"מאז החלה בכהונתה הממשלה הנוכחית בראשותך, אנו עדים להסתה פרועה וחסרת תקדים בקיצוניותה מצד שרים בכירים בממשלתך כנגד העבודה המאורגנת וציבור העובדים במדינת ישראל", כך כתב בסוף השבוע האחרון יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, לראש הממשלה בנימין נתניהו. דובר ההסתדרות הגדיר את המכתב כ"תקיף ביותר על רקע חילופי ההאשמות בתקופה האחרונה בין גורמים ממשלתיים לבין התארגנויות עובדים, בראשם עובדי הנמלים".
עיני תומך בהפרטה
לטענת עיני, "מתוך תחושת אחריות לאומית, ולמרות הקושי להבליג על מסע הסתה פרוע זה, ההסתדרות בראשותי נוקטת באיפוק, מתנהלת באחריות ואינה נגררת אחר ההסתה. הנני סבור כי יש לפעול במדיניות של אחדות ומניעת שסעים בחברה הישראלית. דומה כי בשבועות האחרונים החליטו שרי ממשלתך להתחרות ביניהם מי יציב את הרף הגבוה ביותר של אותה הסתה פרועה וזו הולכת ומקצינה מדי יום. 'הגדיל לעשות' שר הכלכלה, מר נפתלי בנט, שפרסם פוסט בדף הפייסבוק שלו בו הוא עורך השוואה מחרידה, בזויה ומסיתה בין עובדי הנמלים ובין נמלים שיש להדבירם. שימוש בביטויים אלו מתאים למשטרים אחרים, במדינות אחרות וחוצה את גבולות הדמוקרטיה".
כל הרטוריקה שעיני מסוגל לגייס אינה יכולה לכסות על המחדל שהוא-הוא האחראי לו ביחס לאותה הסתה פרועה. עיני שותק מזה שבועות ומונע מראשי ועדי העובדים בנמלים מלהגיב. במכתבו לנתניהו עוסק עיני, ובצדק, בהסתה של ממשלת הימין נגד העובדים אבל אינו מתייחס לעיקר המחלקות: הפרטת הנמלים. כי יש להבין שבמכבסת המילים הממשלתית התקפה ליד דמשק פירושה "ישראל אינה מתערבת בסוריה", המשך הכיבוש הוא "תהליך השלום" וגם "הרפורמה בנמלים" הינה הפרטת הנמלים. כפי ש"שבירת המונופול" היא לא אחרת מהתקפה מרוכזת על העבודה המאורגנת.
עיני אינו יכול להתפלמס עם ממשלת הימין בנושא ההפרטה כי הוא תומך בהפרטה. לפני מספר חודשים הופרט נמל אילת בסיועה של ההסתדרות; ובנוסף נחתם הסכם קיבוצי ברכבת המאפשר את הפרטתה החלקית: רכבת המטענים (ממנה אפשר להפיק רווחים) תימסר למגזר הפרטי, רכבת הנוסעים (ובה יש רק הפסדים) תישאר בבעלות המדינה. כדי לחתום על הסכם הכניעה עיני היה צריך להתמודד עם "מכשול" קשה: ועד העובדים הלוחמני שבראשות גילה אדרעי. הוועד פוזר וכך עיני היה חופשי להשלים את המהלך שרקם שר התחבורה (וידידו הקרוב) ישראל כץ. כן, השר כץ היה אחד ממליצי היושר העיקריים של עיני בבחירות האחרונות לראשות ההסתדרות ואף ארגן למענו כנס בחירות רב משתתפים בו לקחו חלק רבים מבין שרי הליכוד בממשלה הקודמת. אגב, גם גילה אדרעי התגייסה, יחד עם ועד הרכבת הנבחר, למען עיני בבחירות לראשות ההסתדרות. אבל: איפה אדרעי ואיפה כץ?
בנושא ההפרטה עיני קשור ברגליו ובפיו ואם זה תלוי בו דבר לא יעשה כדי לסכל אחת השערוריות הכלכליות והחברתיות הגדולות שמתכננת הממשלה: העברת הנמלים (או חלקים מהם) לידי הטייקונים. גם את ממשלת הימין עיני אינו יכול לתקוף נאמנה. הרי הוא מתח ביקורת על מפלגתו, העבודה, על כך שהיא איננה חלק מממשלת נתניהו-לפיד-בנט. ההסתדרות אף חתמה על הסכם (הסכם כושל נוסף) עם ממשלת נתניהו-לפיד-בנט ובה היא מוותרת מתוספות שכר של העובדים לטובת תקציב המדינה הניאו-ליברלי. עיני במסיבת עיתונאים משותפת עם שר האוצר יאיר לפיד אף תירץ את המהלך באומרו ש"כולם צריכים לשאת בנטל". ומה עם בעלי ההון?
אבל יש אור בקצה מנהרה: התארגנויות העובדים המתרבות. לא עובר שבוע ואנו מתבשרים על הקמתם של ועדי עובדים נוספים במקומות עבודה קטנים, בינוניים וגדולים. רבבות עובדים מתארגנים במסגרת ההסתדרות וכוח לעובדים - וזו סיבה למסיבה. אבל כל המתארגנים החדשים צריכים להיות מודעים שקיימת מנהרה בסוף האור ושמה עיני וחבריו להנהגת ההסתדרות. להתארגן זה חשוב, אבל חשוב לא פחות הוא להיאבק למען האינטרסים של כלל מעמד העובדים, הכוללים את המערכה נגד ההפרטה. במערכה זו, עיני עומד לצידם של המעסיקים. ראשי הוועדים בנמלים יכולים ללמוד מניסיונה המר של גילה אדרעי: עיני עשה שימוש בכל הכוח העומד לרשותו כדי להכשילה ולאפשר את ההפרטה.
ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית