעילות התפעולית בלאומי נחשב חלש למדי, ועומד על 72% (לעומת כ-64% בבנק הפועלים). הבנק החל מאוחר יחסית את תהליך ההתייעלות, ובימים אלה מנסה לצמצם פערים ולהאיץ תהליכים. כיום הסכם השכר כולל טייס אוטומטי שמגיע בפועל לעלייה בהוצאות השכר בשיעור 5.8% בשנה.

הוצאות השכר השנתיות בבנק עומדות כיום על כ-5 מיליארד שקל, כך שהטייס האוטומטי אמור להביא לגידול של כ-300 מיליון שקל בשנה. ואולם מבחינת רובינו, סוגיית הטייס האוטומטי כלל איננה ניתנת למו"מ. "אם כבר, אני חושבת שצריך להגדיל את שיעור העלייה בשכר", אומרת רובינו ל"גלובס". "אני רואה בבנק צמיחה יפה, ורווחים גדלים, וראוי שעמם תגיע גם תוספת שכר".

במערכת הבנקאית היו שחשבו שניתן יהיה להקטין את הטייס האוטומטי, ולפצות את העובדים בבונוס או באופציות למניות. ואולם רובינו פוסלת גם את האפשרות הזו: "מה שחשוב זה הכסף הכבד - זה הסכום שמשפיע על הפנסיה ועל עתיד העובדים. אני לא מוכנה להחליף אותו בכסף קל של אופציות ובונוסים".

- אז איך את מצפה שתהיה התייעלות, אם לא ייגעו בשכר העובדים?

רובינו: "אני מוכנה לבוא לקראת הבנק בהתייעלות, אבל לא בכל מה שנוגע לשכר. כיום יש יותר מעבר של עובדים, לא קולטים כמעט עובדים מבחוץ. בעיניי זו התייעלות. גם צפויה פרישה גדולה מאוד של עובדים ותיקים בעוד 3 שנים. אם לא ייקלטו עובדים חדשים, זו גם התייעלות. אבל אני לא רואה שום סיבה לוותר על תוספת שכר לעובדים".

על פניו זה מוזר: מדוע בנקים שמרוויחים מיליארדי שקלים בשנה מרגישים לחץ להתייעל? מדוע הבנקים מתנהגים כאילו הם על סף מצוק? הסיבה לכך היא שבשנים הקרובות התמונה הולכת להשתנות. בבנקים לא מדחיקים את המציאות, אלא פועלים לקדם פתרונות לפני שהצרות יגיעו.

המערכת הבנקאית נמצאת בין שני להבי מספריים - העלייה בהוצאות כתוצאה מהסכמי השכר, עלויות המחשוב והרגולציה, והירידה בהכנסות כתוצאה מהרגולציה, מודעות הצרכן והתחרות.

בבנקים מבינים זאת היטב, ויודעים שרק התייעלות במרכיב הוצאות הגדול ביותר, שכר העובדים, יוכל לשמר את רמת הרווחיות במערכת. במערכת מבינים גם שבשנים הקרובות עלול להגיע זעזוע גדול שיעלה את רמת התחרות - בין אם פריצה של בנק אינטרנטי או כניסת גופים חוץ-בנקאיים לפעילות בנקאית. אם זעזוע כזה יתפוס את המערכת לא מוכנה - כפי שאירע בסלולר - הוא יפגע ברווחיותה. חברות הסלולר התאימו בקלות את מבנה ההוצאות וביצעו פיטורים; בבנקים בלתי-אפשרי לבצע חיתוך שכזה ללא שיתוף פעולה מצד ועד העובדים.

לכן יכולת ההנהלות לשכנע את הוועדים בחומרת המצב ולגרום להם לשתף פעולה היא הכרחית.

היעילות התפעולית של הבנקים בישראל נמוכה. בבנק ישראל אמרו את זה לא אחת, וגם בוועדות טרכטנברג וזקן הגיעו לאותה מסקנה. הבנקים מתאפיינים בשכר קשיח, מספר עובדים גדול והוצאות תפעול גדלות והולכות - שגורמים לחוסר יעילות.

יחס היעילות בחמשת הבנקים הגדולים עומד על יותר מ-65%, כלומר יותר משני שלישים מההכנסות נבלעות בהוצאות התפעוליות של הבנק, כש-60% מההוצאות מופנים לשכר. לשם השוואה, בבנקים המקבילים בעולם (בנקים מאותו Peer Group) היחס התפעולי הוא 50%-55%, כך שלבנקים הישראליים יש מקום רב לשיפור.

המשמעות של יחס תפעולי כה נמוך הוא, שבהינתן תרחיש של הרעה בהכנסות (תרחיש בהחלט ריאלי במצב הנוכחי של האטה כלכלית ועלייה בתחרות וברגולציה), לבנקים אין למעשה יכולת גמישות ותמרון של התאמת ההוצאות לירידה בהכנסות.

לבנקים יש מהיכן להתייעל; מספר העובדים במקומות רבים גבוה מהנדרש, וגם רמות השכר בשכבות מסוימות נחשבות מוגזמות ביחס לתפוקת העובדים.

כדי לסבר את האוזן, מדוחות הבנקים ל-2011 עולה כי עלות השכר החודשי הממוצע של 42 אלף עובדי המערכת הבנקאית הגיע לשיא של 28,100 שקל לעובד.

למעשה, מ-2003 עלתה עלות השכר של עובדי הבנקים ב-21%. סיבה עיקרית לעלייה הזו היא מנגנון הטייס האוטומטי בהסכמי העבודה, שמביא לעלייה עקבית בשכר. הוצאות השכר במערכת הבנקאית הגיעו ב-2011 לשיא של 17.1 מיליארד שקל - עלייה של 6% בהשוואה ל-2010.