הפיקוח: משקי הבית תורמים 66% מרווחי הבנקים - בפער ריבית כפול מזה של המגזר העסקי

מאת מוטי בסוק



הרווח הנקי של 5 הקבוצות הבנקאיות הגדולות הצטמצם אשתקד באופן משמעותי; מ-3.9 מיליארד שקל ב-2000, ל-2.1 מיליארד ב-2001. במקביל, ירדה התשואה להון מ-11.7% ב-2000 ל-5.9% בלבד ב-2001 - כך נכתב בסקירה השנתית של בנק ישראל, "מערכת הבנקאות בישראל" ל-2001.



בסקירת המפקח נעשה לראשונה ניתוח התוצאות העסקיות של הקבוצות הבנקאיות, לפי מגזרי פעילות. מהניתוח עולה שמגזר משקי הבית היה מוקד הרווח וההכנסה העיקרי של הבנקים. כ-66% מההכנסות המימוניות והתפעוליות של הבנקים מקורן במגזר זה. עם זאת חלקם של משקי הבית בתיק נכסי הבנק קטן יחסית, 37%. הסיכון הכרוך בפעילות משקי הבית נמוך מהסיכון בפעילות הבנקים במגזר העסקי. הדבר משתקף במשקל הנמוך של הפרשות לחובות מסופקים בגין משקי הבית, 25% בלבד.



בנק ישראל מציין כי הרווחים הגבוהים של הבנקים ממגזר משקי הבית משתקפים במידה רבה בפערי הריביות במגזר השקלי הלא צמוד (7.5%) לעומת פערי ריבית של 3.8% במגזר העסקי. המפקח על הבנקים קובע כי פערים גדולים אלה בריביות מלמדים כי רמת התחרות על משקי הבית במערכת הבנקאות, נמוכה.



התשואה להון בעשר השנים 2001-'92 ב-5 הקבוצות הבנקאיות הגדולות היתה 9.3% בממוצע. ב-91-'88' היתה התשואה הממוצעת להון 11.2%. הסיבות להרעה בביצועי מערכת הבנקאות ב-2001 היו המיתון הכלכלי, ההחרפה באירועים הביטחוניים והמשברים בשווקים. לדעת הפיקוח ,הסיבה לירידה ברווחי הבנקים היא עלייה של 86% בהפרשותים לחובות מסופקים. ההפרשה הסתכמה ב-4.4 מיליארד שקל ב-2001לעומת 2.3 מיליארד ב-2000. סיבה נוספת לירידה ברווחיות הבנקים היא הירידה בתרומה לרווחים של החברות המוחזקות. ההשקעה בחברות המוחזקות הניבה ב-2000 רווחים של 1.8 מיליארד שקל, לעומת 1.4 מיליארד ב-2001.



בניגוד לירידה בפעילות המשקית ב-2001, פעילות הבנקים המסחריים המשיכה לגדול ובמיוחד גדל האשראי לציבור, עלייה של 11%, כמו בשנים האחרונות. הגידול באשראי הבנקאי מבטא, לדעת טל, מעבר ממימון חוץ בנקאי למימון בנקאי. לדבריו, השפל בשוקי ההון בעולם, המשבר בענפי טכנולוגיית העילית והזעזועים בשווקים הפיננסיים בחו"ל, צימצמו את היכולת של חברות ישראליות לגייס הון. לפיכך, הן נאלצו לפנות למערכת הבנקאות המקומית. הסטה זו העבירה חלק גדול מסיכון האשראי למערכת הבנקאית, ולכן עלו יחס האשראי לתוצר העסקי (המבטא ירידה בכושר ההחזר של הלווים), שיעור ההפרשה לחובות מסופקים ושיעורי האשראי שבהשגחה מיוחדת מסך האשראי.



עליות אלו מבטאות ירידה באיכות האשראי בבנקים. בנוסף, עלה היחס של רכיבי הסיכון לסך הנכסים - המבטא מעבר לתמהיל נכסים מסוכן יותר בבנקים. ההרעה באיכות תיק האשראי איפיינה את רוב ענפי המשק ובלטה בעיקר בענפי התקשורת ושירותי המחשב, בינוי, נדל"ן, בתי מלון, שירותי אוכל והארחה.



הלימות ההון עלתה קלות ב-2001, מ-9.24% ב-2000 ל-9.38%. ואולם רוב הקבוצות הבנקאיות הגדולות נמצאות קרובות מאוד ליחס ההון המזערי הנדרש מהן, 9%. כמו בשנים האחרונות, העלייה הקלה בהלימות ההון ב-2001 היתה מלווה בעליית מרכיב ההון המשני שמשקף את החלק הפחות יציב בהון. לדברי טל, הקושי לגייס הון ראשוני בשל תנאי השוק, והאפשרות שהרווח הנקי של הבנקים ב-2002 יהיה נמוך מזה של 2001 - עשויים לצמצם את יכולת הגידול באשראי הבנקאי.



לדעת בנק ישראל, לשפל בשוק ההון המקומי היתה השפעה ניכרת על ההכנסות התפעוליות של הבנקים מהפעילות בשוק זה והן הצטמצמו ב-14%, והסתכמו בכ-1.9 מיליארד שקל. משקל ההכנסות מהפעילות בשוק ההון בסך ההכנסות התפעוליות ירד לכ-26% ב-2001. בנק ישראל מזכיר עם זאת כי ב-2001 נרשמה עלייה בתעריפי השירותים הבנקאיים ב-1.9%, כפי שמשתקף במדד העמלות.



לפי הדו"ח, רמת הרווחיות של הבנקים למשכנתאות נותרה ב-2001 גבוהה כמו בשנים קודמות (10%), בשל גידול ברווח המימוני ושיפור ביעילות התפעולית. תרומת החברות הבנקאיות בחו"ל גדלה מאוד ב-2001, בעיקר בשל הפיחות הריאלי בשקל והודות לשיפור קל ברווחיותן והרחבת פעילותו.



כמו בשנים קודמות, גם ב-2001 שרר פיזור רחב בעלות למשרה בקרב הבנקים, והיא נעה בין 226 אלף שקל בבנק המזרחי ל-282 אלף בבנק לאומי. הפערים בעלות למשרה בבנקים הקטנים היו גדולים עוד יותר: כ-129 אלף שקל בקופת העובד הלאומי, ועד 334 אלף שקל בבנק לפיתוח התעשייה.



בהתייחסו למעילה בבנק למסחר באפריל, קבע הדו"ח כי "הלקחים באשר למבנה העתידי האופטימלי של מערכת הבנקאות הישראלית, ובאשר לאופן הפיקוח הנדרש על מערכת הבנקאות עדיין לא נלמדו די הצורך, אך ברור כי לאירוע כה חמור תהיה השפעה עמוקה".