בנובמבר 2007, בשיא ההתלהבות הלאומית והבינלאומית מפרויקט בטר פלייס, הקדיש עמיתי ב. מיכאל טור ב"ידיעות אחרונות" לנושא. וכך הוא כתב (לפני חמש שנים): "שוב בא איש חזון גדוש כוונות טובות ובעל רקורד מרשים, ומבטיח גאולה אנרגטית למדינה. הפעם שמו שי אגסי, והוא משווק בכישרון רב את 'מיזם המכונית החשמלית'. ושוב מצטרפים לעגלתו הרבה אנשים טובים ורציניים, העוטפים אותו ואת הצעתו בשמיכה חמה ומפנקת של מלים טובות ונכונות נרגשת לעזור ולהצטרף... ושוב יהיה מקום לתהות איך זה נפתו כה הרבה אנשים טובים ורציניים להתייחס למיזם הנוכחי ברצינות יתרה, ללא מנה חיונית של ספקנות, וצרור מתבקש של תהיות".
בראיה לאחור קל להבין מדוע סחפה ההתלהבות פוליטיקאים וקובעי מדיניות. על רקע מחירי דלק נוסקים ותחזיות קודרות על התחממות כדור הארץ, נשמע מיזם בטר פלייס, שהבטיח להעניק פתרון לשתי הבעיות, כמו התגשמות חלום. קשה פחות להצדיק ולהבין את משקיעי החברה, ובהם כמה מהמוסדות הפיננסיים הגדולים והמכובדים בעולם, שמיהרו לרשום לחברה צ'קים בהיקפים מדהימים. עד 2010, יותר משנתיים לפני שנרשמה הכנסה של דולר אחד, כבר הספיקה החברה לגייס קרוב ל-700 מיליון דולר. רק לשם השוואה, בסבב הגיוס הראשוני של פייסבוק, הצליח מארק צוקרברג לגייס בערך כ-500 אלף דולר.
לא מדובר רק על קרנות הון סיכון, שהשקעות ארוכות טווח ועתירות סיכון הן מלאכתן, אלא על מוסדות כמו HSBC, מורגן סטנלי, UBS ואחרים, שלרשותם מחלקות ניתוח סיכונים מהטובות בעולם. או על מחלקת המחקר של דויטשה בנק, שבמחקר שלה, שפורסם ב-2009, העריכה כי בישראל תשיג בטר פלייס "שיעור רווחיות של 60% פלוס ותשואה על ההון של 35% פלוס".
ההשקעה לא נעשתה בקלות ראש
הערכות האנליסטים ניפחו זו את זו ובסבב הגיוס אחרון של בטר פלייס, בנובמבר 2011, גויסו עוד כ-200 מיליון דולר לפי שווי חברה מדהים של 2.25 מיליארד דולר לפני הכסף. אנליסטים ידועי שם ומנהלי השקעות רבי מוניטין קיבלו בלי הנד עפעף את השווי הדמיוני הזה לחברה, שבאותו שלב לא מכרה אף מכונית, ושלוחות הזמנים שלה לפעילות מייצרת מזומנים רק הלכו והתארכו.
מילא, תגידו, אופק חיזוי של שנתיים הוא עדיין ארוך. אבל אפילו באוגוסט 2012, כאשר כבר היה ברור לכל שמודל ההכנסות של בטר פלייס בישראל ניצב על כרעי תרנגולת, עוד הצליחה החברה לשריין לעצמה הלוואה של כ-40 מיליון אירו מבנק ההשקעות האירופאי (EIB) אחד המוסדות הפיננסים הסולידיים והמכובדים באירופה.
על פי הודעת בטר פלייס מאותה תקופה, ההשקעה לא נעשתה בקלות ראש: "לאחר תהליך מקיף של בדיקת נאותות בנק ההשקעות האירופאי הגיע למסקנה שבטר פלייס מייצגת גם פרויקט תשתית קלאסי וגם צעד ברור לעבר תחבורה עם פליטה נמוכה", מצוטט שי אגסי בהודעה. "אנחנו מריעים לבנק, שלקח את הזמן לבחינה עמוקה של המודל העסקי שלנו".
בחינה עמוקה? חודשיים לאחר מכן אגסי כבר פרש וההמשך ידוע. לא ברור לנו אם הבנק הספיק להעביר את כל הסכום או חלקו ומה היו הערבונות להלוואה, אבל אין ספק שתהליך קבלת ההחלטות היה בעייתי בלשון המעטה. בשורה התחתונה, הקריסה של בטר פלייס שרטה את המוניטין של רבים, תהליך הפקת הלקחים ממנה עתיד לגרום נזק היקפי, שבוודאי לא יקל על גיוסי הון סיכון בעתיד.