הסקירה השנתית של שוק האנרגיה העולמית, שהתפרסמה לאחרונה, מצביעה על כמה מגמות ותחזיות מעניינות לשוק האנרגיה: צריכת החשמל העולמית צפויה לגדול במעל 70% (לסך יצור של 32,000TWh ) עד 2035. הגידול בסך יכולת ייצור חשמל צפוי להיות יותר מסך יכולת הייצור העולמית הקיימת ב-2011. שליש ישמש להחלפת תחנות כוח ישנות, והשאר הוא כדי לספק את הגידול בביקוש לחשמל.
3.5 טריליון דולר בטווח של כ-20 שנה
חצי מהגידול ביכולת יצור החשמל, יבוא ממקורות של אנרגיה מתחדשת, למרות שפחם ישאר חומר הגלם המוביל בייצור חשמל. עד 2035, היקף הפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות יתקרב להיקף של תחנות פחם - המקור המוביל כיום בייצור חשמל בעולם. הגידול באנרגיות המתחדשות יונע בעיקר מירידת מחירי טכנולוגיות האנרגיה המתחדשת, וכן מעלית מחירי הדלקים ומחירי פליטות הפחמן. אך בעיקר יתאפשר הגידול בזכות סבסוד התעשייה. ב-2011 סך הסובסידיות הגיע ל- 88 מיליארד דולר. הסובסידיות צפויות להגיע לגובה של 240 מיליארד ב-2035, ולהסתכם בסך כולל של 3.5 טריליון בין השנים 2012 עד 2035.
3.5 טריליון דולר בטווח של כ-20 שנה. לכאורה, ניתן לחשוב על מגוון של אפיקים חליפיים, מוצדקים לא פחות, אליהם היה ניתן להפנות סכום זה, כמו למשל חילוץ אנשים ממעגל העוני, צמצום פערים חברתיים, פיתוח תעשייה ויצירת מקומות עבודה.
בדו"ח, הנחשב לאחד הדו"חות החשובים בעולם, פורסם גם הנתון לפיו עד שנת 2030 קרוב ל-1 מיליארד איש ישארו בלי חשמל, ו-2.6 מיליארד איש יהיו בלי גישה לגז בישול נקי, וכי ההערכה היא שידרשו השקעות נוספות בהיקף כולל של 1 טריליון דולר, כדי להגיע למצב שלכל האנשים בעולם יהיה חשמל, עד 2030. לכן, השאלה על השקעת עתק באנרגיות מתחדשות מתחדדת עוד יותר. האם אנרגיות מתחדשות זה לא השקעה 'אקסלוסיבית' שרק מדינות מתפתחות ועשירות יכולות להרשות לעצמן להשקיע בה? אירופה וארה"ב נמצאות תחת איום מוחשי של משבר כלכלי ומיתון. האם הן יכולות להרשות לעצמן להשקיע באנרגיות מתחדשות, במקום להתרכז בשיקום ויצוב כלכלותיהן?
אלא שפיתוח תעשיית האנרגיות המתחדשות יקטין את התלות של העולם בנפט, ולמעשה במשטרים לא דמוקרטים. זהו יעד גיאו-פוליטי ממדרגה ראשונה למדינות המערב. יעד מוצדק וחשוב לא פחות הוא האטת התחממות כדור הארץ והפחתת פליטות גזי החממה. המשך התמיכה באנרגיות המתחדשות ימשיך לדחוף את פיתוחן של טכנולוגיות חדשות, שיביאו להמשך הורדת עלויות, עד לנקודה שבה אנרגיות מתחדשות יהיו זולות יותר מאנרגיות פוסיליות. זהו למעשה חזון אוטופי עולמי, שיפתור מספר "רעות חולות" גלובליות, כגון המשך זיהום והפניית כספים למשטרים טוטליטריים שהם ספקי נפט.
איפה נמצאת מדינת ישראל, והתעשייה הישראלית בתוך מגמה זו? כיצד חברות ישראליות יכולות להנות מהכספים הרבים שמתועלים לתחום זה? מדינת ישראל ידועה כאומת הסטארט-אפ. אבל, בתחום הקלינטק נראה שיש יותר דיבורים מטרנד אמיתי. בנתונים של ה- IVC (מרכז מידע על תעשיית ההון סיכון הישראלית) עולה כי בשנת 2010 רק 6% מסך הכסף שגויס על ידי חברות היי-טק, גויס לחברות בסקטור הקלינטק. נראה שהסקטורים המסורתיים של ההייטק הישראלי הם אלו שממשיכים לככב. אולם, טוב נעשה אם נדע כבר עכשיו להפנות משאבים ולעודד את צמיחתן של חברות טכנולוגיה בתחומי הקלינטק ולהבטיח את מעמדה של מדינת ישראל בחזית הפיתוח הטכנולוגי של סקטור זה, לפני שיהיה מאוחר יותר ולפני שמדינות אחרות יקחו את הכתר.
מה לעשות? להגדיל את המודעות הן ברמת המשקיעים והן ברמת החברות. בנוסף, להפנות תמריצים ממשלתיים לסקטור זה. ומקביל, למקד מאמצים, ולפתח יכולות וידע הן ברמת האוניברסיטאות והן ברמת אנשי ההון סיכון, שיכולים לקדם את העשייה בתחום. בשורה התחתונה, צריך לעבור מדיבורים למעשים.
הכותבת, ד"ר לכלכלה, סמנכ"ל פיתוח עסקי ומימון בקבוצת פ.ק ודירקטורית בתעשייה האווירית