מי שומר על התורמים?

בימים האחרונים שמענו על מעשה הונאה מכוער של אדם שביקש לנצל את טוב ליבם של אזרחים כאשר פנה לציבור במגוון כלי התקשורת בבקשה לתרום לניתוח עבור בתו החולה, כביכול, במחלת הסרטן. מקרה זה, שאינו הראשון בישראל, מעלה את השאלה – מי אחראי על תרומות מן הציבור?

תופעת פנייה לציבור בבקשה לתרום חוזרת על עצמה באינסוף מופעים, החל מהטלפונים שאינם מפסיקים לצלצל, המשך בקופות למיניהן בחנויות, בקיוסקים ובכל מקום אפשרי, דרך ילדים הדופקים בדלת הבית וגם בהתרמות ברחוב. אין בישראל נתון על היקף התרומות הניתנות בדרכים אלה, אך ידוע כי שיעור בלתי מבוטל מסכומים אלה זורם לכיסם הפרטי של מי שאין לו כל עניין בפתרון בעיה חברתית זו או אחרת. הדבר קיים גם במגזר החרדי המתרים לקראת פסח (קמחא דפסחא) ואין לנו שמץ מושג מי באמת מקבל את הכסף.

סוגי התרומות והמענקים המגיעים לפרטים ולארגוני החברה האזרחית מועברים בנתיבים שונים, בהם מענקים מהממשלה, מקרנות פילנתרופיה, מגמ"חים, מתאגידים עסקיים, מבעלי הון ומאזרחים. ניתן למיין את אלה לשני סוגים עיקריים – אלה שביכולתם להתנות את נתינתם, לקיים קשר עם מקבל התרומה, לקבל מידע על השימוש בכספם ואף לפקח, ככל שנדרשו. במקביל, אלה שאין להם את יכולות אלה, קרי – האזרח הבודד. מדינות רבות בעולם ערות למציאות זאת ועל כן הסדירו את סוגיית גיוס הכספים מן הציבור, תוך דגש על שני היבטים – האחד, מי רשאי לגייס כסף מן הציבור וכיצד; השני, הגנה על האזרח הבודד. באנלוגיה ניתן לומר כי ההסדרה הננקטת על ידי מדינות דומה לזו הקיימת בשוק ההון לגבי יועצי השקעות ותשקיף לציבור באשר למטרות גיוס הכספים.

ממשלת ישראל טרם הסדירה את סוגיית גיוס הכספים מן הציבור, על אף הפרצה הקוראת לגנב המצויה במצב הנוכחי. מעניין לציין כי באשר לקיום הגרלות, הזדרז המחוקק וקבע כללים ברורים בחוק העונשין למקיים הגרלה בלא היתר משר האוצר. פעולה דומה לא נעשתה לגבי גיוס כספים מן הציבור. פעולה שהייתה חייבת להתבצע כבר לפני שנות דור.

את הטיפול בנושא תרומות הותירה הממשלה לרשם העמותות אשר תחת הכותרת הגנה על הציבור, התווה רגולציה גם במקרים בהם אין היא נחוצה. מדוע נדרש הרשם למענקים הניתנים על ידי משרדי הממשלה, תאגידים, קרנות פילנתרופיה ובעלי הון, האם אלה אינן יודעים להבטיח שכספם ישמש ליעדו? מה שנותר פתוח בלא מענה היא ההתרמה מן הציבור.

את המענה הנדרש יש לתת בשני מישורים: האחד, הסדרה חוקית של נושא גיוס כספים, בדומה להסדרה בנושא הגרלות. השני, הקמתן של קרנות פילנתרופיה אשר יעודן יהיה גיוס כספים מן הציבור למקרים של סיוע לפרט. קרנות אלה תוכלנה לבדוק כל מקרה לגופו וליצור אמון כלפי ציבור האזרחים המבקשים לסייע לזולתם בפתרון מצוקות אלה ואחרות. בנוסף, במקרים מיוחדים תוכלנה הקרנות לסייע ממשאביהן, לרבות שימוש בכספים שנתרמו בעבר ולא נוצלו במלואם. כיום, אין בישראל הסדר מיוחד לקרנות פילנתרופיה ציבוריות חסרונן מורגש והגיעה השעה כי עניין זה יבוא על תיקונו.

ראוי לצפות מן הממשלה החדשה ובמיוחד משרת המשפטים הנכנסת ח"כ ציפי לבני, להגן על הציבור תוך מתן מענה מהיר והולם לסוגיה זאת.

ד"ר ניסן לימור, ראש המכון לאחריות אזרחית, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, לשעבר מנכ"ל המל"ג ובית הנשיא