אתמול (ד') התבשרנו שבנק לאומי החליט בעקבות הלחץ הציבורי להקפיא את המגעים למחיקת חלק מחובותיו של נוחי דנקנר בהיקף 150 מיליון שקל. ההקפאה באה בעקבות לחץ ציבורי והודעת המפקח על הבנקים, דודו זקן, שמבקש לבחון את המחיקה. למקהלת המתנגדים הצטרפו חברי כנסת רבים ואנשי ציבור מכל קצוות הקשת. דנקנר בוודאי הופתע לנוכח המחאה הציבורית הגדולה שהמהלך עורר בקרב שדרות הציבור הרחב.
אלשטיין מתמהמה בעיה
למהלך של לאומי יש "השפעות בנקאיות סביבתיות" נוספות שכן חובותיו של דנקנר וחברותיו לבנק הפועלים אינם קטנים מהיקף החובות ללאומי. מערכת היחסים הידידותית בין רקפת רוסק עמינח מלאומי דומה דמיון זהה כמעט למערכת בין דנקנר לציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים.
הבנקאים הנושים הנוספים כאלי יונס ממזרחי ואנשי דיסקונט אינם ידועים כמוחקי חובות סדרתיים ולפיכך יתכן שלפתע נפתחה לדנקנר חזית חדשה שהוא לא לקח בחשבון. יתרה מכך, הלחץ הציבורי תקשורתי אינו צפוי לרדת והמחיקות לדנקנר מעוררות הפעם זעם עצום שלא ראינו בעבר בהסדרי החוב של דלק נדל"ן (יצחק תשובה) או באפריקה (לב לבייב) והזעם רק הולך ומתגבר. לכעס הזה ראשי הבנקים מודעים היטב והם לא ימחקו חובות במהירות מחמת חששם מתגובות הציבור.
נוחי דנקנר בנה את הצלת אי.די.בי. על השקעתו הנוספת של אדוארדו אלשטיין (75 מיליון דולר לאחר 25 מיליון דולר שכבר הושקעו) בחברת האם "גנדן" שמחזיקה באי.די.בי. אלשטיין היה אמור להזרים כסף לאחר שדנקנר ואי.די.בי. היו מגיעים להסדר נושים שלאחריו אפשר היה לנסות למכור ולשקם את הקונצרן המתנדנד. תוך כדי שמירת מעמדו של דנקנר כבעל השליטה דבר שמוטל עכשיו בספק.
נכון לעכשיו האופציה להשקעה של אלשטיין נדחית מזמן לזמן וההסדר מבושש להגיע. כל התרגילים שדנקנר מנסה לבצע כמו מכירת "כלל ביטוח" לכור או 50% לקרן זרה מעוררים תמיהות בקרב הציבור והתקשורת וזוכים לכותרות של "העברת כסף מכיס לכיס" במקום להביא כסף מהבית. תמוה שדנקנר לא מכר עד היום עוד חברה (חוץ ממכתשים) לגורם חיצוני שהייתה מזרימה הון פנימה, לבית.
כך או אחרת, המאבק על שרידות אי.די.בי. כקונצרן ומניעת פירוקו אינו רק מול קרן יורק והנושים אלא הפך לבמה ציבורית סוערת. חזית חדשה, הציבור יכול להפוך על דנקנר את כל ניסיונות השיקום-מחזור-מחיקת חובות ולמוטט את אי.די.בי.
מתי אלפר, כלכלן, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה