פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: עסקת "פוטאש" בחצר האחורית של הגלובליזציה

      החברה הקנדית צפויה לרכוש בקרוב את מפעלי ים המלח בצעד שנראה כמסמר האחרון בארון הקבורה של התעשייה שתוצרתה אמורה לשרת דווקא את תושבי הארץ. מה שבטוח - הממשלה תומכת

      שני אירועים כלכליים התרחשו בשבוע שעבר ועלולים להפוך לבעלי משמעות חברתית גדולה בחצר האחורית של הגלובליזציה: הנגב. מפעל ההיי-טק "מיקרון" בקריית גת צפוי להיסגר אם לא יימצא לו קונה, ואלפי עובדים מאזור הדרום יישלחו הביתה. בדיון שנערך בכנסת סירב יו"ר ועדת הכספים להעניק לו סיוע ממשלתי, כל עוד אין ודאות מלאה שהעובדים אכן לא יפוטרו בעת מכירתו או החלפת בעלותו. במקביל, עובדי קונצרן כימיקלים לישראל (כי"ל) המופרט המשיכו במחאות נגד המכירה הצפויה של מפעלי ים המלח לחברה הרב-לאומית הקנדית "פוטאש".

      ומדוע הנגב הפך לחצר האחורית של הגלובליזציה? כי לאזור גיאוגרפי כלשהו יש זכות קיום, כלכלית וחברתית, בעולם הקפיטליזם הגלובלי רק בעקבות התועלת שמפיקים ממנו חברות רב-לאומיות ובעלי ההון. והסקר האחרון שנערך לפני מספר שנים על תעשיות הנגב, על ידי הרשות לפיתוח הנגב ומרכז הנגב לפיתוח אזורי, רק מאשר זאת. בהקדמה לסקר המקיף נכתב כי "תהליך הגלובליזציה הוא מרכיב חשוב ומרכזי במסגרת השינויים המתרחשים בתעשייה הישראלית והביטוי הבולט ביותר של תהליכים אלה על התעשייה בנגב הוא הירידה הדרמטית של ענף הטקסטיל וההלבשה". זאת בשל סגירתם של מפעלי הטקסטיל והעתקת חלקם למדינות השכנות. בדצמבר האחרון אף נסגר מפעל "כיתן" המיתולוגי שבדימונה ופוטרו עשרות מעובדיו האחרונים.

      רק ישראל תהיה מוכנה לוותר על אוצרות הטבע שלה

      לדברי עורכי הסקר, "תעשיית הטקסטיל המסורתית פינתה את מקומה לטובת מפעלי-ייצור בענף החשמל והאלקטרוניקה. מדובר בעיקר במפעלים עתירי-עבודה המאופיינים בעבודה שגרתית בשכר נמוך ושאין בהם כמעט מחקר ופיתוח". זהו תהליך הנמשך מזה יותר מעשור וכולל את הקמת מפעל "אינטל" בקריית גת, תוך מתן סיוע ממלכתי נדיב למדי. ב"אינטל" מועסקים כ-3,000 עובדים (יצוין שרק 4% מהם תושבי העיר). כמו כן, הוקמו מפעלים נוספים: "וישיי" בדימונה ובבאר שבע, "מוטורולה" בערד, "אמדוקס" בשדרות, "פלקסטרוניקס" ו-""ECI באופקים. רובם אינם מאורגנים. הענף זה מעסיק את מספרם הרב של העובדים בנגב.

      ענף הכימיה והמינרלים האל-מתכתיים, הוא המעסיק הגדול שני: 25% מעובדי התעשייה, רובם מועסקים במפעלים של כימיקלים לישראל. על פי אותו סקר, שליש מעובדי הנגב מועסקים במפעלים גדולים ובהם יותר מ-500 עובדים לרבות אלה שבבעלות החברות רב-לאומיות, רובם ככולם בשני הענפים שצוינו ושרוב תוצרתם מיועדת לייצוא. שליש נוסף מועסק במפעלים שבין 100 ל-500 עובדים, שרוב תוצרתם אף היא מיועדת לשיווק בחו"ל. אך, המעסיק הגדול מכולם הוא קונצרן כי"ל המופרט.

      כך שהחצר האחורית של ישראל המשולבת היטב בגלובליזציה הקפיטליסטית ורכישת מפעלי ים המלח על ידי החברה הרב-לאומית הקנדית מהווה את המסמר האחרון בארון הקבורה של התעשייה שתוצרתה אמורה לשרת דווקא את תושבי הארץ. עם השלמת העסקה, "פוטאש" למעשה תשלוט כלכלית על כל ים המלח, שתחת ריבונות ישראלית (כולל שטח כבוש מהשטחים הפלסטיניים) וירדנית. זאת, מהסיבה ש"פוטאש" שולטת גם במפעלים שבצד הירדני לאחר שבית המלוכה החליט להפריט אותם.

      "'פוטאש' רק תיקח את הרווחים של כי"ל - לקנדה"

      למדינת ישראל יש מניית זהב בכימיקלים לישראל, מה שאומר שעוד לפני ש"פוטאש" מתחילה לדבר עם בעלת השליטה, משפחת עופר, היא צריכה לנהל משא ומתן עם ממשלת ישראל. אך, ראשי הוועדים בים המלח, רובם חברי ליכוד, לא סומכים על ראש הממשלה. "שלושה שבועות לפני הבחירות, ישבנו יו"ר מועצת העובדים של מפעלי ים המלח, ארמונד לנקרי, ואני עם ראש הממשלה נתניהו, שבא לכנס פוליטי בבאר שבע. ישבנו שלושתנו,חמש דקות, מסביב לשולחן - מסביב היינו מוקפים באנשים. הסברנו לו ממה אנחנו חוששים. לא יצאנו מהפגישה הזאת מעודדים. אפילו מאוכזבים. לאחר מכן עוד פעלנו בכל הכוח כדי שייבחר", גילה בריאיון יו"ר ועד העובדים במפעל תרכובות ברום של כי"ל ברמת חובב, אבנר בן סניור, והוסיף: "ראש הממשלה רואה את כל סיפור המיזוג של כי"ל ב'פוטאש' דרך החור שבגרוש ואנחנו מקבלים את הרושם שהוא נחוש לעשות עסקה. אנחנו לא נאפשר את זה.

      "פוטאש לא מבקשת להשתלט כאן על חברה כושלת, שאחרי הרכישה היא תשקיע בה הון ותעלה אותה על דרך המלך, ולא מתכוונת לבנות כאן מפעל חדש או תשתיות - כי לא צריך והכול כבר קיים ועובד. למהלך כזה אין שום ערך מוסף מבחינת ישראל. 'פוטאש' רק תיקח את הרווחים של כי"ל - לקנדה", הדגיש בן סניור. לנקרי, יו"ר מועצת העובדים של מפעלי ים המלח, הוסיף: "אם עסקה כזאת תצא לפועל, 'פוטאש' תשלוט על כל שוק האשלג בעולם. אבל הידע שרכשנו במשך שנים, ההשקעות האדירות בתשתיות - הכול יעבור לירדן. מה יישאר לנגב מכל העסקה הזאת? רק דבר אחד: אבטלה. מה תגיד למישהו בהנהלת הענקית הזאת? שכי"ל היא מנוע הצמיחה המרכזי של הנגב, שאחראי ליותר מ-20% מהתמ"ג שלו? מבחינתם שהנגב יתייבש. בכלל, איזו מדינה בעולם תהיה מוכנה לוותר על אוצרות הטבע שלה?". אך התשובה מובנת מאליה. מדובר בישראל.

      הרי ממשלת ישראל כבר מסרה את עתודות הגז לטייקונים בשיתוף עם חברה אוסטרלית. הצעד המשלים "המתבקש", על פי תפיסת העולם הקפיטליסטית הניאו-ליברלית של ממשלת הימין החדשה-ישנה, הוא מכירת כי"ל. אבל יש עוד מקום למקצה שיפורים, ראשי הוועדים בים המלח צריכים להוכיח במאבקם הנחוש שהם נאמנים לחבריהם ולתושבי הנגב - ולאו דווקא לתליינים (על ידי תמיכתם בנתניהו בבחירות האחרונות). כי זו ההכרעה: יש לבחור בין טובתם של אזרחי ישראל לבין האינטרסים של בעלי ההון המקומיים והזרים. קיימת וודאות אחת: ברור לטובת איזה צד תתייצב הממשלה.

      * ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית www.sea.org.il