דו"חות רווח והספד

מאת עודד חרמוני



"אני מאמין שיהיו מנהלי חברות שב-14 באוגוסט יסרבו להישבע על נכונות המאזן שלהם כשיידרשו לכך על ידי הרשויות האמריקאיות" - כך אומר רו"ח יורם טיץ, מנהל מחלקת ההיי-טק בפירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג (קוסט פורר גבאי), לאור ההנחיה שפירסמה בסוף יולי רשות ניירות הערך בארה"ב, בעקבות השערוריות החשבונאיות בחברות הענק, הקובעת כי מנהליהן הבכירים של 947 חברות בארה"ב יגישו הצהרה בשבועה על דיוקם של הדו"חות הכספיים של חברותיהם.



הבעיה העיקרית שנחשפה באותן שערוריות חשבונאיות, סבור טיץ, אינה משחקים חשבונאיים כאלה או אחרים, אלא התרבות העסקית בחברות האמריקאיות, אשר לדבריו, "איפשרה למנהליהן להשתעבד לשוק ההון ולאבד בכך את המוסר המקצועי שלהם. אני מאמין שבחברות רבות יוצגו מאזנים, והם יתוקנו לפני השבעת מנכ"ל החברה על נכונותם, לעתים אפילו יום לפני הפרסום", הוא אומר.



כבר עתה, הוא אומר, הולכת הבקרה ונעשית קפדנית יותר - "חוזרים לעבוד לפי הספר". מכיוון שבמדינה קטנה כמו ישראל זרימת המידע חופשית יותר מבארה"ב, קשה יותר לעשות תרגילים חשבונאיים, הוא מסביר. גם התגמול שמקבלים המנהלים הישראלים נמוך יותר משל עמיתיהם בארה"ב, והשינוי מתחיל להיות מורגש במועצות המנהלים המקומיות. "חברי הדירקטוריון הרבה יותר מעורבים, ודורשים נהלים ברורים ושרשרת דיווח מסודרת. הדירקטוריונים חזרו למעמד שהיה להם בעבר".



בשנים האחרונות עברו תחת ידיו של טיץ, האחראי גם לפעילותה הישראלית של חברת המחקר VentureOne, קרוב לאלף חברות סטארט-אפ וחברות ציבוריות; כיום מטפל המשרד בכ-40 חברות ציבוריות ובכ-500 חברות סטארט-אפ - יותר ממחצית מחברות הסטארט-אפ בישראל. טיץ מאמין כי השפעתן של השערוריות החשבונאיות תורגש בעיקר בגיוסי קרנות ההון סיכון, הנתונות להערכתו בבעיה שרק תחמיר עם החמרת המצב בשוק.



בגלל המשבר, הוא מסביר, נמחק חלק ניכר מן ההון שהשקיעו הקרנות הישראליות והזרות בחברות ישראליות ב-2001-'99. "לפי חישוב שלנו, המתבסס על בדיקת שווי של עשרות חברות פורטפוליו של קרנות, אנחנו מעריכים כי המשקיעים בחברות הישראליות - כמחציתם קרנות ישראליות - הפסידו בשלוש השנים האלה כ-5 מיליארד דולר מתוך 6.5 מיליארד הדולר שהשקיעו: כ-2 מיליארד דולר הם כספים שירדו לטמיון במחיקת חברות; 3 מיליארד דולר הם הפסדים על הנייר בשלב זה, כתוצאה מירידת שוויין של החברות. ואולם הסבירות נמוכה כי הקרנות יוכלו לראות את הכסף הזה בחזרה, מאחר שהמצב בתעשייה לא נעשה יותר קל".



טיץ מעריך כי גם ההשקעות הגדולות האחרונות שביצעו קרנות בחברות סטארט-אפ בשלבים מאוחרים, כמו באטריקה וקיארו, לא יתקבלו בברכה על ידי המשקיעים בקרנות, אף שיקרבו את הקרנות למימושים שהן כה משתוקקות אליהם. "המשקיעים מודעים לניסיונות האופורטוניסטיים של הקרנות", הוא אומר. "ייתכן שכמה מהם ישמחו אם יהיו מימושים שיניבו תשואה של פי שניים על הכסף, אך עדיין לא ברור אם כולם יהיו מרוצים מההשקעות האלה".



אף שבשלב זה אינו רואה דרישה גדולה של המשקיעים להוריד את דמי הניהול שגובות מהם חברות הניהול של הקרנות, הוא צופה כי לקרנות החדשות שיוקמו יהיו מודלים חדשים של דמי ניהול, שיירדו מכ-2.75% ל-1.5%. הוא סבור כי מלבד הפחתת דמי הניהול לא תהיה דרישה להקטין את היקפי ההון שמנהלות הקרנות, בדומה לצעד שנקטה קרן BRM. זו הודיעה לפני חודשיים על הקטנת ההון שהיא מנהלת מ-251 מיליון דולר ל-150 מיליון דולר - בעקבות לחץ המשקיעים, שדרשו להשתחרר מחלק מהתחייבויותיהם.



מאחורי הכיסא של טיץ במשרדו בתל אביב ניצבים בשורה, כמו מזכרות מתקופה שהסתיימה, גביעי הזכוכית המציינים הנפקה, גיוס הון או מכירה של חברות סטארט-אפ וחברות ציבוריות. "גם בתקופת הפריחה של התעשייה היו חברות שנסגרו, ואנשים נוטים לשכוח זאת", הוא ממהר לתקן את הרושם. "בשנתיים האחרונות נסגרו הרבה חברות קטנות. אני מעריך שמבין חברות הסטארט-אפ הקטנות שראיתי - רובן בעלות גב של קרנות הון סיכון - נסגרו כ-40%. היתר, שהצליחו לשרוד, היו אלה שהורידו את קצב שריפת המזומנים ושינו את המודל העסקי".



טיץ מעריך כי בתוך זמן קצר תשוב התעשייה לקצב מחיקת החברות שקדם לבועת ההיי-טק, ואפילו לקצב של השנים 96-'95', "אז נמחקו באופן נורמלי 10% מהחברות. אנחנו נשוב למאפיינים דומים, כשכ-15% מהחבורת יימחקו, רובן חברות צעירות".



דווקא לחברות הסטארט-אפ הקטנות המוקמות כיום צופה טיץ סיכוי גדול יותר להצליח. זאת לעומת חברות שהוקמו בשנים קודמות והגיעו כיום למעמד של חברות בינוניות, בעלות הכנסות של 10-5 מיליון דולר בשנה. "מי שמקים כיום חברה ומצליח לגייס את הכסף הראשון שלו מקרנות הון סיכון הוא בעל סיכוי טוב יותר מיזמים שהקימו חברות דומות ב-2000", הוא טוען. "היזמים המקימים כיום חברה בדקו את השוק, הכינו מודל עסקי והצליחו לשכנע את הקרנות להשקיע בהם. יש להם הבנה יותר טובה של השוק ושל הלקוחות, ולכן גם סיכוי גדול יותר". החברות הגדולות יותר, הוא מסביר, מתקשות להוריד את קצב שריפת המזומנים ולשרוד. "אלה חברות שגייסו בעבר הון עתק לרכישת ציוד וכוח אדם, וכיום הן נאלצות לסגת לאחור ולהיבנות מחדש, כדי להיות מוכנות לתקופה שאחרי המבול".



חברות אלה, לדבריו, בוחנות אפשרות של מיזוג עם חברות אחרות במצבן, אך מקרים כאלה עדיין נדירים. "קשה מאוד לאגו הישראלי להתגמש ולהתמזג, וכך גם לבעלי המניות. החברות האלה, שערכו בעבר גיוסי הון לפי שווי של 100 מיליון דולר, פועלות כיום תחת מבנה הון בעייתי מאוד, עם מניות בכורה שונות, והשווי שלהן התכווץ. זה מחייב שינוי של מבנה החברה, וזה מרתיע את כל הצדדים בעת מיזוג או גיוס הון".