פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרנקל, עוד לא מאוחר להתחרט

      מינויו של יעקב פרנקל לכהונה נוספת בתפקיד נגיד בנק ישראל התקבל בציבור בחמיצות פנים. עזרא דלומי מבהיר לפרנקל שהציבור השתנה ושואל אותו - למה לך?

      ליעקב פרנקל שלום,

      אני מניח שלא חשבת שזאת תהיה קבלת הפנים לכבוד המינוי החוזר שלך לנגיד הבא של בנק ישראל. לא הערכת שיזכירו לך את הניפוח המביש של חשבון ההוצאות שלך בקדנציה הקודמת והביקורת הגורפת שנמתחה על כך, עד כי נאלצת להחזיר בבושת פנים לקופת המדינה כרבע מיליון שקלים; לא שיערת שיזכירו לך את הפאדיחה בדאבוס, שם, זמן לא רב לפני מפולת הסאב פריים, הבטחת שההנדסה הפיננסית הגיעה לרמות שכלול כאלה שימנעו מהשווקים ליפול ואפילו לעגת למי שהתריעו על כך; סברת שיתעלמו מההימורים הפיננסיים הפרועים של AIG העולמית שהיית סגן היו"ר שלה, הימורים שעלו למשלם המיסים האמריקאי 140 מיליארד דולר, וזו רק רשימה חלקית.

      היתה כאן מחאה

      הוסף על כך את גודש הנסיעות שלך לחו"ל (כשנתיים במצטבר) בכהונתך הקודמת, שגרמו לנו לחוש שאתה בכלל עושה לנו טובה שאתה בא לביקור; את הרטוריקה היהירה שלך כלפינו והאיומים שאם לא נקבל את עמדתך, "השווקים הפיננסיים יענישו אותנו", ואת הריביות האיומות שהשתת עלינו, שמילאו את כרסה של מפלצת הבנקים בכספנו ורוששו את משקי הבית והמגזר היצרני.

      בטח חשבת שתאמר "באתי אליכם מצמרת ג'יי פי מורגן" וכל הילידים כאן יקפצו לדום מתוח, מלאי הערכה על ההקרבה האישית למעננו. והכי מצחיק הוא שריפדת את שובך לנגידות באמירה שלא יכולת לעמוד בפני בקשתו של ראש ממשלה נחוש. עוד מעט תגיד שבכלל נכנעת לדין התנועה... על כגון זה, יקוב, אומרים אצלנו היום: חחחחחחחחח. הרפליקות האלה כבר לא עובדות עלינו, אוי, כמה שאתה מנותק.

      אז ככה יקוב, הרבה השתנה כאן מאז שעזבת, כמו ששורר אהוד בנאי לכבודו מאיר אריאל. אכן, הרבה מאוד השתנה. בגיחתך הנוכחית תיתקל בציבור חשדן, בפנים חמוצות, במי שנלאו ושבעו מקוסמים פיננסיים, ברבים שדוחים את ההשקפות, התפישות ואורח החיים שאתה מייצג. למדנו ש"השווקים הפיננסיים" אינם ישות אלוהית טרנסצנדנטית, אלא אנשים שצרו עולם כלכלי מעוות שבו – כאן ובאמריקה - אחוז אחד של אנשים ומשפחות חולש על עשרות אחוזים של השוק ומכתיב את כללי המשחק הנוחים לו לטובתו.

      אם לא סיפרו לך, היתה כאן מחאה גדולה ב-2011, אם כל המחאות. אמת, מחאה קצת מבולבלת ומפוזרת, אבל בעיקרון, היא לא רצתה את כלכלת הפערים שנוצרה כאן, היא רצתה צדק חברתי ויותר שוויון כלכלי. הפוך ממה שהכלכלה שלך ושל שכמותך מובילה אליו. נכון, קרתה תקלה ומי שהרוויח מן המחאה היו יאיר לפיד וחבריו, אבל זאת היתה תקלה שבתום לב. היא לא תקרה שוב. ככה זה, לעתים יש גבעות שצריך לטפס עליהן פעמיים עדי לכבוש אותן. בפעם הראשונה, לפיד גלגל אותנו למטה.

      את קצה קצהו של השינוי בהלך הרוחות, במיאוס מן הראווה והעושר המוחצן יכולתה לחוש בתגובות הציבור לחגיגת המיליונים של הנשיא שמעון – מי אוהב אותי יותר ממני – פרס. באשר לך, תוכל לגלות זאת במה שנכתב עליך ברשתות החברתיות, בטוקבקים ובמאמרים של בעלי טורים חשובים. בעצומה בפייסבוק נגד מינויך. כדאי שלא תתרשם ממה שכותבים לך החסידים הבודדים שעודם מתרפקים על כלכלתם של רייגן ותאצ'ר. במקום להתרשם ממאמריהם קרא את התגובות כדי להבין לאן נושבת הרוח. היא לגמרי נגדך.

      אתה הרי אדם שלא אוהב לאכול חצץ, אז למה לך?

      עזרא דלומי הוא עורך במכון ממר"י לחקר תקשורת המזרח התיכון, חבר ביסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית) וב"כוח לעובדים"