אין הגיון בהקמת נמלים חדשים

לפני כ חמש שנים קיבלה הממשלה החלטה עקומה: להקים תאגידי מים. הרציונל: העיריות לא מתפקדות אז נקים לידן גופים אחרים שינהלו את הנושא טוב יותר. מישהו מכיר תופעה כזאת במגזר הפרטי? מנכ"ל שלא מתפקד הולך הביתה ולא מקימים לידו עוד מפעל שיתפקד טוב יותר. במקום לדרוש מראשי הערים תוצאות, החליטו על בזבוז מטורף של משאבים. התוצאה: עליה גדולה בתשומות, והתייקרות משמעותית של המים לצרכנים הנובעת גם מהטלת מע"מ.

הציבור משלם והרבה על ההחלטה הטיפשית. עכשיו רוצים להיפטר מהגולם שקם על יוצרו, מאותם חמישים וחמישה תאגידי מים, שרובם מיותרים, אבל לא מצליחים. הסיפור של הנמלים דומה. במשך עשרות שנים הממשלה לא מסוגלת להתמודד עם הכוחניות של הוועדים ובדרך היא מחריפה את הבעיה על ידי שורת מינויים פוליטיים כושלים ביותר ברשות הנמלים ובנמלים עצמם, היוצרים ואקום ניהולי טוטאלי, שהביא גם לתופעת "חסן" בנמל אשדוד, שלא הייתה יכולה להתקיים אלמלא האימפוטנטיות של הממשלה, משרד התחבורה וכל הדרגים שמתחתיו. לשון אחר, הכוחניות של הוועדים התעצמה בגין הוואקום הניהולי שממשלות ישראל לדורותיהן וההסתדרות אחראיות במישרין להיווצרותו.

מהי המשמעות של הקמת שני הנמלים החדשים? הרציונל שהדבר יביא להורדה ניכרת של מחירי האגרות וההיטלים הוא שולי, שכן לא בגובה האגרות וההיטלים טמונה הבעיה. צריך לזכור שגם נמל פרטי חייב להיות רווחי. לכן ספק אם תתפתח תחרות אמיתית בין הנמלים.

הבעיה נעוצה בהשלכה הישירה של חוסר היעילות בנמלים על המשק. הנמלים הם צוואר בקבוק שקוטרו ומשך זמן הפעלתו, קובעים את כמות היצוא והיבוא שיכולה להיכנס או לצאת מישראל בזמן נתון. ככל שיגדל מספר השעות שצוואר בקבוק זה יעבוד, תגדל ביחס ישר גם כמות המטענים שתוכל לעבור דרכו. אנחנו יודעים שהתפוקה הממוצעת בנמלי ישראל לשעת שהייה של אוניה היא כחצי מהסטנדרט המקובל. הבעיה איננה נעוצה בתפוקה לשעת עבודה, אלא במספר השעות בהן עובדים הנמלים בישראל. להבדיל ממרבית הנמלים בעולם, שעובדים 24 שעות ביממה, 364 ימים בשנה, בישראל לא עובדים בשבתות ובחגים, יום העבודה נמשך כ-20 שעות ביממה, ובנוסף נוקטים העובדים לעיתים מזומנות בעיצומים. האם הנמלים החדשים שיבנו יעבדו בשבתות? האם הפריון שלהם יהיה גבוה יותר? כיצד זה יושג? בשנת 2012 עברו בנמל אשדוד 1.17 מיליון מכולות 20 רגל. אילו התפוקה הייתה עומדת בסטנדרטים בינלאומיים, היו יכולות לעבור בנמל אשדוד כ- 2.5 מיליון מכולות.

החיסכון שהיה יכול לנבוע מכך למשק היה אדיר: זמן ההמתנה של האניות היה קטן בחצי והיו נחסכים דמי השהיה בעשרות מיליונים. היה נוצר חיסכון דומה בדמי שינוע ואחסון. ניצולת גבוהה הרבה יותר של צי המשאיות בישראל מחד, כאשר מאידך הדבר היה מגדיל את קיבולת ותפוקת ענף ההובלה החיוניים לצמיחת המשק ולהגברת התעסוקה. ירידה במחירי ההיטלים והאגרות. הקיבולת הקיימת של הנמלים הקיימים בהנחה של תפוקה מלאה, מייתרת את הצורך בבניית נמלים חדשים. חשוב מכל, הלקוחות, קרי היצרנים, היבואנים והיצואנים היו יכולים להגדיל משמעותית את תפוקותיהם ולהקטין את הנזקים התכופים שנגרמים להם בגין עיכובים, השהיות, השבתות. אבל התענוג לדווח לציבור בתקשורת כי "שברנו מונופולים" גובר אצל לפיד ונתניהו על כל שיקול אפשרי. כיום גם קשה לראות את המשקיעים הפרטיים שרצים לבנות נמל חדש שכן מדובר בהשקעות אדירות.

זוהי שעת מבחן לעובדי הנמלים. הם צריכים להבין שהתקבלו החלטות, אבל ניתן לשנותן. לו התפוקות בנמלים היו נותנות יותר ערך למשתמשים ולמשק, איש לא היה מלין על העדר שווי משקל בין תפוקה, רווחיות ושירותיות לבין השכר המשולם לעובדי הנמלים. הממשלה חייבת לעשות שידוד מערכות רציני בנמלים הקיימים ולהחליף מידית את הצוות שתרם לכל הסאגה הארוכה, המתישה והבזבזנית.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה