הממשלה מטשטשת את הכלכלה

הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג, כפי שהתפרסמו באמצעי התקשורת, מציגים תמונה כלכלית עגומה לגבי מהותה של מדיניות ציבורית בישראל, כיצד היא נקבעת, מי הכוחות המכוונים אותה, בדרג המנהלי ובזה הפוליטי, ומהות משמעויותיה. ככל שנעמיק בדברים, עולים סימני השאלה ועמם הכעס והבושה מדרך קבלת ההחלטות.

קריאת חילופי הדברים בדיוני הוועדה מראה כי ישראל בורכה בפקידות בכירה נבונה, המבינה עניין וערה לתוצאות המדיניות הננקטת. עם זאת, אין בה את האומץ להשפיע על ההחלטה הסופית, תוך שהיא נסוגה בפני המערכת הפוליטית ובפני כוחות שוק שעניינם אינטרסים כלכליים צרים.

לצידם, נמצא גם פקידות אחרת, יהירה, יודעת כל, אינה רואה את הציבור כפרטנר, ומבחינתה – "מה מבין הציבור? מה יש לו להביא לדיון? הצעות? פתרונות? מה זה, כך נשאל באירוניה – ועד עובדים?"

מעל הכול – היעדרה של שקיפות. חוסר זה עולה החל מההחלטה שלא לפרסם את הפרוטוקולים ולגנוז אותם לתקופה של לא פחות מ-15 שנים, והמשך בדיונים השופכים אור על נתונים ועובדות שלא נחשפו ברבים. אלה מציגים את דרך קבלת ההחלטות על אף הצגת מידע המבהיר את משמעות ההחלטות הכלכליות הבעייתית. כך, למרות הידיעה כי קבלת החלטות מסוימות פוגעות באופן ישיר באזרח ובחברה, הן מתקבלות. כלפי חוץ משחקים במספרים על מנת להסוות ולטשטש נתוני אמת. הממצאים שמניתי עולים ממכלול הנושאים בהם עסקה הוועדה. החל ממדיניות פיסקאלית, המשך בנושאים חברתיים – דיור, קצבאות, מערכת הרווחה וכיוצא באלה; וכלה בקשר עם הציבור ושיתופו.

כאשר קוראים את הדברים אין צורך לשאול מדוע הייתה המחאה בקיץ 2011. אין גם צורך לשאול מדוע קמים ארגוני החברה האזרחית וזועקים על הידרדרותם של השירותים לאזרח, על מצוקתן של משפחות ועל מדיניות אטומה לצרכי הציבור. אולם השאלה היא לא מדוע זה היה, כי אם – כיצד למנוע הישנות הדברים בעתיד.

דוח טרכטנברג מציג בפני כל את חולשתם של מנגנוני האיזון בתוך המערכת הכלכלית השלטונית. מציאות זאת קוראת לחברה אזרחית חזקה, כזו המוכנה ויודעת להיות שומר סף, להתריע בשער ונכונה לפעול כנגד תופעות בלתי ראויות וכנגד מדיניות ציבורית הפוגעת באזרח ובחברה. ממשלות ישראל טרם למדו כי חברה אזרחית חזקה היא היוצרת מדינה חזקה, ולהפך. רק ממשלה חלשה חוששת מחברה אזרחית פעילה. חשש זה הוא המביא את מערכת השלטונית להסתגר, להעכיר את השקיפות, להימנע משיתוף פעולה ולהניח מכשולים בדרכם של הארגונים.

ממשלות בעולם, מבינות ומפנימות את התהליכים העוברים על החברה ומעצבות מדיניות כלכלית ציבורית חדשה. בארה"ב, לדוגמה, הכריז הנשיא אובמה, בשנת 2009, על מדיניות 'השקיפות והממשלה הפתוחה', ובאנגליה הכריזה הממשלה, בשנת 2010, על מדיניות ה'חברה הגדולה'. שתי אלה הן דוגמאות להכרה בחשיבותה של חברה אזרחית ושתוף פעולה עמה. הגיעה העת כי גם בישראל תחל חשיבה מחדש שתכלול פתיחות כלכלית שקופה ומשתפת. הממשלה החדשה שתקום בימים הקרובים חייבת לאמץ שקיפות כלכלית חד משמעית.

ד"ר ניסן לימור, ראש המכון לאחריות חברתית, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. לשעבר מנכ"ל בית הנשיא והמל"ג.