אנליסטים בכירים: המיתון - עקב נתק זמני בין נתוני-מאקרו "סבירים" לתנודות בורסאיות

מאת רפי פרסיץ



כלכלנים דגולים ואנליסטים בכירים בבתי השקעות כמריל לינץ' ובבנקים מובילים כדויטשה בנק מתרצים את המיתון הפוקד את רוב המדינות המתועשות זה כשנתיים בנתק זמני החוצץ בין נתוני-מאקרו "סבירים" לתנודות בורסאיות "מתעתעות ודיכאוניות". לגרסתם, אם רק יאמצו קברניטי המשק מדיניות מוניטרית ראויה ומדיניות תקציבית מרחיבה, לא ירחק היום שבו יקיץ קץ על האבטלה, ותתחדש הצמיחה.



דומה שאלה חלומות באספמיה. שכן ניסיון העשור האחרון ביפאן וניסיון 19 החודשים האחרונים בארה"ב (שלא להזכיר את האיחוד האירופי ומדינות חדלות-פירעון כארגנטינה, ברזיל ואורוגוואי) מוכיח שאין בתרופות מסורתיות - כמדיניות ריבית-אפס ביפאן וריבית 1.75% בארה"ב, וכהחזרי-מס והזרמות כספים מאסיוויות (לעצמן) - כדי לאושש כלכלות מקרטעות ממצוקותיהן.



אוזלת היד שמפגינים ממשלים בהתמודדותם עם תופעות מחזוריות של גיאות/שפל (שבע שנים שחונות לצד שבע שנים שמנות, וחוזר חלילה) בתחום הכלכלי, מזדקרת במלוא תפארתה כשבוחנים לאשורם את השגיהם הכלכליים הצנועים של משטרים ריכוזיים כל-יכולים, החולשים על רוב, אם לא על כל, המגזרים היצרניים במשק: אל נשכח שהגורם העיקרי להתמוטטותם של משטרים קומוניסטיים היה כשל כלכלי. (משקה של סין, חרף משטרה הטוטליטרי, יותר קפיטליסטי מקומוניסטי).



גם במשטרים ליברליים, הדוגלים בכלכלת-שוק, רבים הספקנים באשר ליכולתן של ממשלות לנווט כלכלות. עד כדי כך, שלא מעט כלכלנים והיסטוריונים מפקפקים ביעילות התרומות שהרימו מדיניות ניו-דיל שיזם הנשיא האמריקאי פרנקלין דלאנו רוזוולט, או מדיניות ההזרמה הגירעונית שהגה הכלכלן הבריטי, חתן פרס נובל, ג'ון מיינארד קיינס, לחילוץ משקיהן מן המשבר העמוק שאליו נקלעו בשנות ה-30 של המאה הקודמת.



מכל מקום, אפילו התאימו תרופותיהם לחוליי שנות השלושים, זה כבר אבד עליהן הכלח. הוא הדין לגבי פעילותם היומרנית של ארגונים בינלאומיים עתירי-יוקרה ודלי-השגים כבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית וארגון הסחר העולמי - שנזקם רב מתועלתם.



אשר לסתירה - הזמנית כביכול, לגרסת אנליסטים וכלכלנים רואי-ורודות - בין נתוני- מאקרו סבירים לאווירה בורסאית דיכאונית, דומה שכלכלנים ואנליסטים מתעלמים במפגיע מכך שדרכן של מפולות בשוקי-הון, שלהן אנו עדים באחרונה, לבשר על מתווים כלכליים שליליים - מה גם שנתוני-מפתח אחדים רחוקים מהיות מרנינים. כמה דוגמאות עדכניות ממחישות את חומרת המצב:



* שיעור הצמיחה השנתי במשקה של ארה"ב הצטמק ברבעון השני של 2002 ל-1%, כשהגידול החריג - 5% - שנרשם בשיעור הצמיחה ברבעון הראשון של השנה נזקף רובו לחיסול מלאים. ההזמנות למוצרים תעשייתיים פחתו ב-2.4%.



* על רקע הפסדי-עתק שצברו משקיעים, פנסיונרים, אלמנות ויתומים בשנתיים האחרונות, ושערוריות חשבונאיות, שבהן מעורבים, בין השאר, תאגידי ענק ובנקים, נשחק אמון משקיעי העולם עד דק. בארה"ב בלבד נאמדים הפסדיהם של משקיעים (בין ממומשים, בין לאו) ביותר מ-10 טריליון דולר: סכום השווה לכשני תמ"גים שנתיים.



במוקדם או במאוחר, חזקה על המיתון שגוררת התרוששותם של משקיעי העולם שיפגע בצריכה, בתעסוקה ובנכונות להסתכן במיזמים חדשים. רק בכך יהיה כדי להפריך את תחזיותיהם-משאלותיהם של באבא-סאלים הזויים ואינטרסנטיים מבית מדרשם של מריל לינץ' ודויטשה בנק.