בנקים ישראליים עומדים למכירה ועסקות אין

אם היתה בישראל חנות למכירת בנקים, סביר להניח שביקור בה בימים אלה היה מגלה מדפים עמוסים בסחורה. בנקים גדולים היו מונחים לצד בנקים קטנים, בנקים פרטיים מוצבים סמוך לבנקים ממשלתיים, גרעיני שליטה מוצעים במקביל לחבילות של מניות מיעוט. על כמה מהבנקים היו מן הסתם מודבקות תוויות של מחירי סוף העונה, ואחרים היו מוצעים במבצעים מיוחדים ("קנה את דיסקונט, קבל גם את דיסקונט ניו יורק"). ייתכן בהחלט שבכניסה לחנות היה משתרך תור ארוך של מתעניינים - מקצתם מסוגלים לרכוש מוצר זה או אחר, אבל רובם כאלה שיצטרכו להסתפק באזכור שמם כמי שעמדו בתור לרכישת בנק.



חנות וירטואלית זו משקפת מציאות ריאלית מאוד. לא מוגזם לקבוע שכל הבנקים בישראל עומדים למכירה כיום, בשלמותם או בחלקם. שמות של מתעניינים יש אמנם רבים, אבל עסקות אין. הן להתעניינות לכאורה והן להיעדר העסקות יש לא מעט סיבות.



ראשית, לסחורה ולהתעניינות. הבנקים נסחרים במחירים נמוכים ב-50%-30% מהונם העצמי. יש המאמינים כי במחירים כאלה ניתן להשיג מציאות ולהשתלט על בנקים, ואפילו לקבל מכתב תודה. ייתכן כי אלה גם מניחים שהיחלשות הפיקוח על הבנקים עקב קריסת בנק למסחר, תוביל להקלה בדרישות הפיקוח ותפלס להם דרך לרכישת בנק - מהלך שבעבר לא ניתן היה לבצע ללא ייסורים קשה.



לאומי



בבנק לאומי העניינים מתנהלים בעצלתיים. הוועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר, אוהד מראני, פירסמה אתמול לאחר דחיות רבות את המלצותיה להפרטת הבנק באמצעות הבורסה. התנאים בשוק ההון עד כה לא היו טובים לביצוע הנפקה כזו, ונראה כי ההמתנה לא הזיקה לבנק. הדברים לא אמורים לגבי שלמה אליהו וחברת מגדל, שהצטיידו כל אחד בכ-9.5% ממניות בנק לאומי במטרה להתמודד על רכישתו בבוא העת, ונותרו כיום עם השקעה שנשחקה בעשרות אחוזים והפסד על הנייר של כמה מאות מיליוני שקלים כל אחד. בכל מקרה, מדובר במודל מכירה חדש שעדיין לא נוסה בישראל. כעת נותר לראות אם יצליח ויוכל לשמש בסיס להפרטת הבנק.



המלצותיה של ועדת מראני קובעות, בין השאר, כי ניתן יהיה לארגן גרעין שליטה באמצעות הבורסה בתנאים הבאים: רכישת 5% מהונו של בנק תחייב קבלת היתר מבנק ישראל; רכישת 2.5% מהבנק תחייב דיווח לבנק ישראל; רוכשי מניות בבנקים לא יוכלו להתמנות לדירקטורים באותו בנק; הסכמי הצבעה ושיתוף פעולה בין בעלי מניות יחייבו קבלת אישור מהפיקוח על הבנקים. בכל מקרה, ההמלצות יחייבו תהליך חקיקה, ועד אז המדינה תנסה למכור בבורסה 7%-6% מהון המניות של בנק לאומי. באשר לאליהו ומגדל, נקבעו הוראות מעבר שלא יחייבו אותם לקבל היתר על כך שהם כבר מחזיקים ביותר מ-5%.



הפועלים



יוסי מימן ניהל באחרונה מגעים לרכישת 33.3% מחברת תעשיות מלח תמורת כ-90 מיליון דולר, ואופציה לרכישת 13.3% נוספים. עסקה כזו היתה מכניסה את מימן לדירקטוריון בנק הפועלים ולגרעין השליטה בבנק, ומעניקה לו את אחת מעמדות ההשפעה החשובות במשק. המגעים בין מימן למשפחת דנקנר הסתיימו בלא כלום עוד לפני שהתחילה בדיקת מועמדותו של מימן על ידי בנק ישראל. הסדרי החסימה של מניות בנק הפועלים יפוגו בעוד חודשיים, ואז תוכל הקבוצה כולה למכור את השליטה בבנק. בעבר הצהיר יו"ר דירקטוריון הבנק, שלמה נחמה, על רצונו לראות משקיע בינלאומי אסטרטגי משתלב בבעלות על הבנק. עד כה זה לא קרה.



דיסקונט



מאז נודע על כוונתו למכור את בנק דיסקונט ניו יורק, עשה דיסקונט הרבה מאוד כותרות. הבנק מנהל מגעים עם בנק הפועלים, עם משפחת ספרא ועם בנק לאומי. מלבדם פורסמו עוד כמה שמות שעשויים להתעניין בבנק, ובהם אדגר ברונפמן (אחיו צ'ארלס התמודד בעבר פעמיים על רכישת בנק הפועלים ונסוג ברגע האחרון), כמה מנהלים בכירים בבנק של אדמונד ספדיה (שעליו אומרים כי הוא רוצה להיות ספרא כשיהיה גדול), וכמה שמות שלא עושים רושם רציני.



בשלב זה אמור דיסקונט להגיע להסכם עקרונות עם אחד הקונים - כנראה הפועלים או ספרא - ואז להציג בפני משרד האוצר את פרטי העסקה לקבלת אישור. במקביל נבדקת באוצר האפשרות לנצל את ההתעניינות בדיסקונט כדי למכור את דיסקונט כולו, אך לאור ניסיון העבר לא סביר שיפורסם מכרז למכירת הבנק מבלי שיימצאו שניים-שלושה מתמודדים רציניים.



המזרחי



גם בנק המזרחי הוא ספק כותרות לא קטן. יחסיהם של בעלי השליטה בו, משפחת עופר ומשפחת ורטהיים, עלו על שרטון, והם מחפשים דרך להיפטר זה מזה ומהבנק. בעבר ניהלה משפחת עופר מגעים למכירת הבנק לסיטיבנק ולמגדל, אך אלה לא עלו יפה. המזרחי שנחשב הקבוצה הבנקאית הרביעית בגדולה בישראל (כולל בנק טפחות), הוא מועמד קלאסי למיזוג עם בנק בינוני אחר (דיסקונט או הבינלאומי), בשל התמיכה של הרשויות במהלך כזה ובשל פוטנציאל שיתוף הפעולה הבלתי ממומש עם בנק טפחות.



מרכנתיל



בנק אחר העומד למכירה הוא מרכנתיל, הנמצא בבעלותו המלאה של דיסקונט. מרכנתיל הוא הבנק השביעי בגודלו בישראל, ומתמחה בפעילות במגזר הערבי. לפני כמה חודשים הודיע לבנק איש העסקים הבריטי ברנרד שרייר, כי אינו מתכוון לנצל אופציה שניתנה לו לרכישת 50% מהונו של מרכנתיל במחיר המשקף 95% מהונו של הבנק.



הבינלאומי



המצב בבנק הבינלאומי עדין למדי. מצד אחד, לא ידוע על מגעים ספציפים שמנהלת משפחת ספרא למכירת השליטה בבנק, אך מצד שני ברור כי מצב הבנק כבר לא מה שהיה פעם. הגוף שנחשב נועז, צעיר וחדשן, נהפך בשנתיים-שלוש האחרונות למסובך באשראי ענק לחברות עסקיות כמו גד זאבי, תבל, יו.פי.סי וגילת, שגרמו לו לעבור להפסד ברבעון הראשון של 2002 - לראשונה בתולדותיו.



היחסים בין יו"ר הבנק, שלמה פיוטרקובסקי, לאחים מואיז ויוסף ספרא אינם כתמול שלשום, ונראה כי החבל הארוך שנתנו לו בעבר הולך ומתקצר. אם פיוטרקובסקי יביא עסקה מעניינת לאחים ספרא (למשל מיזוג עם המזרחי), הוא יצליח לשקם את הבנק ואת תדמיתו שנפגעה. לא ברור אם במצבו הנוכחי של הבנק ובמערכת היחסים המתוחה בין הבעלים ליו"ר יסכימו הבעלים להזרים מאות מיליוני דולרים הדרושים לרכישת בנק אחר.



אגוד



הסכסוך ב