כך מעלימים הישראלים מסים: כל השיטות

ישראל מצויה כיום במשבר כלכלי שסופו עדיין לא נראה באופק. הגירעון הענק בתקציב, יוקר המחיה, הגזירות הכלכליות שכבר הוטלו על הציבור ושעוד יוטלו - כל אלה מהווים דלק למנוע הדורסני של "הכלכלה השחורה".

ככל שצלו של המשבר הכלכלי רחב, מתמשך, ומכסה חלקים נרחבים יותר בחיי היומיום של האזרחים במדינה, כך הופכת הקרקע שעליה צומחים העשבים השוטים של כלכלת הצללים לעשירה יותר ויותר.

ממחקר חדש של חברת ויזה-אירופה, שפורסם ב"גלובס" בשבוע שעבר (ג') עולה, כי ב-2013 הכלכלה השחורה בישראל מוערכת ב-185 מיליארד שקל, שהם 18.9% מהפעילות הכלכלית של ישראל השנה - לא כולל כספים שהועלמו במסגרת עבריינות טהורה.

כולם יודעים כי כלכלה שחורה מבוססת על "הכסף הנעלם". הכסף שלא מדווח בשום מקום; שמוחבא בחברה-הבת של החברה-בת שרשומה במקלט-מס; הכסף ששואבים מהמדינה כאלה שלא זכאים לו; ההון שמייצרים וגורפים העבריינים ומשפחות הפשע, שלא מדווחות מן הסתם על הכנסות מדמי חסות, מסחר בנשים, מעסקי סמים ועוד.

יצאנו לחפש את הכסף השחור ואת השיטות להחביא ולהעלים אותו. באמצעות מומחים למיסוי ולתחום הלבנת ההון, דירג "גלובס" חלק מהשיטות הפופולריות להעלים מס בישראל - מהקלות והפשוטות ביותר למורכבות ולהכי מתוחכמות שיש.

בחלקו השני של הפרויקט, נסקור את הדרכים שבהן משתמשים אזרחי כלכלת הצללים, כדי להלבין את הכסף השחור שצברו. אבל אל תקבלו רעיונות: בחלק השלישי והאחרון של הפרויקט נסקור את כל הדרכים - הקיימות, העתידיות והמומלצות - למלחמת החורמה שמנהלות - וימשיכו לנהל - הרשויות, בהון השחור ובהעלמות המס.

כך פועלת השיטה: בעל עסק או נותן שירות מקבל תשלום/הכנסה מעסקה במזומן, אך לא רושם אותה בקופה ולא מכניס אותה לספרים. לשיטת העלמה זו וריאציות רבות ושונות, והיא מקובלת, בין היתר, בעסקים קטנים, כמו פיצוציות ומסעדות פועלים, המספרות, בקרב נותני שירותים למשקי-בית פרטיים, בהם גם חשמלאים, שרברבים, שיפוצניקים, גננים, עובדי משק-בית, מורים פרטיים ועוד. לעיתים לא נרשמת העסקה כלל, ובמקרים אחרים נרשמת חשבונית מוקטנת - רק על חלק מהסכום.

לדברי עו"ד משה מזרחי, לשעבר היועץ המשפטי ברשות המסים - "כולם מכירים את המשפט 'עם או בלי חשבונית'?. בא השיפוצניק הביתה ואומר 'תשלם לי במזומן ותקבל הנחה'. זו מכת מדינה כי מדובר באוכלוסייה שלמה של נותני שירותים, שמכירים אותה מחיי היום-יום. יש אינסוף וריאציות להעלמה הזאת.

"הרבה פעמים אנשים כאלה צריכים לעבוד בסדירות של הכנסה, לדאוג שהדברים ייראו הגיוניים, כי אם הרווח הגולמי יהיה קטן מדי, זה יעורר חשד. לכן, מה שעושים היותר מתוחכמים מבין הלא-מתוחכמים שמעלימים כך הכנסות, זה העלמה דו-צדדית: הם מעלימים גם את ההכנסות וגם את ההוצאות, כדי שהדיווחים יהיו מאוזנים בספרים למס הכנסה. כלומר, הם לא מדווחים על ההכנסה וגם לא מדווחים על הוצאה מסוימת, ולא מנכים אותה, כדי שלא יעלו עליהם".

שלוחה נוספת של שיטה להעלמת מזומנים, שהפכה לפופולרית עם השנים, קצת יותר מתוחכמת - וכוללת שימוש בתוכנות לצורך ההעלמה. עו"ד-רו"ח רמי אריה, מסביר את השיטה: "תשלומים במזומן מתחת לרדאר הם תופעה נפוצה וקשה, שיש לה גם שלוחות מתוחכמות. לפי הוראות מס הכנסה כל תוכנה של הנהלת-חשבונות צריכה לקבל אישור של רשות המסים. בפועל, התוכנות מוגשות לאישור, אבל הרשות לא בודקת אותן, וכבר נמצאו דוגמאות של תוכנות שמאפשרות ביטול הזמנה רטרואקטיבית, מחיקה של חלק מההכנסות העסק. מדובר בתוכנות של בתי-קפה, מסעדות, אולמות אירועים, קבלנים ועוד - שם הכול ממוחשב ומודפס לכאורה, אבל בפועל כשאתה מפיק את הדוח החודשי או היומי, אז מושמטות הכנסות ו/או הזמנות.

"זוהי שיטה מתוחכמת, כי היא דורשת ידע בתוכנה ושיתוף-פעולה בין בעל התוכנה ובין בעל העסק, וקשה לעלות על זה. על פניו הכול נראה רשום. אם אנשי מס הכנסה באים לביקורת באותו רגע, הם יראו שהכול רשום, אבל מאוחר יותר התוכנה מעלימה את ההזמנה עם החשבונית ועם הקבלה".

גם ההעלמות המיוחסות לסוחרים בשוק היהלומים נכנסות תחת השיטה הזו, כאשר מרבית עסקיהם של היהלומנים בארץ נערכים במזומן.

עוד שלוחה של העלמת מזומן, הרבה פחות מתוחכמת, אבל רווחית, לדברי עו"ד-רו"ח אריה, היא השכירים שעובדים בעבודה צדדית לא מדווחת. "שכירים שעובדים אחרי שעות העבודה ומעלימים הכנסות, כמו עובד חברת החשמל שבימי שישי עוסק בעבודות פרטיות; מורים שמלמדים שיעורים פרטיים ועוד. זה קורה המון".

דירוג: קל מאוד. לא מתוחכם. לא דורש כל הכנה או אמצעים.

כך פועלת השיטה: ראשי חצרות רבנים שונים מצויים במחלוקת עם רשות המסים בנוגע לשאלה אם תרומות שמקבלים רבנים חייבות במס. הוויכוח סובב סביב השאלה אם מדובר בתרומה או בהכנסה; ובינתיים, כל רב עושה דין היום לעצמו ורבים מהם לא משלמים מס על הכנסות העתק שלהם.

בנוסף, קיימת מחלוקת בנוגע למכירת קמיעות, תשמישי קדושה וברכות על-ידי רבנים ועוזריהם למאמינים. לטענת רשות המסים מדובר בהכנסה בעקבות מתן שירותי דת, אך הרבנים מתעקשים שוב כי מדובר ב"תרומות".

מעת לעת עולים לכותרות שמות של רבנים שונים בהקשר הלא מחמיא של העלמות מס. כך למשל פורסם בשנה שעברה כי רבי ברוך אבוחצירא, המכונה ה"באבא ברוך", נחקר ברשות המסים בחשד להעלמות מס בסך מיליוני דולרים בגין הכנסות מנכסים שבבעלותו בישראל ובחו"ל; לרבות חשבון בנק בצרפת ונדל"ן בישראל. קודם לכן פורסם, כי רשות המסים דורשת מנכדו של "הבאבא סאלי", הרב יקותיאל אבוחצירא, 9.5 מיליון שקל בגין חוב מס שלטענת הרשות לא שילם במשך כשש שנים.

הם, ורבנים נוספים, טוענים כי מדובר בוויכוח אזרחי שנובע בעיקרו מאי-הבנה של הרשות את מהות תפקידו של הרב, ואי-הבנה כי חלק מתפקידו של רב הוא להעביר תמיכות לנזקקים מכספים שהוא מקבל מאנשים בקהילה.

לדברי עו"ד אלדד נח, לשעבר מנהל החטיבה המקצועית ברשות המסים, "בג"ץ דן בסוגיה הזו לפני יותר מעשור, אך המחלוקת מעולם לא נפתרה. מדובר במאות-מיליוני שקלים שלא מדווחים. הרשות טוענת שלא מדובר בתרומה אלא זו הכנסה שמתקבלת על מתן שירותי דת שנותנים הרבנים לקהל המאמינים. למשל, איש עסקים שבא לרב לקבל ברכה, ואומר לרב 'אם אצליח בעסקה, תקבל 5% ממנה'. אז לטענת הרשות זה שירות שניתן, ושכר בעקבותיו. באשר למכירות של קמיעות ותשמישי קדושה, אלה נעשות בקהילה החרדית, אז לרוב אין מי שידווח על המכירות האלה. אבל יש ויהיו מלשינים גם שם. לא לעולם חוסן".

בכל מקרה, אומר נח, "הדברים האלה, עסקי התרומות והמכירות, לא מסודרים ולא רשומים. אתה לא יודע כמה נכנס ולאן הולך הכסף. אבל מה שבטוח - מסתובב שם המון כסף של יהודים מכל העולם שלא מדווח".

עו"ד-רו"ח אריה מוסיף: "במגזר החרדי, וגם במגזר הערבי, יש תרבות של אי-דיווח לרשויות. שם זה מאוד מקובל ולא מגונה לא לשלם מס, והמון מזומנים מחליפים שם ידיים בלי שום טביעות-אצבע".

דירוג: קל. לא מתוחכם. מהווה חלק מהפעילות הרגילה במגזרים שונים.

כך פועלת השיטה: באמצעות אנשי-קש פותחים תיק של "עוסק" במע"מ, מדפיסים חשבוניות ורוכשים מאותם אנשי-קש את החשבוניות. במקרים אחרים משתמשים בחברות-קש שמוקמות לצורך הוצאת חשבוניות או בחברות קיימות שמספקות חשבוניות של החברה, שההוצאות המדווחות בהן אינן אמיתיות. התופעה נפוצה בתחומים עתירי עבודה, בהם קבלנות, כוח-אדם וכדומה.

לדברי עו"ד נח, "יש שוק לרכישת חשבוניות פיקטיביות. מי שקונה את החשבוניות מקבל בעצם צ'ק פתוח לקבל החזר מע"מ בחזרה, שלא הוציא מעולם. בחשבוניות מצוין שרכשתי לכאורה שירות, קיבלתי חשבונית על סכום השירות פלוס מע"מ, ואני מקבל כהחזר את מרכיב המע"מ, אף שלא שילמתי כלום. ובנוסף הכירו לי בהוצאה לצורך מס, אז גם הקטינו לי את ההכנסה החייבת במס".

השיטה הפכה לפופולרית מאוד בקרב עבריינים שמבקשים לתת הסבר לגיטימי לכספים המתגלגלים אצלם שלא כחוק. כך, לפני כשנתיים הגישה המחלקה לתיקים מיוחדים ברשות המסים כתב אישום חמור נגד ריקו שירזי, המואשם בין היתר, כי הוציא חשבוניות פיקטיביות ביותר מ-25 מיליון שקל! ובכך שסייע לאחרים להתחמק מתשלום מס.

לאחרונה אף עברו לשלב הגלוי שתי חקירות סמויות שנוהלו בחודשים האחרונים ברשות המסים ובלה"ב 433 של המשטרה, שחשפו רשת של סוחרי זהב, בלדרים, מפיצי חשבוניות פיקטיביות, חברות כוח-אדם, בעלי משרדים לשירותי מטבע ויצואני זהב. לפי החשד אנשי הרשת חברו יחד ועסקו באופן לא חוקי בסחר בזהב, חלקו גנוב, מהגדה לישראל וממנה לחו"ל, תוך שהם מייצרים תשתית מתוחכמת להעברת הזהב בחשאי, להסתרת הכספים והעסקאות ולהעלמות מס. מהחקירה עלה כי הוצאת הזהב מהארץ הוסוותה באמצעות חשבוניות פיקטיביות.

לדברי עו"ד יהודה שפר, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית ולשעבר ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, "תופעת החשבוניות פיקטיביות היא 'מכת מדינה' בהיקפים של מיליארדי שקלים. היא גורמת נזק רב לקופת המדינה, הן בשל הפחתת הגבייה ממע"מ והן הפחתת הגבייה של מס הכנסה.

"כאשר כספי פשיעה מוחדרים לתוך עסק לגיטימי ישנו תמריץ מיוחד לשימוש בחשבוניות פיקטיביות כדי להגדיל את הוצאות העסק כביכול ולהקטין את 'ההכנסה החייבת'. כך למשל במקרה של עבריין הכופה שירותי שמירה על בעלי עסקים וסוחט מהם דמי חסות. ל"חברות שמירה" יש הכנסות רבות אך הוצאות מעטות; במצב כזה מתפתה העבריין לקנות חשבוניות פיקטיביות כדי להגדיל את 'הוצאותיו' ולהקטין את 'הכנסותיו'.

דירוג: בינוני פלוס. מתוחכם במידה מסוימת, כי דרושות הכנות ושת"פ בין גורמים שונים.

כך פועלת השיטה: מדובר במקרים שבהם מעביד או בעל עסק משלם שכר לעובדים, אך כדי שהעובד לא יגיע לתקרת המס הוא מפצל את השכר למספר חלקים, כאשר חלק משולם לעובד וחלק לקרובי משפחתו (שלא ביצעו את העבודה). במקרה כזה, ההכנסה מתחלקת בין מספר מקבלים אשר לא מגיעים לסף החייב במס הכנסה.

לדברי עו"ד מזרחי, "במקרה זה המשלם מנכה פחות מס במקור, ומקבלי ההכנסה לא משלמים מסים או נהנים ממס נמוך, כי הם נהנים מהטבות מס כמו מדרגות מס ונקודות זיכוי מספר פעמים. במקרים אחרים, היו מעבידים שדיווחו כי שילמו שכר לעובדים לא קיימים, אנשים שבפועל לא עובדים בעסק. במקרה זה, המעביד דרש הכרה בהוצאות שבפועל לא עמד בהם, וההכנסה - שבד"כ הייתה נמוכה - לא דווחה אצל המקבל ולא נוכה בגינה מס.

דירוג: קל. לא מתוחכם, ולא דורש הכנה מיוחדת.

כך פועלת השיטה: פקודת מס הכנסה, סעיף 11, מעניקה הטבות מס לתושבי יישובים מסוימים בפריפריה, בהם בגבול הצפון, בגליל, בנגב ובעוטף עזה. במקרים רבים, נישומים שעברו דירה ממקום כזה, משאירים את הכתובת הקודמת ונהנים מההטבות כשכבר אינם גרים באותם יישובים. במקרים קיצוניים יותר, אזרחים נרשמים במרמה כתושבי עיר הנהנית מהטבה, אף שמעולם לא התגוררו בה.

עו"ד מזרחי: "החוק מקנה הטבות מס גדולות לתושבי יישובי ספר, וקשה לעקוב אחרי הרמאים. זו סוגיה שפקידי השומה של הצפון והדרום עוסקים בה הרבה. מתישהו הסיפורים האלה נחשפים, וזה עלול להתפוצץ לנישום בפנים, כשהוא רוצה, למשל, לרשום ילד לגן מסוים ולא נותנים לו כי הוא רשום כמתגורר בעיר אחרת. כשאתה לא נמצא פיזית ביישוב ספר, קל מאוד לבדוק את העובדות. אתה ממלא דלק במקום אחר, עובד במקום אחר וכו'".

דירוג: בינוני. לא מתוחכם. קשה להסתיר לאורך זמן את מקום המגורים האמיתי.

כך פועלת השיטה: מינואר 2003, תושב ישראל חייב במס על כל הכנסותיו, אלה שהופקו בישראל ובחו"ל, בהתאם לשיטה הפרסונלית. לא מעט מתושבי ישראל שמבצעים פעילות בחו"ל (הן כעצמאים והן באמצעות תאגידים) לא מדווחים בישראל על הכנסותיהם, ומפקידים את הכספים בחשבונות בנק בחו"ל. במקרה כזה, הרווח מהפעילות לא ממוסה בישראל וגם הרווחים הנוספים על הפיקדונות בחו"ל או בגין ההשקעות בחו"ל, לא ידווחו בישראל. בהיעדר זרימת מידע בין המדינות, קשה מאוד לאתר ולעקוב אחר פעילות כזו בחו"ל.

"מיליארדי שקלים רבים של כספים ישראלים מסתובבים בעולם", אומר עו"ד מזרחי, שהעריך את הסכום בעבר ביותר מ-50 מיליארד שקל.

המתוחכמים יותר מבין המעלימים בחו"ל, מקימים "שרשרת החזקות עוקפת מס" ומוצאים שיטות ליהנות באופן לא לגיטימי מפטור ממס רווחי הון לתושב חוץ, בגין מכירת מניות של חברה ישראלית.

עו"ד מזרחי: "תושבי ישראל מעוניינים לעיתים ליהנות מהפטור באמצעות החזקה עקיפה של מניות בחברות זרות. לדוגמה, תושב ישראל מבקש מעו"ד זר שיקים לו חברה זרה בחו"ל, והעו"ד מחזיק את המניות בנאמנות עבור תושב ישראל. החברה הזרה בחו"ל מקימה חברה-בת לתושב חוץ במדינה שלישית (לרוב off shore-מקלט-מס) שמשקיעה במניות של חברה תושבת ישראל (מכסף שהגיע בעקיפין מהתושב הישראלי). כעבור תקופה, החברה הזרה מוכרת את החזקותיה בחברה הישראלית בפטור ממס. הכסף נשאר בחו"ל ומושקע בחו"ל.

"גם במקרה זה, לא שולם מס על רווח ההון בישראל, ובהמשך גם לא ישולם מס על ההשקעות הנוספות בחו"ל. (במקרה זה, עצם בניית שרשרת ההחזקות עוקפת את העובדה שבקצה הפירמידה מחזיק בפועל תושב ישראל, שחייב במס על רווח ההון בישראל)".

דירוג: קשה מאוד. רמת תחכום מאוד גבוהה. קשה לעלות על עקבות ההעלמה, וצריך שיתוף-פעולה עולמי כדי לחשוף את העבירות.

כך עובדת השיטה: מדובר בהעלמה אפשרית כאשר תושב ישראל הוא בעל פעילות בארץ, ובנוסף, בעקיפין, הוא מחזיק תאגידים נוספים במקלטי-מס. את הפעילות בישראל התושב מוכר ברווח נמוך לתאגידים בחו"ל, ורווח זה ממוסה בישראל. אולם כעבור תקופה קצרה מוכרים התאגידים הזרים (שממוקמים ב-off shore-מקלטי-מס) ללקוח הקצה את הפעילות ברווח גבוה - כך שמרבית הרווח נצמח במקלט-המס ולא בישראל.

כתב האישום המקורי ב"פרשת פיקסל" - שהתייחס לניסיונות להתחמק ממס על מכירת מניות חברת פיקסל לחברת T2 - פירט סיטואציה דומה. רואי-החשבון של בעלי פיקסל הואשמו כי תכננו את מבנה המס של העסקה באופן שהביא לאי-דיווח על הסכום האמיתי שבו נמכרה חברת פיקסל - 50 מיליון דולר. אך מרבית האישומים בוטלו, כך ששאלה זו לא נדונה לעומקה.

דירוג: קשה ומתוחכם מאוד. לרשויות קשה להתמודד עם העלמה כזו, להביא הערכות שווי ולהוכיח שהחברה בחו"ל שייכת לתושב הישראלי ועוד.

כך פועלת השיטה: על-פי הוראות החוק כיום, כאשר תושב חוץ יוצר נאמנות עבור תושב ישראל - רווחי הנאמנות לא חייבים במס בישראל, גם אם בפועל היוצר (תושב החוץ) כבר לא בחיים. לעיתים, תושבי ישראל מעבירים לתושב החוץ כספים כדי שייסד להם, לתושב הישראלי, נאמנות בחו"ל "יוצר תושב חוץ". במקרה זה, כל הרווחים שיצטברו בנאמנות לא ימוסו כלל.

לדברי עו"ד נח, "הפעולה האסורה היא העברת הכספים לתושב החוץ כדי שזה יקים נאמנות עבור התושב הישראלי בעל הכסף. אמנם אם מדובר בנאמנות אמיתית, זה לא פלילי, וזו תקלת מס. אבל בגלל שיש את הפרצה בחוק, ישנם אנשים שרושמים נאמנות על-שם 'יוצר תושב חוץ' שנפטר כבר למשל, ואז הם לכאורה פטורים ממס.

"הרעיון המקורי היה לתת אפשרות לתושבי חוץ להיטיב עם ישראלים, ובעיקרון מדובר בכסף זר. הבעיה מתחילה כשזה לא כסף זר, אלא כסף ישראלי שחוזר דרך הנאמנות הזרה, וזה כבר דבר פלילי. אבל הכלים להילחם בזה מועטים. למשל, אם רשות המסים תפנה לנאמן זר שיושב בשווייץ, שהוא נאמן של 'יוצר תושב חוץ', הוא לא חייב לומר לה כלום. אי אפשר לאכוף עליו גילוי של מידע ואין לנו כלים להכריח אותו לחשוף פרטים".

דירוג: קשה ומתוחכם מאוד, ולרשויות בישראל יהיה קשה להוכיח את התרמית.

כך פועלת השיטה: בעלי עסקים מדווחים על הוצאותיהם הפרטיות, וגם על הוצאות המשפחה, כהוצאה של העסק.

עו"ד-רו"ח אריה, מדגים: "בעלי עסקים קונים מצרכי מזון לביתם, ורושמים שזה 'כיבודים לעסק', וכך גם חומרי ניקוי, דלקים לכל רכבי המשפחה אך מדווחים שמדובר ברכבי העסק ועוד קניות אחרות. פשוט מכניסים כל מיני הוצאות פרטיות, לרבות נסיעות לחו"ל של בני משפחה, לתוך ההוצאות של העסק, וכך מקבלים ניכוי הוצאות, ומקטינים את ההכנסות החייבות במס שלהם. גם הנסיעה של הבן לדרום אמריקה היא הוצאה עסקית?".

מקרים קיצוניים - שבהם מדווח העסק על הוצאות לא הגיוניות - מדליקים נורות אדומות ברשות, כך שמעלימים אלה מהלכים על חבל דק, שבו עליהם לדעת מה להכניס להוצאות ומה הגבול.

דירוג: בינוני. לא מאוד מתוחכם אך מצריך שיתוף-פעולה מבעלי תפקידים בעסק, בהם מנהל-החשבונות.

כך פועלת השיטה: חברות שונות במשק זכאיות ליהנות מהטבות מס וממענקים גבוהים, כל עוד הן עומדות בתנאים שנקבעו בחוק ל"מפעל מאושר". אולם קיים טרנד חדש - לדווח על זכאות להטבות, אף שהחברה יודעת כי אינה זכאית להן. כיוון שלרשות המסים אין כלים לבדוק את כל הדיווחים, חברות שונות עשויות ליהנות מן ההפקר.

לדברי עו"ד ענת טנא, שותפה-מנהלת במשרד עוה"ד אלתר, מהמובילים בתחום המיסוי, "ניצול לרעה של חוקי עידוד הפך לטרנד חדש. ההטבות של מפעל מועדף, שהן הטבות מרחיקות לכת, מתקבלות, ולא נדרש קבלת אישור מראש לגביהן, אלא יש זכות לנקוט עמדה בדוח ולהגיד 'אני בעל מפעל מועדף', וכך לשלם 10% מס ו-15% על הדיווידנד - שיעורי מס מאוד מופחתים. יש חברות שנוקטות עמדה כזו בדוחות בלי שהן עומדות באמת בתנאים.

לדברי טנא, התופעה החדשה היא תולדה של תיקון בחוק, שיש בו פרצה. "עד לפני שנתיים, כדי להיות זכאי ל'מפעל מועדף' היית חייב לקבל אישור. אך ב-2011 זה שונה כך שדרישת הטבה של מפעל מועדף היא זכות של כל חברה, בלי שהיא צריכה לקבל אישור על זה. החברה צריכה לעמוד כביכול בתנאים, אבל אם בא למישהו לרמות הוא מדווח שהוא 'זכאי' ונהנה מההטבה. כמו בכל תכנון אחר, הרשות בודקת מדגמית את החברות הללו, ולכן יש סיכוי שהן יעברו מתחת לרדאר, והמנהל אומר לעצמו אם יתפסו אותי, אוכל לומר 'אופס, לא ידעתי שאני לא זכאי. חשבתי שאני עומד בתנאים'. בינתיים, הוא יכול לשלם חצי מהמס".

דירוג: בינוני עד קשה. מתוחכם ומצריך סיוע של עורכי הדוחות, וכן לחשוב מה יהיה ההסבר אם אתפס.

כך פועלת השיטה: עבריינים ומשפחות פשע לא מדווחים על הכספים המתקבלים מעבירות - כל-כך פשוט, מוכר וידוע לרשויות, ועם זאת הכסף הזה חמקמק מאוד.

לדברי עו"ד שפר, "בישראל, כבכל מדינות ה-OECD , מוערך מחזור היקפי הפשיעה החמורה והמאורגנת ב-3%-5% מהתוצר הלאומי. משמעות הדברים היא, כי בישראל מופקים מדי שנה כמה עשרות-מליארדי שקלים ממחוללי הפשיעה, לרבות הימורים בלתי חוקיים, סחר בסמים, ניצול נשים למטרות מין, סחיטת דמי חסות, שחיתות שלטונית (שוחד, הטיית מכרזים) וכו'. על-פי הדין, גם פעילות בלתי חוקית חייבת בתשלום מס".

ועדת טרכטנברג הצביעה על היקפי ההון השחור ועל מעורבותם של גורמי הפשיעה בעסקים, כתופעה שיש בה הן פגיעה בתחרות החופשית וביכולת של עסקים הגונים להתחרות בהם, והן בהגדלת ההון השחור הבלתי מדווח שפוגעה בצדק החברתי. בעקבות זאת, הוקמה 'ועדת ארבלי' אשר המליצה שורה של המלצות - הכלולות בחוק ההסדרים ובדברי חקיקה נוספים המונחים על שולחן הכנסת - למאבק בהון השחור.

עו"ד שפר: "פעילות פלילית הנעשית בסתר, ובדרך-כלל במזומן, כוללת בחובה גם העלמת מסים. בכל החקירות המתנהלות כיום על-ידי המשטרה בשיתוף רשות המסים ובליווי הפרקליטות מושם דגש הן על חשיפת הפעילות העבריינית והן גם על ביצוע חקירה מקיפה של היבטי המס השונים הנלווים לפעילות העבריינית".

עו"ד מזרחי מוסיף, כי "הכסף מעבריינות זה הכסף הכי שחור, הכי למטה. אף אחד לא מגיע למס הכנסה ומדווח על הכנסה מזנות או מסחר בסמים. אבל זה כסף שאם ייתפס הוא ימוסה, ולא משנה מה המקור שלו. ביהמ"ש קבע בעבר, כי כל הכנסה מעבירה בלתי חוקית חייבת במס, כדי שלא יצא חוטא נשכר".

כך למשל, שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, שנשלח לכחמש שנות מאסר לאחר שהורשע בגניבה מהסתדרות העובדים הלאומית, שבראשה עמד בעבר, שילם מס על הכספים שנגנבו.

דירוג: קל עד בינוני. במקרים רבים לא מתוחכם; מתקיים זה כמה עשורים, כאשר בחלק מן העבירות רמות התחכום של ההעלמה לא השתנו עד היום.

לקריאה נוספת:

"הכלכלה השחורה" גלגלה 185 מיליארד שקל ב-2013