שלום הבית של הדנקנרים, החשבון של בנק לאומי

מאת סמי פרץ



חברת אלרן השקעות , הנמצאת בשליטת בני משפחות שמואל ואברהם דנקנר, מנסה להרים בימים אלה את אחת מעסקות המימון הגדולות במשק. החברה מתכוונת לרכוש מחמישה בתי אב של משפחת דנקנר החזקות בשלוש החברות המרכזיות של המשפחה: תעשיות מלח (המחזיקה ב-11.6% ממניות בנק הפועלים ), דנקנר השקעות ודור כימיקלים . מטרת המהלך היא ליצור סדר בהחזקות המשפחתיות, להוציא את נוחי דנקנר ואביו יצחק מהפעילות המשפחתית (ולאפשר להם להתנתק סופית מהמשפחה לקראת רכישת השליטה באי.די.בי ), ולשחרר את הלחץ הכרוך בפירעון ההלוואה שנטלו מבנק לאומי לשם רכישת מניות בנק הפועלים. איך עושים זאת נכון? באשראי בנקאי כמובן.



מתווה העסקה שאושר השבוע בדירקטוריון אלרן קובע כי החברה תרכוש 64.6% מהון המניות של תעשיות מלח תמורת 122.7 מיליון דולר; 60.9% מדנקנר השקעות תמורת 54.8 מיליון דולר; ו-56.7% מהון המניות של דור כימיקלים תמורת 36.8 מיליון דולר. בסך הכל מדובר בהשקעה של 214.3 מיליון דולר.



מקורות המימון לעסקה הם כ-105 מיליון דולר באשראי בנקאי, והיתר - בסך כ-110 מיליון דולר - ממקורות עצמיים ובאמצעות הנפקת זכויות שתבצע אלרן לבעלי מניותיה. כלומר, כמחצית מהעסקה תמומן באשראי בנקאי.



המתווה הזה נולד בעקבות חוסר הצלחתם של הדנקנרים להכניס שותף לתעשיות מלח, שישחרר קצת את הלחץ המימוני. הם ניהלו מגעים להכנסתו של יוסי מימן כשותף בתעשיות מלח, אך המגעים הסתיימו לאחר זמן קצר ללא תוצאות. כמו כן נעשו פניות לכמה אנשי עסקים אחרים, ובהם איש הקניונים דוד עזריאלי, אך גם במקרים אלה לא הושגה המטרה. בשלב זה נראה כי את עיקר נטל המימון יתבקש לספק בנק לאומי, ואליו עשוי להצטרף בנק דיסקונט שיעניק סכום קטן יחסית. הפנייה לבנק לאומי נראית טבעית. זהו הבנק שמסוגל להעניק כיום את חלק הארי של האשראי במערכת הבנקאות על רקע מגבלות ההון של הבנקים הבינוניים.



בנק הפועלים אמנם מסוגל אף הוא לממן עסקה שכזו, אך הוא מנוע מכך עקב קשרי הבעלות של משפחת דנקנר והבנק. בנק לאומי הוא המממן העיקרי של עסקי משפחת דנקנר, והוא גם מעניק לקבוצת גנדן של נוחי דנקנר כ-205 מיליון דולר לצורך רכישת השליטה באי.די.בי. מערכת היחסים בין הנהלת בנק לאומי, בראשות המנכ"ל גליה מאור ואהוד שפירא העומד בראש החטיבה העסקית, לבין בני המשפחה, מלמדת עד כה על כימיה טובה בין הצדדים. עם זאת, מצבו המיוחד של לאומי חושף אותו מן הסתם גם לסיכונים גדולים יותר מאחרים, ולכן הוא מגדיל את דרישות הביטחונות מלקוחות, וכן את רמת המרווחים בעסקות גדולות.







המרכיב המעניין ביותר בעסקה שמנסים לבצע דני, דורי וגדי דנקנר, בני הדור השני של המשפחה, הוא רכישת ההחזקות בתעשיות מלח. מדובר למעשה בהעברת הבעלות של כל פלגי המשפחה השונים על בנק הפועלים לפחות ידיים, והסוגיה החשובה בסיפור היא המימון.



קבוצת אריסון-דנקנר רכשה 43% מההון ואת גרעין השליטה בבנק הפועלים מידי המדינה בספטמבר 97', תמורת 1.4 מיליארד דולר. חלקה של משפחת דנקנר היה 11.6%, תמורת 385 מיליון דולר שמומנו כולם בידי בנק לאומי. כנגד האשראי שהעניק לאומי לתעשיות מלח שועבדו המניות הנרכשות, וכן קרקעות בעתלית ובאילת שבבעלות החברה.



לא ההתפתחות היחידה המדירה שינה מעיני הדנקנרים



תעשיות מלח גם התחייבה לפרוע מכספי הדיווידנד שחילק בנק הפועלים את הריבית בגין ההלוואות שקיבלה. בשנים הראשונות הדיווידנדים זרמו בקצב נאה, אך כיום - חמש שנים לאחר הרכישה - נמצאת תעשיות מלח במצב חדש. בנק הפועלים לא חילק דיווידנד בשנה האחרונה, וכפי שמצב המשק נראה, הבנק גם לא יחלק בתקופה הקרובה סכומים משמעותיים.



לפיכך מנצלת תעשיות מלח סעיף בהסכם עם לאומי, המאפשר לה לפרוע את תשלומי הריבית באמצעות הלוואות גישור. היקף הניצול עד כה מסתכם בכ-30 מיליון שקל. כלומר, ללא סעיף זה היה נרשם פיגור של כ-30 מיליון שקל בתשלומי הריבית לבנק לאומי.



זו לא ההתפתחות היחידה המדירה שינה מעיני הדנקנרים. התפתחות אחרת היא הירידה בשווי השוק של מניות בנק הפועלים. הבנק נסחר כיום לפי שווי של כ-1.97 מיליארד דולר. עלות הרכישה של מניות בנק הפועלים בספריה של תעשיות מלח היא 1.7 מיליארד שקל, בעוד ששווי המניות לסוף הרבעון הראשון של 2002 היה 1.2 מיליארד שקל. כיום שוות המניות בבורסה כ-1.1 מיליארד שקל. אם החברה היתה נדרשת לבצע הפרשה על ירידת ערך ההשקעה, היא היתה מוחקת את הונה העצמי. פרופ' אמיר ברנע התבקש לבצע הערכת שווי לבנק הפועלים עבור תעשיות מלח, כדי לקבוע אם יש צורך בהפרשה לירידת ערך.



על רקע המצב הזה מבקשת כעת אלרן לרכוש את השליטה בתעשיות מלח ובשתי החברות הנוספות של המשפחה: דנקנר השקעות ודור כימיקלים - ולממן מחצית מהעסקה באשראי בנקאי.



האם אין כאן סוג של הגדלת המינוף הבנקאי מצד תעשיות מלח? בהחלט כן. תעשיות מלח ממונפת כיום עד צוואר, ורכישת חברה ממונפת באשראי בנקאי נראית כמו הגדלת המינוף. בהיעדר דיווידנדים מבנק הפועלים, אפשר לתהות אם לא מדובר כאן בהרעת מצבו של הבנק שיממן את העסקה. "הרעיון שלהם הוא שאלרן תשמש כחברת החזקות, והיא תקבל אשראי כנגד הנכסים שהיא רוכשת למטה. הבעיה היא שהנכסים האלה ממילא משועבדים, ותזרימי המזומנים שלהם משרתים את החובות הקיימים לבנקים", אומר בנקאי בכיר.



מה זה אומר על הסיכויים להתממשות העסקה? אותו בנקאי מעריך כי ללא הכנסת ביטחונות חדשים ואמיתיים לעסקה, יהיה לדנקנרים קושי לממן אותה. "צריך לזכור שהמימון נועד לארגון של ההחזקות, ולא לצורך פעילות חדשה העשויה לייצר ערך בעתיד", אמר. "בהחלט ייתכן שהמהלך הזה ייצר ערך לדנקנרים, אבל לא בטוח שגם הבנק המממן יחשוב שיש כאן יצירת ערך".



מקורות בקבוצת דנקנר דוחים את החששות והטענות. לדבריהם, העסקה מבוססת על כמה מרכיבים שדווקא משפרים את מצבו של הבנק אשר יממן את העסקה. ראשית, הם מצביעים על שיעור ההון העצמי בעסקה - כ-50%. בעבר נעשו עסקות מסוג זה עם הון עצמי בשיעורים נמוכים מאוד של 20%-10%, שהותירו את