מאת סמי פרץ
כוונת בנק דיסקונט למכור את החברה הבת דיסקונט ניו יורק עוררה בשבועות האחרונים התעניינות עצומה. בנק הפועלים היה הראשון שפתח במגעים, אחריו נכנס לתמונה בנק לאומי , ואחריהם גופים זרים כמו משפחת ספרא ואדגר ברונפמן. בשלב הנוכחי, בנק דיסקונט ממשיך לנהל את המגעים מול הפונים, בעיקר מול בנק הפועלים, אך עושה רושם שהמגעים האלה לא יביאו בסופם עסקה, משום שמשרד האוצר פשוט לא מעוניין שדיסקונט ימכור את השלוחה המצליחה שלו בארה"ב.
החשש של שר האוצר סילבן שלום ואנשי משרדו ברור: אם דיסקונט ימכור את הנכס הטוב ביותר שלו, המדינה עלולה להישאר עם שליטה בבנק דיסקונט כשהוא קטן וחלש יותר - ואז יהיה קשה הרבה יותר למכור אותו.
שלום הודה בשיחה עם "הארץ" כי אין בכוונתו לאשר את מכירת דיסקונט ניו יורק, וכי מטרתו המועדפת היא למכור את בנק דיסקונט בשלמותו. ייתכן כי שלום מושפע מכך שיש התעניינות מסוימת ברכישת בנק דיסקונט בשלמותו מצידו של אדגר ברונפמן, וייתכן שגם מצד גוף זר נוסף. פקידי האוצר למודי האכזבות פחות מתבשמים מההתעניינות בדיסקונט, וזוכרים עדיין שהמכרז למכירת הבנק אשר התנהל לפני שלוש שנים הסתיים ללא תוצאות.
מהם הגורמים שמשפיעים על עמדתו של שלום?
הערכות השווי שפורסמו לגבי דיסקונט ניו יורק נקבו בסכום של כ-700-800 מיליון דולר, וייתכן שאם תתפתח התמחרות בין המתעניינים ניתן יהיה להשיג מחיר גבוה יותר. עסקה שכזו עשויה להזרים לקופת הבנק את ההון הדרוש לו כדי לשפר את יחסיו הפיננסיים, ואפילו להותיר דיווידנד מכובד לבעלי המניות בבנק ולקופת המדינה המידלדלת. אבל עסקה כזו לא כרוכה בשום יוקרה למשרד האוצר, והיא אפילו לא תיחשב להפרטה - משום שמדובר בחברה בת של בנק ממשלתי ולא בבנק עצמו.
לכן, הערכות השווי של דיסקונט ניו יורק מעודדות את האוצר לבצע מהלך משמעותי יותר, העשוי להביא לקופת המדינה הרבה יותר כסף ולרשום הישג בתחום ההפרטה: למכור את בנק דיסקונט בשלמותו.
הונו העצמי של בנק דיסקונט מסתכם ב-5.2 מיליארד שקל - 1.1 מיליארד דולר. כדי לפתות את המתעניינים לרכוש את בנק דיסקונט, כנראה שהאוצר ובנק ישראל יאפשרו לרוכשים למכור את דיסקונט ניו יורק או נכס אחר, ובדרך זו להחזיר חלק מההשקעה.
אם המדינה תקבל עבור דיסקונט מחיר המשקף את הונו העצמי, ואם הרוכש יצליח למכור את דיסקונט ניו יורק במחיר של 800 מיליון דולר, הרי ששוויו של דיסקונט עצמו - ללא השלוחה בניו יורק - הוא 300 מיליון דולר בלבד. המחיר הזה נראה נמוך במיוחד על רקע הנכסים האחרים של דיסקונט, ובכלל זה דיסקונט משכנתאות , מרכנתיל, ויזה כ.א.ל, הראל השקעות ודיסקונט שוקי הון.
נכס אחר ולא פחות חשוב הוא מאגר הלקוחות הגדול של דיסקונט, המונה כמה מאות אלפי לקוחות. כיום, כאשר ברור לכל שמשקי הבית הם ספקי הרווח העיקריים של הבנקים, השתלטות על מאגר הלקוחות של דיסקונט יכולה לספק לבנק הרוכש נכס מעולה. שני הבנקים הגדולים אמנם מנועים מכך, אך במקרה של מיזוג בין דיסקונט למזרחי או לבינלאומי ניתן ליצור קבוצה חזקה שלישית.
למרות ההיגיון הרב ברכישת דיסקונט בשלמותו, ובמחיר אטרקטיווי, תוך ניצול האפשרות למכור בשלב שני את דיסקונט ניו יורק ולהחזיר את עיקר ההשקעה הביתה, עדיין לא רואים תור של מועמדים למהלך כזה. הסיבה לכך היא הרתיעה של המתעניינים מפני הצעדים הקשים והיקרים שיידרשו לבצע בבנק כדי להבריא אותו ולהעלות אותו על דרך המלך. באוצר אמרו כי אדגר ברונפמן עושה רושם רציני באשר לכוונותיו לרכוש את בנק דיסקונט כולו.
אחיו של אדגר, צ'ארלס ברונפמן, התמודד פעמיים בעבר על רכישת בנק הפועלים במסגרת קבוצת אריסון. בסיבוב הראשון הוא היה המוביל ואריסון היה שחקן משני. הסיבוב הזה הסתיים לאחר אירועי מנהרת הכותל בפרישה מהמכרז. בסיבוב השני הצטרף ברונפמן לטד אריסון שהוביל את העסקה, אך פרש לפני קו הגמר כדי לרכוש את השליטה בקונצרן כור . ייתכן שחוסר העקביות שגילה אז צ'ארלס ברונפמן הוא אחד הגורמים לספקנות או לזהירות שמגלים אנשי האוצר ונכסים מ.י בימים אלה באשר לכוונתו של אחיו, כאשר הם בוחנים אם ניתן למכור את בנק דיסקונט בשלמותו.
בנק דיסקונט ממשיך במגעים המתנהלים כיום בעיקר מול הפועלים. הבנק מתכוון לשכור את שירותיו של בנק השקעות שינהל עבורו את המו"מ, לאחר שבנק הפועלים שכר את ליהמן בראדרס לצורך ניהול המגעים.
בדיסקונט רואים בשלב זה רק שתי אלטרנטיוות לשיפור מצב ההון של הבנק: למכור את דיסקונט ניו יורק, או להזרים לקופת הבנק סכום של 400-500 מיליון שקל שיספקו את צרכיו לפחות עד סוף 2003. את הסכום הזה ניתן לגייס בהנפקה פרטית או ציבורית, אך המדינה סירבה לכך עד כה בשל חוסר רצונה לרדת בשיעור האחזקה שלה בבנק מתחת ל-50%.
כפי שהדברים נראים כעת, אם לא יימצאו לפחות שני מתמודדים רציניים על רכישת דיסקונט ישראל, המדינה תיאלץ לאשר לבנק דיסקונט לבצע הנפקה, ולדלל את חלקה בבנק. אחרת, ייאלץ השר שלום להסכים לתוכניתו המקורית של מינטקביץ למכור את השלוחה בניו יורק.
דיסקונט ניו יורק
* השמיני בגודלו מבין הבנקים המסחריים בניו יורק
* נשיא: אריה שר
* לקוחות עיקריים: יהודים מדרום אמריקה (פיקדונות); מפעלים וחברות עסקיות מאזור ניו יורק (אשראי)
* נכסים נכון למארס 2001: 6.1 מיליארד דולר
* הון עצמי: 488 מיליון דולר
"המדינה ועובדי דיסקונט יתגוששו על התמורה מדיסקונט ניו יורק"
מאת שלומי שפר
"למכור כעת את בנק דיסקונט ניו יורק זו בעיה" - כך אמר סגן נשיא חברת
הייעוץ גיזה, יובל זילברשטיין. לדבריו, יש כמה סיבות לכך שמכירתו של
הבנק כעת לא תיטיב עם בנק דיסקונט. זילברשטיין אמר כי לכאורה מדובר
בפתרון קסם, אך בדיקה מדוקדקת שלו מוכיחה כי דיסקונט יפסיד בזמן הארוך.
בגיזה, המייעצת לגופים רבים במשק, העריכו כי אין למכור כעת את הבנק.
לדברי זילברשטיין, הבנק לא יקבל כעת את המחיר הטוב ביותר שניתן לקבל
עבורו, בעיקר בגלל מצב שוק ההון בארצות הברית בתקו
מינטקביץ מנסה למכור את דיסקונט ניו יורק, שלום את דיסקונט
הארץ
9.8.2002 / 9:16