רק 30% מהשכירים מרגישים כי יש להם אופק מקצועי במקום עבודתם - כך עולה מסקר מיוחד שערכו עבור "גלובס" סינריון מערכות וגיאוקרטוגרפיה. הסקר נערך בסוף פברואר וכלל 479 נסקרים.
מטרת הסקר הייתה לבדוק עד כמה השכירים במשק הישראלי מרגישים שמקום עבודתם מנסה לשמר אותם. בתשובה לשאלה "באיזה מידה אתה מרגיש כי מעודדים אותך להישאר במקום עבודתך", ענו 68% את התשובות "במידה רבה מאוד" ו"במידה רבה".
אבל כשהתבקשו הנסקרים לענות כיצד מעסיקיהם מנסים לעודד את הישארותם במקום עבודתם לאורך זמן, התקבלו תשובות שונות לגמרי. מהסקר עולה כי רק 38% מרגישים שמעודדים אותם להישאר במקום עבודתם באמצעות תגמולים כספים. כאשר בוחנים את ההבדלים המגדריים בתשובות לשאלה זו רואים, כי רק 29.5% מכלל השכירות מרגישות כי התגמול הכספי שהן מקבלות מעודד את הישארותן במקום עבודתן, בעוד שבקרב הגברים חשים כך 45.9%.
עוד עולה מהסקר כי רק 36% מרגישים כי משקיעים בהם באמצעות הכשרות והשתלמויות מקצועיות ורק 30% חשים כי יש להם אופק מקצועי במקום עבודתם. במגזר הציבורי חשים 32% מהשכירים כי יש להם אופק מקצועי, לעומת 28% בלבד במגזר הפרטי.
פרופ' דליה מור, דיקנית ביה"ס למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי במכללה למינהל, מנסה להסביר את הפער בין שיעור העובדים הגבוה יחסית שחשים שהארגון מעודד את הישארותם לאורך זמן באופן כללי, לבין השיעור הנמוך של עובדים שחשים שמנסים לשמר אותם באמצעות תוכניות הכשרה שונות, או באמצעות תגמולים כספיים.
"אנשים מרגישים שהם חייבים להגיד 'כן, משקיעים בי', כי אם לא היו משקיעים בהם ואם לארגון לא אכפת מהם אז מה הם עושים שם? לכן, רוב האנשים יגידו שמשקיעים בהם - אחרת יהיו במצב של דיסוננס קוגניטיבי", היא אומרת.
יצחקי קורן, סמנכ"ל השיווק של סינריון מערכות, המתמחה בפתרונות תוכנה לניהול המשאב האנושי, אומר בתגובה לתוצאות הסקר כי "חברות מדברות המון על כמה הן משקיעות בשימור עובדים. אבל בפועל, לפי הסקר, רואים שהן עושות פחות ממה שהן אומרות". קורן מזכיר כי עובדים שאינם מחויבים לארגון, כאלה שמרגישים כי הארגון אינו עושה מאמצים לשמר אותם, יעלו לו בסופו של דבר הרבה מאוד כסף. "אלו עובדים שהתפוקה שלהם נמוכה יותר. עובדים שמתישהו, כשתהיה להם הזדמנות, יעזבו - והחלפתם תעלה לארגון כסף רב".
גם מור מסכימה כי רוב הארגונים מנסים לשדר שאכפת להם מהעובדים, אבל כשיורדים לפרטים רואים שזה לא בדיוק מתקיים.
- האם לא יהיה תמיד פער בין מה שהעובד מצפה לקבל למה שהמעסיק יכול לתת, וכתוצאה מכך נוצר חוסר שביעות הרצון של העובדים?
מור: "יש לנו נטייה לראות את השכר שאנו מקבלים כמשהו שמגיע לנו, ולכן אנו תמיד שואפים ליותר. זו נקודה שבה מעסיק לא יכול להפוך את העובד למרוצה בהכרח. הנושא של הכשרות מקצועיות הוא תופעה חדשה יחסית, והדרישה להן אופיינית יותר לאנשים צעירים. ההכשרות נותנות כלים להתמודד עם שוק העבודה, הן מהוות בסיס לקידומים, והדור הצעיר רוצה להתפתח - הוא רוצה גיוון ושינוי. הדור הצעיר מרגיש כי כמה שיתנו לו יותר הכשרות, ככה נותנים לו יותר אופציות. המעסיקים לא בהכרח רוצים את זה".
יצחקי: "תמיד יישארו עובדים לא מרוצים, אבל הבעיה המרכזית היא שחברות רבות בישראל לא משקיעות כמעט דבר בפיתוח של שיטות לשימור עובדים. ארגונים בארץ לא תמיד ערוכים לשימור, והם לא מבינים ששימור הוא לא רק העלאות שכר מדי פעם, אלא לתת לעובד הכשרות שונות, לתת לו אפשרות קידום, לשקף לו את הארגון - לא לחסום אותו ממידע רלבנטי".
צביקה גנדלמן, משנה למנכ"ל הלפרין יועצים (HMS) חברת ייעוץ למגזר הפיננסי, מוסיף כי "גם אם המעסיק ימלא את הציפיות הכספיות של העובד לתקופה מסוימת, יתעוררו אצל העובד ציפיות חדשות. בעולם התעסוקה קיימת תחרות מתמדת - עובד נוטה לראות את הדשא של השכן, והוא תמיד ירוק יותר. לשם טבעי שישאף ולשם ישווה עצמו. זה יכול ליצור תחושה של תסכול - למרות שיתכן שבאופן יחסי לא רע לאותו עובד.
"מצד שני, ההנחה של המעסיקים היא שדי בשכר ובמה שהתחייבו עליו בחוזה כדי להניח את דעתם של העובדים, וזו טעות. יש דברים נוספים שארגונים יכולים לעשות, שלא עולים כסף רב, שמסייעים בשימור עובדים כמו יצירת אווירה נעימה. עובד שעבד במקומות שונים ידע להעריך את הארגון אם במקום הקודם חווה אווירה מלחיצה וקודרת, וכעת הוא בסביבה רגועה. יצירת סביבת עבודה נעימה מצריכה בין היתר ללמד את המנהלים בארגון לתת לעובדים פידבקים חיובים באופן שוטף. לזה צריך מדיניות ארגונית נכונה, לא השקעה כספית".