זעקות וצעקות רבתי קמו השבוע, לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב, אישר לחשוף את רשימת החברות שקיבלו הטבות מס מכוח החוק. החשיפה, המתייחסת להטבות המס של חברות ממשלתיות ופרטיות, לפי חוק עידוד השקעות הון בשנים 2006-2012, הכתה גלים והוציאה לאור את סכומי העתק ואת ההטבות שהחברות הגדולות קיבלו מידי המדינה.
טבע קיבלה 70% מסך ההטבות
וכך, מהנתונים עולה, כי בשנים 2006-2011 קיבלה ענקית התרופות הישראלית, "טבע", ממדינת ישראל, הטבות מס בהיקף של כ-11.8 מיליארד שקל, שהם כ-70% מסך ההטבות בגובה כ-16.8 מיליארד שקל שקיבלו החברות הציבוריות הגדולות באותן שנים. הקלות המיסים הללו הגדישו את הסאה בקרב מעמד הביניים בישראל, שגם כך מרגיש חנוק וכלוא בעקבות הגזירות החדשות שהנחיתה עליו הממשלה הנוכחית. לאלו הצטרפו בעלי העסקים הקטנים, שלבטח מרגישים מרומים ומופסדים בעקבות האיפה ואיפה שעושה המדינה בכל הקשור למגזר העסקי.
אלא שאל לאזרחי ישראל לשקוע בביצת הפופוליזם התורנית. מיסוי אפקטיבי נמוך נועד למשוך (או לנסות להשאיר) למדינת ישראל חברות ענק אשר להן תרומה משמעותית לכלכלה הישראלית. כך, למשל, "טבע", אשר תומכת במחקר ופיתוח כולל בפריפריה, מעסיקה יותר מ-7,100 עובדים, עובדיה משלמים מסים על שכרם, מכניסה מט"ח וכמובן - מהווה מודל לחיקוי ולגאווה לאומית. בנוסף, יש לזכור כי "טבע", לצד ארבע הנהנות העיקריות האחרות מההנחה במיסוי, "אינטל", "צ'ק-פוינט", "כיל" ו"ישקר", הן למעשה חמש היצואניות הגדולות בישראל.
כאשר חברות בינלאומיות בעלות מוניטין, בוחרות היכן לפתח או להעביר את עסקיהן, מס החברות המקומי הוא אחד השיקולים העיקריים העומדים לנגד עיניהן. אך לא רק. ישנם שיקולים אחרים, אשר לא פחות קריטיים לתהליך קבלת ההחלטה של התאגיד, כגון מצב המשק, מוסדות, תשתיות, הון אנושי, עלויות לוגיסטיות, מצב בטחוני ועוד. וכך, שיעור מיסוי נמוך יכול לפצות על סביבה עסקית בעייתית, וההיפך - סביבה עסקית מצוינת יכולה לתמוך בשיעור מיסוי חברות גבוה.
בשוק העולמי הנוכחי, המצוי במשבר קשה, מתקיימת תחרות רחבה על תאגידי ענק היכולים לתרום תרומה משמעותית לכלכלה המקומית שאליהם הם מגיעים. בדרך כלל, חברות ענק אכן מנצלות את המצב ועוברות למדינה שמציעה להן יותר. מנגד, ישנן חברות כמו "טבע" ו"ישקר" אשר בעלות סנטימנטים מסוימים למדינת ישראל ועל המדינה ואזרחיה לא לזלזל בכך, שכן לא לעולם חוסן.
"טבע", נזכיר, לא היססה לאיים בעבר, כי אם המדינה תרע את תנאי המיסוי שלה יתר על המידה, היא תחדל מלפתוח מפעלים חדשים בישראל. בהיותה חברה גלובלית, קל יחסית ל"טבע" להעביר מפעלים, ולכן אין זה איום שניתן לזלזל בו. זו, אפוא, בדיוק הסיבה מדוע ההטבות שמקבלות חברות אלו הן משמעותיות לחוזקה ולחוסנה של כלכלה הישראלית.
לכך יש להוסיף ולהזכיר מחקר שנערך על ידי ארגון ה- OECD משנת 2010, אשר ניסה לאמוד את הקשר בין מדיניות מיסוי, לצמיחה. המחקר מצא כי העלאת שיעור מס החברות תגרור פגיעה משמעותית יותר בצמיחה, בהשוואה להעלאת שיעורם של כל סוגי המסים האחרים הקיימים. בנוסף, חשוב לציין, כי אזרחי המדינה סופגים את נטל מס החברות גם באופן ישיר, מכיוון שדרך קרנות הפנסיה וקופות הגמל, הם למעשה מחזיקים בבעלות על מרבית החברות בישראל. כאשר רווחי החברות נפגעים כתוצאה מהמיסוי, התשואה של הקרנות נפגעת בהתאם.
כך שבמקום לרגון ולרטון על הקלות המס שזוכות להן החברות הגדולות, יש לדאוג להקלות גם בקרב יתר החברות הקטנות יותר, אשר נאנקות תחת עול המיסוי הכבד מיסוי אשר מונע מהן המשך צמיחה. התערבות המדינה בחלוקת הטבות לחברות מסוימות אכן ראויה לביקורת וזאת בשל האפליה בין חברות ועסקים ובשל הכוח הנתון בידי פוליטיקאים להשפיע על עתיד חברות שונות, על סמך קשרים והעדפות. על כן, בניגוד לדרישות לביטול ההטבות, יש להרחיבן לכל החברות במשק וליצור "שדה משחק" כלכלי הוגן ואטרקטיבי, שלא רק שימשוך חברות ענק לישראל, אלא יאפשר לחברות בישראל להפוך לחברות ענק בינלאומיות בעצמן.
ההתלהמויות והפופוליזם שניתזים לכל עבר מאז פרסום הרשימה, עלולים לסכן את הכלכלה הישראלית. חברות ישראליות או בינלאומיות, שעד כה שכרו עשרות אלפי עובדים רבים והניעו את המשק הישראלי, עלולות לשנות פאזה ולהשאיר את מדינת ישראל גלמודה. בסופו של דבר, "הניצחון" על החברות הגדולות, ירומם את מצב הרוח בחברה הישראלית לכמה דקות. לאחר ש"יתפזר העשן", אזרחי ישראל יוותרו עם אבטלה גואה ועם משק צולע.
הכותב הוא פובליציסט, מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו", בוגר מדע המדינה ותקשורת מאוניברסיטת אריאל וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה.