הכותרות הכלכליות בשבועיים האחרונים עוסקות בעמדה הכוחנית של הממשלה כלפי עובדי הנמלים, שזו בעצם עמדה כוחנית נגד כלל העובדים (ועל כך בהמשך). כותרות נוספות עסקו בעמדותיו הרופסות של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אחד האישים המביכים ביותר שעמד בראש ארגון העובדים בעשורים האחרונים. והיו רבים כאלה שעיקר אמנותם: ותרנותם.
אבל בימים האחרונים, בתחילת השבוע, התחרש אירוע היסטורי: לראשונה ספקים פרטיים החלו לייצר ולמכור חשמל שלא במסגרת חברת החשמל הממלכתית. לעת עתה, היקף מכירת החשמל הוא מזערי (לעומת כושר הייצור של חברת החשמל) אבל הוא מתרכז אך ורק במגזר אחד: המפעלים הגדולים. קרי: הצרכנים (כמוני, כמוך) לא יכולים לרכוש את החשמל "החדש", אלא רק המפעלים והעסקים גדולים.
נו? אז מה? רוב הייצור, ההולכה ומכירת החשמל נותרו בידי חברת החשמל שבבעלות המדינה. אז מה? זו בדיוק האסטרטגיה הכלכלית של ממשלת הימין: להפריט תחומי עיסוק הנושאים רווחים ולהתיר בידי המדינה תחומים אחרים, בהם נרשמים הפסדים. אותה אסטרטגיה קפיטליסטית מבית מדרשו של בנימין נתניהו הגורסת שיש להפריט את הכל עברה שינוי טקטי. זאת, בסיועם של האחים נפתלי בנט ויאיר לפיד. מפריטים את תחומים העיסוק הרווחיים (רכבות משא, גז, מכירת חשמל לעסקים הגדולים, נמלי הים "החדשים"), ומשאירים בידי המדינה את תחומי העיסוק המפסידים או המתקיימים תודות לסובסידיות שהאזרחים מעניקים באמצעות מיסיהם: רכבות נוסעים, החשמל המיועד לבתים ולעסקים הקטנים והבינוניים, הנמלים "הישנים" ואבטחת אסדות הגז.
מתנות לעשירים וניצול לעובדים
מתנת "הממשלה הלאומית" לתאגידים הרב-לאומיים ולאילי ההון המקומיים היא כפולה: הפרטה הנושאת רווחים גדולים ואילופם של העובדים הסוררים. בראיון לתכנית "מה בוער" בגלי צה"ל, אמר השבוע שר התחבורה ישראל כץ כי "לקחת את המונופול הקיים של הוועדים ולנסות להשליטו על הנמל החדש - לא יהיה". בכך, שלל למעשה כץ את עמדת הוועדים לפיה במקרה של הקמת נמל פרטי חדש - יישמר ועד עובדים אחיד. זאת, באמצעות השאלת עובדי הנמל הקיים לנמל החדש (הנקרא "מודל ברצלונה") או הכפפת העובדים החדשים להסכם הקיבוצי הקיים. כץ מבטיח לתאגידים הרב-לאומיים, שסביר מאוד שיהיו אמריקאיים, למנוע הסכם קיבוצי משותף לכלל עובדי הנמלים. השר ה"לאומי" לא מסתיר שיעד מדיניות הממשלה הוא העברת הנמלים לחברות זרות. "יש התעניינות של חברות בינלאומיות בהפיכת ישראל למרכז לוגיסטי. במקרה שכזה נפח הפעילות יגדל ויש פוטנציאל לשני נמלים", אמר כץ. זאת, בדומה למהלך שרקח כץ ברכבת (בתמיכת היו"ר עיני) - פיצול רכבת ישראל לשני תאגידים: חברת רכבות הנוסעים המפסידה שבבעלות הממשלה וחברה פרטית של רכבות המשא שתהיה רווחית ובידי תאגידים זרים. ואת הרפורמה "שמיים פתוחים" הזכרנו? גם במקרה הזה נתניהו וכץ פעלו כסוכנים של חברות התעופה הזרות האירופאיות ותוצאותיה של אותה מדיניות יהיו פיטורים ופגיעה בשכרם של העובדים הישראלים.
פגיעה בדמוקרטיה כצעד משלים
על מנת להגשים את היעד, מדינת ההפרטה, יהיה צורך במדינת משטרה. קרי: הפיכת מאבקם המעמדי של העובדים למעשה פלילי. הממשלה מעוניינת לצמצם את זכות השביתה. קודם כל ב"שירותים החיוניים". אותם שירותים שהיא מעוניינת להפריט לטובת החברות הרב-לאומיות. ועוד היא רוצה לקדם "רפורמה בשירות המדינה" שעיקרה: ביטול הביטחון התעסוקתי של עובדי המדינה שחלקם יהיו בעתיד לעובדים בגופים המופרטים. כך, הממשלה משלימה את המהלך: מוסרת את המפעלים והנכסים יחד עם עובדיהם המפוחדים, ללא ביטחון תעסוקתי וללא הסכם קיבוצי. כאמור זהו מהלך אסטרטגי. זו ה"יווניזציה" של ישראל, הפיכת ישראל ליוון הכלכלית והחברתית של המזרח התיכון אבל ללא משבר.
* ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית