עד כמה העובדים בישראל מתחבטים בשאלה עד כמה הארגון שבו הם מועסקים תורם לקהילה? שומר על איכות הסביבה? מחויב למיגור פערים חברתיים? יותר ממה שאולי מקובל לחשוב.
מסקר מיוחד שנערך עבור "גלובס" על-ידי מכון TRI מחקרים אסטרטגיים, המספק "מראה חברתית" של ישראל 2013, עולה כי למרבית השכירים חשוב לעבוד בארגון המעורב בקהילה וכי הם אף נוטלים בכך חלק פעיל.
הסקר כלל 500 נסקרים, מהם 59% שכירים. הנסקרים התבקשו לדרג בין 1 ל-5 עד כמה חשוב להם לעבוד בארגון המעורב בפעילויות שונות למען הקהילה. בשאלה זו 57.1% ציינו כי הנושא חשוב להם במידה רבה (הציון הגבוה ביותר), ובסך הכול ל-76.1% הנושא חשוב או חשוב מאוד. ל-8.9% מהנשאלים הדבר כלל לא חשוב.
ומה קורה בפועל? 64.1% מהנשאלים ציינו כי בארגון שבו הם עובדים מתקיימת פעילות למען הקהילה, ויש לציין כי בני 35-54, בעלי הכנסה אקדמאית ובעלי הכנסה מעל הממוצע, ציינו יותר מאחרים שבמקום עבודתם הנוכחי מתקיימת פעילות כזו. הם גם אלה שציינו יותר מאחרים כי הם נוטלים חלק באותה הפעילות במסגרת מקום העבודה. ככלל, 68.4% מהעובדים השכירים שבארגונם יש פעילות למען הקהילה, ציינו כי הם משתתפים בה.
"יותר טובים מחו"ל"
ד"ר אריה רותם, המנהל המקצועי של מכון TRI מחקרים אסטרטגיים, מציין כי גם פעילות חד-פעמית ומינורית יכולה להיתפס על-ידי הנסקרים כפעילות למען הקהילה, ומכאן לדעתו נובע השיעור הגבוה של המשיבים כי בארגונם יש פעילות כלשהי והם נוטלים בה חלק. "מבחינתם, יכול להיות שהבאת קופסאות שימורים לפני ראש השנה על-מנת שיועברו לנזקקים, נחשבת כפעילות חברתית שהארגון מבצע", הוא מוסיף.
למרות האפשרות הזו, מומו מהדב, מנכ"ל מעלה - ארגון גג של 130 חברות גדולות במשק לקידום אחריות תאגידית בישראל - מרוצה מהתוצאות.
"אלו הם נתונים מאוד יפים, והם לא צריכים להפתיע אותנו. יש תמיד נטייה להשוות את עצמנו לחו"ל בתחומים שונים ולטעון ששם המצב טוב יותר, אבל בשנים האחרונות מתחדדים הממדים שבהם החברה הישראלית טובה יותר בכל מה שקשור לתרומה לקהילה. אחד הבולטים שבהם הוא עניין הסולידריות החברתית. כשמשווים את הלהט שתמיד נמצא בשיחה על נושאים חברתיים והצורך לטפל בבעיות בחברות שונות - רואים התייחסות הרבה יותר אישית ורמה יותר גבוהה של מחויבות בחברות פה בארץ, מאשר בחו"ל", הוא אומר.
בשבוע הבא יתפרסם דירוג מעלה 2013, המדרג את החברות הגדולות במשק בהיבט של אחריות תאגידית. לדברי מהדב, הנתונים במדד שופכים אור גם על היקף ההתנדבות בחברות, ועולה מהם כי 90% מהחברות מאשרות לעובדים להתנדב על חשבון שעות העבודה.
11% מהעובדים בחברות הללו מתנדבים באופן קבוע - לפחות שעתיים בחודש, ולפחות במשך 10 חודשים בשנה. סך כל שעות ההתנדבות של החברות הכלולות במדד עמד ב-2012 על 1.038 מיליון, לעומת 907 אלף ב-2011.
"ההתעניינות של החברות בנושא הולכת וגדלה, והדבר נובע גם מדרישות העובדים", הוא אומר, "חברות צריכות להיות ערות לצורך הזה של עובדים, ולתת להם כלים להתנדב".
מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2011 - הסקר האחרון שפורסם - עלה כי 18.8% מהישראלים עסקו בפעילות התנדבותית בשלושת החודשים שקדמו לביצוע הסקר. זאת, לעומת 14.4% ב-2002. הסקר של הלמ"ס בדק את ההתנדבות באופן כמותי: בחודשים שבהם עסקו בפעילות למען החברה, 20.4% ציינו כי השקיעו בהתנדבות בין 10 ל-19 שעות בחודש; 18.5% דיווחו על מעל 20 שעות ו-17.1% ציינו כי הפעילות ההתנדבותית גזלה בין 5 ל-9 שעות חודשיות.
כשנשאלו על תרומה כספית, 30.7% ציינו כי תרמו בין 101 ל-500 שקל בשנה החולפת (נכון לסקר החברתי של 2011); 11% תרמו בין 501 ל-1,000 שקל, ו-16.5% תרמו מעל ל-1,000 שקל.
תרומה עסקית-אותנטית
מהדב מציין, כי חלה התפתחות בהתנדבות מטעם מקומות העבודה. "זה מתחיל בקריאה בסיסית לתרום מזון לקראת החגים, אבל ממשיך בהסכמים עם מועדוניות וסיוע לצוותיהן, ובשיא מתקיימות תוכניות של בניית מערכי שיעור בבתי ספר, הכוללות העברת שיעורים, השתלבות בוועדים של עמותות ועוד. בכל החברות שאני מכיר התרומה מאוד אותנטית. יש מינונים שונים של יחסי ציבור לנושא הזה, אבל העובדים ירגישו אם יש זיוף בין מה שעושים למה שמפרסמים. לכן, יש היום ניהול הרבה יותר חכם של הנושא. עובדים ומנהלים מאוד אוהבים להתנדב".
- למה בעצם?
"זה מתחיל מהממד האישי - אנשים אוהבים יותר לתת מאשר לקבל. יש סיפוק גדול בנתינה, אפילו מדברים כמו תרומת דם. זה נותן תחושה של מימוש עצמי ושל ערך. בהקשר של מקום העבודה יש גם אלמנטים של גיבוש חברתי בפעילות למען הקהילה, של שבירת שגרה. הפעילויות האלו יוצרות סיטואציה פחות פורמלית בין מנהלים לעובדים".
חנה שאול בר-ניסים, חוקרת ורכזת אקדמית במרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל מיסודו של ג'וינט ישראל, באוניברסיטה העברית, מציינת כי תרומה של העסק יכולה להיות כספית או שוות-ערך - כמו ציוד, שעות הדרכה ושעות ייעוץ מקצועי.
לדבריה, עסקים ותאגידים נוטים לתת תרומות קהילתיות שוות-ערך, כשהיחס הכלל עולמי הוא 1 ל-3, קרי: על כל 3 תרומות שוות-ערך, הארגון מספק תרומה כספית אחת. "תרומה קהילתית שבה העובד נוטל חלק, הופכת אותו ליותר מעורב", היא אומרת. "זה שונה לדעת שהחברה שבה אתה עובד מפרישה סכום מסוים למטרה מסוימת, מאשר להתנדב במסגרת העבודה למטרות שונות. ברגע שהעובד יותר מעורב, יש לו תחושת סיפוק גבוהה יותר, וזה פועל לטובת החברה".
שאול בר-ניסים מדגישה, כי לפעילויות החברתיות השונות של תאגידים יש מניע אסטרטגי. "מהלכים שונים של מעורבות בקהילה עוזרים לחברה ליצור לעצמה מוניטין חיובי, וזה פועל גם כלפי העובדים. זה מחזק את תחושת השייכות ועוזר לגייס עובדים חדשים - אבל לא הכול קר ומחושב", היא מסייגת.
לצד הדרישה ההולכת וגוברת מצד עובדים למעורבות חברתית, ניתן לראות גם דרישה להוגנות בתוך הארגון עצמו. סקר שפורסם לאחרונה ב"גלובס", שנערך על-ידי AllJobs, הראה כי הערך הנתפס כחשוב ביותר עבור עובדים במקום עבודתם הוא פערי שכר הוגנים בין המנכ"ל לעובדים.
57% ציינו ערך זה כחשוב ביותר מבחינתם, בעוד שרק 18% ציינו את חשיבות המעורבות בקהילה כערך המשמעותי ביותר מבחינתם. ניתן להניח, כי דרישה זו הולכת וצוברת תאוצה על רקע הביקורת הציבורית בשנים האחרונות על שכר המנהלים המנופח בחלק מהמקרים, לצד הגידול המתמשך במספר העובדים המרוויחים שכר מינימום, ואף למטה מכך - בכלל המשק. סוגיה זו, של פערי שכר, היא סופר-רגישה ברוב הארגונים, ורובם יעדיפו להתמקד בתרומות שונות לקהילה אך לא לחשוף נתונים על פערי השכר או על שיעור העובדים המשתכרים שכר מינימום בארגונם.
מה השתנה אצל העובדים והארגונים, שהוביל לשינוי הגישה באשר לרצון שלהם לחברתיות במקום העבודה? פרופ' גילי דרורי, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, מציינת כי "מה שהשתנה זה התרבות העולמית שמציבה אידיאלים המנחים ארגונים לא רק לרווח להם ופרנסה לעובדיהם, אלא גם מכוונים ארגונים כלפי מטרות חברתיות. זה שינוי תרבותי מאוד עמוק, שבחלקו הוא תוצאה של משברים של הקפיטליזם. ליותר ויותר אנשים ברור שיש אוכלוסיות שכלכלת השוק לא יכולה לדאוג להן. אנשים כבר לא חושבים במונחים של 'האנשים האלו עניים כי הם לא מתאמצים, או כי יש שחיתות במדינות שלהן', אלא במונחים שהאחריות היא גם עליהם. אנחנו רואים קשר בין טובתנו לטובת אחרים".
לדבריה, ההיבט הנוסף של השינוי הוא הציפייה ממקום העבודה שלנו. "אנחנו רוצים לעבוד במקום שבו יש תחושת אחריות וערבות. עבור מקומות עבודה זו שיטה לקשור אליהם את העובדים. על-ידי פעילויות הקשורות לאחריות תאגידית הם בונים תחושה של קהילה. העובדים מרגישים שהעבודה היא גם בית, ומרגישים טוב להיות שותפים לארגון שבו עושים דברים ראויים".
פועלות בארץ, תורמות בחו"ל
חנה שאול בר-ניסים, חוקרת ורכזת אקדמית במרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל מיסודו של ג'וינט ישראל, באוניברסיטה העברית, מציינת, כי יותר ויותר חברות ישראליות, שלהן פעילות גלובלית, מרחיבות את היקף תרומתן גם לחו"ל. "ב-20-25 השנה האחרונות מתרחשת צמיחה של נורמות גלובליות במסגרתן חברות מבינות שהן צריכות לעזור בפתרון בעיות מקומיות באזורים בהן הן פועלות. כך למשל, שלחה חברת פייזר אחרי הצונאמי עובדים שיסייעו במאמצי השיקום במוקדי האסון. זה אחרת מלתרום מיליון דולר, למשל. מהלך כזה מייצר סביבת עבודה חיובית וקשר הרבה יותר חזק לארגון. בישראל, רוב החברות עובדות ברמה המקומית, אבל לחלקן, בעיקר לגדולות הפועלות בחו"ל, יש אינטרס לשרת את הקהילה המקומית והרשויות במדינות שבהן הן עובדות".
מנתוני המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל עולה, כי חברת טבע, לדוגמה, תרמה מוצרים בשווי 7 מיליון דולר לנפגעי רעידות אדמה האדמה בהאיטי. סך כל תרומות החברה ברחבי העולם ב-2009 עמדו על 250 מיליון שקל, ועוד תרומות של מזון, מוצרים ושירותים בהיקף של 211 מיליון שקל באותה השנה.
גם שטראוס פעילה מאוד מעבר לים ומבצעת פעילות גם במזרח אירופה עם ילדים ובני נוער בסיכון. לבנק לאומי יש פעילות בשוויץ בקרב בתי הספר היהודים, וגזית גלוב אף היא פועלת למען הקהילה במדינות שבהן יש לה נוכחות.