את מי מעניין השירות הציבורי?

סבתא שלי היא פנסיונרית של העירייה בה עבדה כל חייה. החלום של אבא שלי היה לעבוד בחברה ממשלתית כל הקריירה. אימא שלי כבר הספיקה להתחיל במערכת החינוך וגם להמשיך הלאה. אחותי היא כבר דור אחר. עכשיו, עם תארים וניסיון רלבנטיים, הסיכוי שלה להתקבל לשירות הציבורי בדרך המלך - אפסיים. והיא משרתת ציבור מושלמת ואיכותית, אבל כמו דור שלם היא מתדפקת על דלתות המכרזים הספורים והתהליכים המתישים ומתייאשת למול המערכת הציבורית שלנו שחסומה, בינונית וקפואה.

מוזר לשכנע שבעצם כל שאלות הגז, הכבישים, המסים, בתי החולים ושאר בעיות החברה שלנו הם בעצם האיכות של השירות הציבורי. צדק חברתי אותו דרשנו ברחובות מהממשלה הוא בראש ובראשונה תביעה מהממשל לתפקד, לקחת אחריות. אנחנו רגילים ובצדק לחבוט בו באותו מגזר ציבורי קישוני של חוסר יעילות ולהתנגח בו בתכנית "יהיה בסדר" בגל"צ או בצעקות תור בביטוח הלאומי. ומנגד ראשיו שלו ממש (והעולם העסקי במיוחד) אמונים על החלשתו, ריקונו וייבושו של הזרוע שאמורה לשרת אותנו. השמן שרוכב על הרזה, זוכרים ?

זהו כמובן דימוי מוטעה, שגם אם יש עודף בעובדים והתנהלות גרועה - עדיין המנהל הציבורי הוא הרזה והשדוף בכוחו ובעוצמתו (גם אם לא בגודלו). ולכן הדגל הבא שצריך להרים הוא לא בפריפריה ולא בהפרחת שממה ולא רק בחינוך - אלא בחיזוק, חידוש ורימום השירות הציבורי. השירות הציבורי שלנו. להסתער על משרות, להסתנן לפקידות, לשיטור, לתכנון - ולשנות מבתוכו.

אלא שאף אחד כנראה לא מחכה לנו שם מעבר לחומות הבצורות... בעיקר כשהדור שלנו לא בונה על קריירת חיים כמו סבתא שלי. הדורות שלנו מעדיפים להתמקצע ולצבור מיילג' באקדמיה ובעולם העסקי ואחרי טיול וחתונה - לעשות גם מילואים כמה שנים במגזר הציבורי. ואולי להשתקע שם עם מגוון יכולות ורקע. או לצאת ולהיכנס ממשרות ותחנות. אנחנו דור אחר ומוזר שלא יודעים לעכל במגזר החלוד שלא עבר טלטלות, בשונה ממדינות אחרות בעולם.

הרפורמה שאושרה השבוע בממשלה תחת הכותרת המייבשת "שיפור מנגנוני ניהול ההון האנושי בשירות הציבורי" היא צעד ראשון בכיוון הזה. 250 עמודיה המעיזים והמושקעים מקפלים בתוכה מאות החלטות קטנות שיוציאו מכרזים לביצוע חיצוני ולקיצור ההליכים והנגשתם; יאפשרו מכרזים בין משרדיים לחיזוק ההתמקצעות; גמישות והפחתת ביורוקרטיה בניהול כוח האדם ועוד ועוד. משמים כאמור. מה זה קשור אלינו בכלל ?

פקידים במשרד העבודה והרווחה יוכלו להתמודד ולעבור למשרד לביטחון פנים ולהתרענן, לקבל עוד זווית וניסיון. למי שיתמודד מבחוץ - יהיו יותר הזדמנויות ולפחות ידע מה זה דירוג 39 מח"ר. מי שיעבור תכניות רציניות המכינות ומכשירות ומעודדות לשירות הציבורי - יוכל אולי לקצר תהליכים בכניסה למגזר הציבורי. אפשר יהיה להיות חלק מקבוצה שממתינה לתפקידים ולא תפקידים שממתינים חודשים ארוכים מדי למיונים. התמרוץ בשכר יהיה על בסיס מצוינות אמיתית ולא אוטומטי. תפקידים יאוישו רק לזמן מוגבל ולא לתמיד. וכן: גם תפוח האדמה הלוהט ששמו "קביעות" יהיה חייב לעבור התאמות לעידן הנוכחי.

המהפכה בשירות הציבורי הכרחית למי שרוצה מדינה חזקה וחברה מתפתחת ורגולציה נושכת ועובדים סוציאליים מתוגמלים. הכל מתחיל ונגמר בממשל אפקטיבי. כמעט כל זיקוק של מצוקה וחולי בחברה שלנו יכול להתמצות בתשתית הקלוקלת שם.

על רפורמה במגזר הציבורי לא יוצאים לרחובות. אבל מתלוננים כל הזמן. בכל שיחת סלון. בדרך כלל מהפכות כאלה ממסמסים ומדללים ומוהלים בחדרי חדרים. הדור שלנו צריך לצבוא על הפתחים ולדרוש להיכנס ולשם כך - תזוזה של עוד אבן דומינו במהפכה שתחזיר אותנו למסלול של מדינה מתוקנת. זו אחריות הממשלה וארגוני העובדים והתקשורת. ובעיקר זו האחריות של הדור שלנו.

עו"ד צביקה (ביקו) ארן הוא יזם חברתי ומרצה למדיניות ציבורית באונ' בן גוריון וחבר ועד במעש, כחלק מפורום הארגונים "השירות הציבורי שלנו" לחיזוק השירות הציבורי בישראל.